השבוע נערך דיון בבית המשפט העליון באחת העתירות החשובות ביותר שהגישה התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ. העתירה ביקשה מבית המשפט לחייב את הרשות השנייה לשידורי טלוויזיה ורדיו לקבוע כללים לזכייניות השונות כמו רשת, קשת וערוץ 10, כך שייאסר עליהן להציב חשודים, נאשמים ועבריינים מורשעים בתפקידי מפתח בתוכניות הטלוויזיה.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שבה אנשים, שעננת המשפט הפלילי מרחפת מעל ראשם, מככבים בקדמת הבמה בטלוויזיה - וכולם שותקים! הרשות השנייה אפילו לא טורחת להתכנס ולדון בסוגיה הזו, תוך שהיא מתעלמת מהביקורת הציבורית הרבה ומהחוק, שקובע שהרשות השנייה והזכייניות חייבות לטפח אזרחות טובה ולחזק את ערכי הדמוקרטיה. במקום זה, הרשות השנייה מקדמת סובלנות כלפי עבריינים ומעשים פליליים.
פשוט כך. הרשות השנייה, הרגולטור, שותקת כשאריה דרעי משתתף באופן קבוע בתוכנית "מועצת החכמים"; כשדוד דיגמי, שהורשע בעבירת מין, משתתף בתוכנית הריאליטי "הכפר"; וכשאייל גולן ומשה פרץ, שמואשמים על ידי המדינה בעבירות מס חמורות, מככבים כ"שופטים" בפריים טיים של הטלוויזיה שלנו. הזכייניות מקריבות על מזבח הרייטינג את הערך הדמוקרטי החשוב של שלטון החוק, והרשות השנייה לא עושה דבר.
לאחר מכן, אנחנו מתפלאים שראשי עיריות נבחרים לכהונה נוספת, למרות שהוגש נגדם כתב אישום חמור ולמרות שהדבר סותר באופן ברור את אינטרס הציבור; ומפתיע אותנו שבוחרים עבריינים לכנסת, שיכריעו בעניינים הנוגעים לכולנו ויבזבזו את הקופה הציבורית. זוהי התוצאה מהתנהלות הזכייניות, שמציבות את האנשים האלו לראווה ובגאווה במרכז הבמה, כגיבורי התרבות של ישראל. האמנה החברתית עליה מושתתת הדמוקרטיה נפגעת, והגבולות המוסריים מטשטשים ונעלמים.
הרשות השנייה מחויבת להגן על אינטרס הציבור, אך במקום זה היא בוחרת להגן על הזכייניות ועל החשודים והנאשמים. במקום למנוע מנאשמים בפלילים להיות מודל לחיקוי עבור בני הנוער ועבור החברה הישראלית כולה, הרשות השנייה והזכייניות נחלצות לעזרת הידוענים הנאשמים, מגנות בחירוף נפש על חופש הביטוי וחופש העיסוק שלהם. הכל טוב ויפה - עד שפתאום מדובר בחשש לעבירות מין, כפי שהיה בעניינו של אייל גולן. בעבירות מין, הרשות השנייה והזכייניות פתאום זונחות את עמדתן וכל הזכויות לפתע נזרקות מהחלון ונעלמות כלא היו. מה ההבדל?
ההבדל הוא הרייטינג. כי למרות שהיה מדובר רק בחשש ראשוני לביצוע עבירות מין, הרחיקו אותו. אבל בעבירות מסים, שבהם הוא כן מואשם לאחר בדיקה מעמיקה של המשטרה, הוא נותר בתפקידו. למה? כי עבירות מסים זה לגיטימי. עבירות שחיתות זה מותר. הרשות השנייה שמה לנגד עיניה את כיסן של הזכייניות וה"שופטים" ותו לא. אין אינטרס הציבור, אין ערכי דמוקרטיה, אין אזרחות טובה, אין זכויות חשוד, אין חופש עיסוק ואין חופש ביטוי. יש כסף, כסף וכסף. הכלל היחיד שנקבע הוא לעשות כדברי הזכיינית.
הגיע הזמן שהציבור יגיד "עד כאן". העבריינים אינם ולא יכולים להיות מודל לחיקוי, לא להיות "מנטורים" ובטוח שלא מגיע להם להחזיק בתואר "שופטים". לאזרחי ותושבי המדינה מגיע יותר מאשר טלוויזיה רדודה, לא איכותית וכזו הפוגעת בשלטון החוק ובדמוקרטיה. למדינת ישראל, לכולנו, מגיעים גיבורי תרבות טובים וראויים יותר.
במהלך הדיון חלק משופטי בית המשפט העליון עמדו על חשיבות הערכים שעתירת 'התנועה לאיכות השלטון' ביקשה לקדם, אותם ערכים שהרשות השנייה והזכייניות שכחו שעליהן להביא לידי ביטוי בשידורים. אנו מקווים שהמסרים הללו יחלחלו בקרב בכירי הרשות השנייה והזכייניות. אמירות השופטים מחזקות אותנו, ואנו נמשיך לפעול ללא מורא ולבדוק כי אכן הרשות השנייה פועלת כנדרש ממנה לפי חוק, והכל כדי להבטיח את השידורים האיכותיים והראויים שמגיעים לחברה הישראלית.
עו?ד אליעד שרגא, יו?ר התנועה לאיכות השלטון
עו?ד דניאל דושניצקי, התנועה לאיכות השלטון