"זהבה יוסף ואלעד חרוש אשת עסקים וספר. היא מבוגרת ממנו בחמש שנים והוא הילד הנצחי. האם היה לזה סיכוי מלכתחילה?". כך מתואר הזוג יוסף את חרוש בהודעה לתקשורת לקראת עליית "עד סוף העולם", תכנית הריאליטי הטרייה של ערוץ 10. פגישה פנים אל פנים עם בני הזוג החמודים מבהירה כי השאלה "האם היה לזה סיכוי מלכתחילה?" היתה בקלות יכולה להיות מנוסחת גם כ"האם האהבה עיוורת וגם חירשת?" או גם "איך לעזאזל שני האנשים הכי לא קשורים אחד לשני בעולם הכירו, התאהבו, עשו ילדים, ולמה לעזאזל הם לא ביחד גם היום?!".
יוסף, 31, וחרוש, 26, (הורים לחושן בת השנתיים ואגם בת השנה) הם ההוכחה החיה לקלישאה השחוקה כי באהבה אין חוקים, אבל אם יש לה חוקים, זהבה היא זאת שקובעת אותם. אלא אם היא בדיוק נמצאת על אי בפיליפינים בניסיון לזכות במיליון שקלים עבור הילדים. סיבה טובה זאת, הילדים. הופך את עצם ההשתתפות בריאליטי לממש סבבה, נכון?
"כאן יש מכנה משותף לכל הזוגות. לכולנו יש ילדים. חלקנו עושים יותר כסף, חלקם פחות. יש לנו ילדים ואנחנו רוצים להבטיח את העתיד שלהם", אומרת זהבה לוואלה! תרבות בנחישות של מכבש ובהחלטיות של נואמת באו"ם. חרוש מסכים איתה.
גם ב"האח הגדול" וב"המירוץ למיליון" מחלקים מיליון שקלים.
"אבל פה זה תחרות. ב'האח הגדול' את קמה בבוקר, ושום דבר חדש לא יקרה לך. מקסימום ישימו לך מוזיקה ותצטרכי לרקוד קצת. פה את קמה, רחוקה מהילדים שלך, קשה לך, את עם הגרוש שלך, לא בא לך עליו, אין לך כוח לדבר איתו אפילו. אבל אין לך ברירה".
אז היית הולכת להישרדות בלעדיו.
"כל היופי זה שאת לא הולכת לעבור את זה לבד. יש כאן עשרה זוגות ואם הם יכולים לעשות את זה, גם אנחנו יכולים. יכולתי ללכת ל'הישרדות' לעשות את זה לבד, אבל נתנו לי אופציה לעשות את זה עם אלעד, האבא של הבנות שלי. אז אני והוא ביחד, מתוך המשבר הכי גדול שלנו - שלפני דקה התגרשנו - מאחדים כוחות, נוסעים יחד לפיליפינים ונכנסים ברבאק. אם לא היו פונים אלינו, נראה לך שבכלל הייתי חושבת ללכת יחד לתכנית ריאליטי? שום דבר לא היה תולש אותי משגרת היום שלי אם לא הייתי יודעת שיש פה מיליון שקלים לבנות שלי, שאני יכולה לעשות בחודשיים".
אפשר גם למלא לוטו.
"אפשר אבל הסיכויים הם פחות טובים, פה זה אחד לעשר. לא תתני את עצמך? אי אפשר לסרב לדבר כזה".
יוסף וחרוש היו פרודים בערך כשנה כשהגיעה ההצעה להשתתף ב"עד סוף העולם" המשודרת בימי שלישי בערוץ 10. "אצלנו זה תקופות, אנחנו יכולים להיות החברים הכי טובים ואנחנו יכולים להיות בנתק מוחלט", אומר חרוש.
במה זה תלוי אם תהיו חברים טובים או לא?
"אני חושב שזה תקופות. אולי החיים האישיים. עבודה. מיליון דברים".
