או, הנה חזרה התקווה הזהירה שפרק סיום העונה השישית רמז עליה. פרק נהדר מהסוג שאנחנו בדרך כלל מקבלים בחלקים מאוחרים יותר של העונה, כאלה שכוללים גילויים ומהפכים טכניים (כמו שינויי כוח האדם במשרד) ורגשיים (כמו דון וסאלי). בדרך כלל אנחנו גם רואים את התהליכים וצירופי המקרים שמובילים לרגעים האלה - כשם שהעונה הרביעית גלגלה בהדרגה את מייגן אל פתחו של דון, אבל במקרה הזה הכל פתאום קרה בבת אחת. ואפרופו מייגן - כמה נחמד היה בלעדיה.
הכל עניין של תזמון, לא? "אמרתי את האמת על עצמי", מספר דון לסאלי, "אבל זה לא היה הזמן הנכון". נראה שעכשיו זה הזמן הנכון. אם עשרה ימים לפני כן לו אייברי האידיוט היה שועה להפצרתה של דון המזכירה (להלן שחר) לקנות מתנה לאשתו לכבוד ולנטיינ'ס דיי, היא לא הייתה נאלצת לצאת מהמשרד ולקנות את הבושם לאשתו. אם סאלי לא הייתה מגיעה בדיוק בשעת צהריים שבה אף אחד לא נמצא, ייתכן שהייתה נתקלת במישהו שהיה מספק לה תירוצים משכנעים על היעדרותו של אביה. אם פגי לא הייתה מגיעה בדיוק כאשר שירלי עזבה את שולחנה, היא לא הייתה מעבירה את יומה ביחסי האהבה-שנאה עם זר הפרחים ועם העמדת שירלי במצב כה לא נעים.
מכל העז הזה יצא מתוק. המצחיק הוא ששירלי ושחר קראו זו לזו בשמה של האחרת, מן הסתם לועגות לאותם לבנים הסבורים שכל השחורים נראים אותו דבר, אבל בסופו של דבר שירלי אכן הפכה לשחר. כל אחת מהעמדות הפנים בפרק קרסה במהירות והציפה את האמת, דבר שלשם שינוי שיפר את מצבן של הדמויות. שחר קיבלה משרד משלה, שירלי עכשיו עובדת עבור מישהו בכיר יותר וסאלי התחברה באמת עם אביה. אולי בכל זאת לו אייברי יביא קצת טוב חרף נוכחותו המטופשת, דמות שנמצאת שם כדי שנייחל למפלתה, שבטח לא תגיע עד הסוף המר (ואולי בכלל). היחידה שנותרה מובסת היא כמובן פגי. היא יוצאת מגה-טמבלית ועודנה שבויה בשלשלאות של טד המסכן בפני עצמו, אבל אולי אפשר לשאוב נחמה משוערת בנוגע לעתידה ממי שככל הנראה מהווה את ההשראה הגדולה ביותר לדמותה ואוזכרה בפרק הזה: מרי וולס לורנס.
גן עדן, גיהנום או לימבו
פעם מזמן, דון אמר לרוג'ר שאם אי פעם יעזוב את המקום הזה, זה לא יהיה בשביל עוד פרסום. "מה עוד יש שם?", שאל רוג'ר. "לא יודע", ענה דון, "החיים? הייתי רוצה להפסיק לדבר על זה ולחזור לעשות את זה". בינתיים יושב דון לארוחת צהריים עם אחד דייב ווסטר מסוכנות 'וולס ריץ' גרין', סוכנות אמיתית שנחשבת לפורצת דרך בתחום. אחת העבודות האגדיות שלה היא הקמפיין "I ♥ NY" לעידוד התיירות בעיר, פרי עיצובו של מילטון גלייזר, האחראי גם על כרזת העונה החדשה של "מד מן".
אותה מרי שהם איזכרו מספר פעמים היא מרי וולס לורנס, מקימת הסוכנות, האישה הראשונה שהייתה נשיאת סוכנות פרסום, ובשנת 1969 - כלומר ממש בשלב הזה של "מד מן" - גם הייתה הבכירה שמרוויחה הכי הרבה מקרב כל סוכנויות הפרסום. כאשר הקימה את הסוכנות שלה שלוש שנים לפני כן, היא ושותפיה עשו זאת מתוך חדר במלון, די בדומה למה שעשו 'סטרלינג קופר דרייפר פרייס' בחג המולד 1963, סוף העונה השלישית.