זהבה: "מה שבטוח זה לא קשור במזונות. לפעמים הוא יכול לבוא ביציאה קטנה ואני ישר מתעצבנת. אז שלום ואל תתקשר לפה".
אחד המשפטים שהכי פומפמו לנו בפרומואים היו "אני, עד שלא שחטתי, רמסתי את הבן אדם, אני לא אירגע". זה משפט מאוד קשה.
זהבה: "תתמודדי (צוחקת). בסדר, זה אני. זה לא משהו שאני יכולה לברוח ממנו. מי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא נשארת חייבת, אין מה לעשות. זה בילד אין. מה שלא אעשה וכמה נחמדה שלא אנסה להיות, זה לא הולך".
אלעד: "יש כאלה שיראו את זה לחיוב, ויש כאלה שיראו את זה לרעה, זהבה היא... -"
זהבה: "זה לא שאני הולכת ברחוב, אראה מישהי ואגיד 'זאתי בא לי לרמוס אותה' ואז ארמוס אותה. זה לא ככה".
אלעד: "בדיוק".
יוסף וחרוש כל כך שונים, אבל כל כך יפים ביחד. ככל שהשיחה מתקדמת, בא לי שהם יחזרו להיות ביחד (זהבה: "את מתה להיות חברה שלנו, תודי בזה") אבל רומנטיקה לחוד ופרקטיקה לחוד. כך או כך, יש דברים שלא ישתנו כנראה לעולם: לאלעד יש שני מצבים להיות מותקף על-ידי זהבה, ולהגן על זהבה. "אפשר לאהוב בן אדם ברמות הכי גבוהות, וזה לא נוגד את זה שאתה לא תסתדר איתו בכל מיני סיטואציות. בין אם זה באהבה, בין אם זה בשותפות בעסק מסוים", הוא מסביר.
איך הכרתם?
"הייתי בן 21, רווק, איש חיי לילה על בסיס יומ-יומי. באותה התקופה התחיל בירושלים משהו שקיים בתל-אביב כבר שנים מסיבות צהריים. הייתי פוגש את זהבה במקום שנקרא 'החצר'".
זהבה: "מה זה פוגש? היית רואה אותי!".
אלעד: "רואה אותה, לא פונה אליה, לא מדבר אליה, לא שום דבר. אם אני רוצה להתחיל עם מישהי- אין לי עצם בלשון. באותה התקופה עבדתי במספרה בבית שמש. יום אחד סיימתי לעבוד מוקדם, קבעתי עם חברים להיפגש, הגעתי עם האופנוע ..."
זהבה: "סקסי, אמא'לה".
אלעד: "ראיתי אותה ובאותו יום אמרתי להם 'חבר'ה אני לא ממשיך אתכם לטיול, אני חייב להגיע לזהבה'. כמובן שאז לא ידעתי שקוראים לה זהבה. היא טוענת שאני חי בסרט אבל היא הסתכלה לכיווני לא מעט".
זהבה: "אין לי מושג על מה אתה מדבר. והוא אומר את זה מהיום שהכרנו, למרות שזה בעצם שנה וחצי לפני שבאמת הכרנו".
אלעד: "בהמשך חזרתי לעבוד בירושלים. במרכז העיר, מתחת לבית של זהבה. במקרה. בבוקר הראשון אני רואה את זהבה יורדת עם הכלב לטיול. הולכת, לא מסתכלת לא ימינה לא שמאלה, לא רואה אף אחד. אני כבר מבסוט, כי היא גרה פה באזור".
"הוספתי אותה בפייסבוק, ביקשתי חברות, היא אישרה, ואז שלחתי לה הודעה 'הי זהבה מה קורה', וכלום, לא עונה. יומיים אחרי שולח שוב, לא עונה. שלחתי כמה הודעות והיא לא ענתה. אז למה אישרת? כאילו מה הקטע? מאשרת אותי לחברים שלך בפייסבוק אבל אינבוקס זה לא תופס?".