נדמה שרוח חתרנית דומה מנשבת גם עכשיו. כבר במשרד אמר פיט הממורמר לטד הכבוי בפירוש, "מה שאתה אמור להגיד זה, 'למה שלא נקים סוכנות משלנו?'". מעט אחרי כן בוני חברתו (שאומרת לו שהיא אוהבת אותו בנונשאלנטיות אחרי שלושה חודשים ביחד לכל היותר, ולא נדמה שזה משפיע עליו במיוחד) מספקת לו השקפה מצוינת: במקום לחוש מובס ושגורלו מצוי בידי אחרים, הוא צריך לראות בכך אתגר שבמסגרתו עליו לקחת מידיהם את מה שהוא צריך.
רבות מהדמויות האחרות היו יוצאות נשכרות לו הייתה להן בוני משל עצמן. ג'ואן, למשל, מפיקה את המיטב מכל הזדמנות הנקרית בדרכה, אבל זה בדיוק העניין - היא תמיד מחכה שההזדמנויות יגיעו אליה. גם הפעם הזו לא הייתה שונה. ממש במקרה נחשף ג'ים קאטלר לקשיי העבודה שלה והציע לה לשדרג את עצמה. למה היא לא עשתה את זה בעצמה? מדוע היא כשותפה מאפשרת לגברים שאמורים להיות כפופים לה (כמו קן או אייברי) לרדות בה או להפחית אותה?
כמוה רוג'ר, שבעליל נמצא בשלב מבולבל בחייו. הוא מתקפל במהירות לנוכח הנחרצות של ג'ים וההסכמה של ברט בישיבת השותפים, וכאשר הוא מתקשר בקושי עם לו העצי, ניכר שחברו המפוטר חסר לו. נכון לעכשיו דון עצמו אמנם מנסה לעשות מעשה, נפגש עם סוכנויות אחרות ורוצה שיראו לו אהבה, אבל ידיו קשורות לגמרי עם חוזה שלא מאפשר לו לעבור לסוכנויות מתחרות, לא כל שכן כאשר הוא עדיין שותף. כאשר סאלי שואלת אותו מה הוא מתכוון לעשות, דון עונה לה שהוא לא יודע - "זה די בידיים שלהם". לא מאוד קריאייטיבי מצד איש הקריאייטיב.
אני כל כך הרבה אנשים
מאז ומתמיד היה קשר מיוחד בין דון לסאלי. אחרי הגירושין הוא הביא לה במתנה שרשרת שהיא לא הסירה מצווארה, עד שתפסה אותו גוהר מעל סילביה. כדי לגרום לנו להבין כבר בדקות הראשונות שהמצב בינה לבין אביה כבר אינו קפוא כשהיה, את הפרק סאלי פותחת שוב עם השרשרת על צווארה, אלא שמעט אחרי כן היא תופסת את אביה שוב בשקר גדול ומביך. כשם שהפרק הקודם הציג את הדברים כפשוטם, כך עשה הנוכחי וכמוהו מעך את הלב. גם ג'ון האם וגם קירנן שיפקה הפגינו משחק מעולה - שיפקה תמיד הייתה מרשימה ביחס לגילה, אבל הפעם יותר מאי פעם: "אתה יודע עד כמה היה קשה לי ללכת לדירה שלך? יכולתי להיתקל באישה הזו".
ביקורה הנוכחי של סאלי במשרדי 'סטרלינג קופר' היה שונה בתכלית מאשר הפעם הקודמת, ארבע שנים קודם לכן. זה היה מעט אחרי שהוריה התגרשו, סאלי חיה עם אמה ועם בעלה החדש בבית שבו גדלה וציפתה תמיד לראות את אביה מעבר לפינה מרוב שנוכחותו שם חסרה לה. על כן היא נסעה ברכבת לבדה אל המשרד כדי לפגוש אותו, בלי לומר לאף אחד. באותו לילה היא ישנה אצל אביה, למחרת הכינה לו ארוחת בוקר ומאוחר יותר הלכו שניהם לגן חיות. לבסוף, כשבטי באה לקחת אותה מהמשרד, סאלי סירבה בתוקף, אבל הבת ואביה נאלצו להיפרד בטונים צורמים. "יהיה בסדר", מייגן ניחמה אז את סאלי אחרי שנפלה על הרצפה. "לא, לא יהיה", אמרה סאלי.
המקרה הנוכחי כמעט הפוך. סאלי הגיעה אליו למשרד כי הייתה צריכה כסף לחזור ללימודים, אבל גילתה שהוא בכלל לא נמצא שם, ובמקום שתצא מגדרה כדי לקבל זמן איכות עם אבא, הפעם היה זה דון שניסה לעשות את זה איתה. התוצאה הזכירה לי במידה מסוימת את פרק 'המזוודה' המושלם, אף הוא מהעונה הרביעית, שבו דון ובת טיפוחיו פגי התחברו כפי שמעולם לא עשו. כמו אז, דון ישב בדיינר, הפעם עם בתו בפועל, והשניים שוחחו על אמיתות. "אני כל כך הרבה אנשים", סאלי ציטטה את מרילין מונרו. "ספרי לי על זה", דון היה יכול להגיד.