לעזרתו של חרוש נחלץ אדם שגם אתם מכירים: אלירז שדה. כן כן. גמר "האח", ישראל במתח, הסמסים זורמים כיד המלך, ואז "זהבה כתבה סטטוס בצהריים, סליחה בשעות הערב, 'חברים תשלחו סמס למספר ככה וככה'", נזכר חרוש.
זהבה: "כתבתי סטטוס סתם, 'חברים אלירז שדה זה בן אחותי, מבקשת מכם לסמס לו וכו'".
אלעד: עכשיו אני אומר לעצמי, לא עונה באינבוקס, אין בעיה, אני אגיב לה בסטטוס, כולם רואים, מה היא תייבש גם שם? כתבתי לה-..."
זהבה: "כתב לי 'יש לי חבר בהפקה, אלירז שדה לוקח'.
אלעד: "(צוחק) היא ישר 'כפרה עליך, כפרה עליך, ולא מכירים ולא כלום'. המשכנו בצ'אט. אמרתי לה שאני עובד מתחת לבית שלה ושאשמח להצטרף לטיול בוקר עם הכלב שלה. היא הביאה לי את המספר שלה והייתי בשוק".
זהבה: "הוא תפס אותי במצב רוח חבל על הזמן".
אלעד: "בוקר אחרי אני בא למספרה, מוריד את הקסדה, מוריד את המעיל, יורד לארומה לקנות קפה ואיך שאני בא להיכנס זהבה יוצאת. אני אומר לה 'זהבה! בוקר טוב!'. היא מסתכלת עלי ואומרת 'תגיד, אנחנו מכירים?'. (זהבה נקרעת מצחוק).
"אמרתי לה, 'תגידי את אמיתית? זה אני, אלעד מהפייסבוק'".
זהבה: "זה היה אחד הקטעים המצחיקים".
אלעד: "שיא המתייבש, מיליון אנשים סביבנו. היא אומרת לי 'אה אוקי סבבה, נדבר מחר ביי'".
בדייט הראשון הוא כבר נרדם לה באוטו. טוב, ילד. היא היתה בת 27, הוא 21. "הוא לא אמר לי שהוא צעיר ממני, אבל הגיל לא משנה, אלא הכימיה. הורדתי אותו בבית שלו, המשכתי הביתה, הרגשתי כמו הורה מלווה", מספרת יוסף. התחלנו לצאת. במשך שבוע כל יום נפגשנו, הבן אדם כותב לי כל יום הודעות, המחזר מספר אחת. ואני חולה על זה. היה שבוע מושלם. אמרתי לחברות שלי שאני לא מאמינה איזה גבר היסטרי הכרתי. לא האמנתי".
אבל עם שבוע מושלם לא קונים במכולת, ולכל שבת יש מוצאי שבת, כפי שלמד על בשרו חרוש, שחברתה של יוסף הכירה וסיפרה לה שהוא צעיר ממנה, כולל הדרישה לבקש ממנו תעודת זהות. במשך שבוע הצליח חרוש להתחמק מחבל התלייה. ואז נתפס.
"כתבתי לה סמס בגודל הגלות", הוא אומר, וזהבה מוסיפה עוד דרמה: "עשיתי קניות בשוק, אומרת לו לבוא לקובה היום, מתזזת, קרחנה כזאת, בעננים, מאוהבת. קונה דברים ורוצה ללכת הביתה לגלגל קובה לכבוד יום שישי, שיבוא ויאכל ויראה איך אני מבשלת. באמצע הקניות הוא כותב לי 'תשמעי יש משהו שאני צריך לספר לך'".
חתכת?
"אמרתי זהו, שומו שמיים, מה אני עושה עכשיו? אבל אני כבר מאוהבת, אני על זה. חזרתי הביתה בטיל, קבעתי איתו בארומה. יום שישי בצהריים ואני עוד צריכה לבשל, כל המדינה צריכה לבוא אלי לקובה!".