זו אינה ההיתקלות הראשונה של סאלי במוות ואבל, כמובן. אחד הרגעים המגדירים והזכורים של דמותה היה השבר שלה כאשר סבה האהוב מת. דון היה אמפתי כלפיה הרבה יותר מאשר בטי, ולימים גם גונן עליה מפני מותה של גברת בלנקנשיפ כאשר זו התפגרה במשרד בדיוק כשסאלי החליטה להגיע במפתיע. אפשר להבין מדוע דון נוהג כך. כאחד שמוות ליווה אותו לאורך כל ילדותו, החל מאמו שמתה כשילדה אותו ועבור באביו שמת כשהיה בן עשר, זה בדיוק מסוג הדברים שהוא לא רוצה שסאלי תיחשף אליהם. "אני שונא את העובדה שנאלצת לראות את זה", הוא אומר לה. שונא. אבל יש לשער שלא רק הצד של בתו משחק כאן תפקיד, אלא עצם המחשבה של הורה מת, הרעיון שדון עצמו ימות ובתו תיאלץ להתמודד עם זה.
בינתיים את היום הזה סיימו השניים באופן הכי מקסים שניתן להעלות על הדעת. "ולנטיינ'ס דיי שמח. אני אוהבת אותך", סאלי אמרה לו. שמו הגנרי לכאורה של הפרק, "יום עבודה", מכוון בעצם לדון עצמו נטול המשרה. "אני חייב לחזור לעבודה", הוא אמר שוב ושוב בפרק הקודם, וזאת היא המלאכה שלו. לתקן את הכלי השבור, יום אחרי יום, והנה היה לו יום טוב בעבודה, וכנראה שבכל זאת יהיה בסדר. אחרי הכל, אם להסתמך על השיר של הזומביז שחותם את הפרק, זאת הולכת להיות השנה שלהם.
אין עשן בלי אש
למרות הרגעים מחממי הלב, זהו הפרק השני בעונה והשני ברציפות שמוזכרת בו שריפה. בפרק הקודם מייגן ביקשה מדון לא לזרוק בדלי סיגריות מהמרפסת כי ניתן להתחקות אחר הנקודה שבה התחילה השריפה - ללא ספק משפט בעל משמעות מעבר לפשט - והפעם בוני סיפרה ששריפה כזו, שוב בגלל בדל סיגריה, עלתה לה בעמלה של חודשים. ב"מד מן" הדברים האלה אינם מקריים, כך שאפשרות אחת היא שמת'יו וויינר משליך רמזים שנועדו לשחק לנו בראש, ואפשרות שנייה היא שהמשך העונה אכן יביא עמו שריפה.
ואולי גם מוות, כי מלבד ענייני שריפות קיבלנו הפעם אזכור שני ברציפות גם לכך. בפרק הקודם זה היה באמצעות הסיפור מבשר הרעות של נב קמפבל במטוס, והפעם אפילו ביתר שאת. צל של הורים מתים בחזיתה של סאלי, והערות כאילו-אגביות של השותפים מקליפורניה: "לפעמים אני חושב שאולי מתתי", אמר פיט. "פשוט תפרע את הצ'קים, אתה תמות יום אחד", אמר טד. בפעם הקודמת שבה קיבלנו רפרורים למוות על ימין ועל שמאל, אחד השותפים תלה את עצמו במשרד.
אבל בינתיים נשמור על אופטימיות זהירה.
וכמה קטנות
* מקרב כל הנשים בפרק, שחר היא היחידה מלבד פגי שלא קיבלה פרחים.
* ברט קופר שרואה את שחר בקבלה, מחייך ושב על עקבותיו = מושלם.
* דון ציין שפעמיים הוא כמעט עבד ב'מקאן' - הראשונה הייתה ב-1960 כאשר ג'ים הוברט, שעכשיו לחץ את ידו, שכר את בטי כדוגמנית על מנת לנסות לשדל אותו לעבוד אצלם, ואז נפטר ממנה כשדון סירב - מהלך שדון תיעב. הפעם השנייה הייתה כאשר כאשר הסוכנות שלהם נמכרה על ידי הבריטים ל'מקאן אריקסון'.
* נראה שג'ים קאטלר עדיין עסוק במשחקי כוח, ואני די בטוח שהגיחה שלו למשרד של ג'ואן נועדה מלכתחילה לקנות את חיבתה, אחרי שבישיבת השותפים היא רצתה לצאת בעקבות רוג'ר.
* השיחה של שחר ושירלי במטבח הזכירה לי את הפארודיה הקורעת שמתארת את "מד מן" לו היתה סרט לאקספלויטיישן.