אכן, אם יש משהו שיותר נורא מלגלות שבן הזוג שלך שיקר לך, זה לגלות את זה בארומה. לא שזה שינה הרבה, כי זהבה כבר היתה "מאוהבת בו, בא לי עליו, בא לי רצח להכיר את הבן אדם. ואז הוא מספר לי את זה, ואני ישר 'איזה בושות', איזה סרט! אגב, כשהיינו בסרט 'אוואטר' הוא נרדם".
איך בכל זאת הייתם ביחד?
"הוא היה מחזר שאין דברים כאלה. הוא לא היה נרגע".
אלעד: "סדר היום שלי היה כזה: מתחיל בתשע בבוקר לעבוד, מסיים בשבע בערב, נוסע לגבעת זאב, מתקלח, נוסע לירושלים יושב עם זהבה עד ארבע בבוקר, חוזר לגבעת זאב ויוצא בשבע בבוקר לעבודה. לא ראיתי בעיניים".
זהבה: "ואהבתי את זה".
אלעד: "היא אהבה את המראה הזה שאני בא עם האופנוע והחליפה".
שם אמרת שזה הגבר של חייך?
זהבה: "לא צריך להיסחף".
אלעד: "מה לא צריך להיסחף, יש לי חותמת, הייתי בעלך".
זהבה: "לא מזמן קיבלתי הודעה בפייסבוק שאומרת 'איזה יפה את, איך הוא התגרש ממך?' אבל מי אמר שהוא התגרש ממני? (צוחקת)".
אלעד: "היום, זהבה ואני כמו שמן ומים".
נשמע שתמיד הייתם ככה.
"זה לא נכון. בזוגיות שלפני החתונה, היינו יותר מאוהבים מרומיאו ויוליה. זהבה בהתחלה היתה קלילה. הייתי שם את הנעליים בסלון, היא היתה זורמת. באיזשהו שלב, כשהייתי שם את הנעליים בפינה, זה כבר היה מוביל לריב של פיצוץ".
זהבה: "נכנסתי להיריון, דברים השתנו, הוא לא עמד בקצב".
אלעד: "לי היו בעיות מאוד מציקות בזהבה. היינו רבים על הכל ואחרי רבע שעה כל החברות שלה ידעו מזה".
אבל לא רצית להתגרש ממנה.
"בהתחלה לא. אבל באיזשהו שלב הבנתי שזה לא זה. באתי מבית שלא מכירים בו את המילה 'גירושין'. לא אצלנו ולא אצל הדודים הקרובים והרחוקים. אני הראשון בכל הדורות של המשפחה שלנו שהתגרש. גירושין זה הברירת מחדל של הברירת מחדל".
אחרי הילדה הראשונה אלעד עזב את הבית. וחזר. ועזב וחזר. "אבל זה לא משהו שסחב הרבה. ידעתי שעכשיו אני אוהב אותה ואם לא יהיה טוב אז נתגרש. לא סוף העולם. גם התחתנתי בגישה הזאת. מהנישואין האלה יצא את הדבר הכי טוב שיש לי בחיים, שתי ילדות שהן מלכות. תמיד רציתי להיות אבא צעיר. הכרתי את זהבה וזיהיתי בה משהו שלא זיהיתי אצל בחורות אחרות, שאותן הייתי מנשק תוך שעה ותוך יומיים ממצה. עם זהבה זה לא היה. את זהבה לא נישקתי חודשיים".
זהבה: "בשביל לגעת בי הוא חיכה כמו גבר".
היה רגע בתכנית שגרם לכם לרצות לחזור להיות ביחד?
אלעד: "אני בטוח ש...-"
זהבה: "לא".
אלעד: "את היתרונות שיש בזהבה אני לא אמצא בשום בחורה ואת הדברים שאהבתי אצלה אי אפשר לקחת ממנה. עם החסרונות אני לא אסתדר. כנראה. זהבה ישנה שעתיים בלילה ועובדת 22 שעות. אין לה מנוחה".
זהבה: "זה מה שהוא אהב בי ובגלל זה הוא רצה להתחתן איתי. אבל אחרי שהתחתנו הוא הבין שזה גדול עליו. הוא לא עמד בקצב, אין מה לעשות".
לא רציתם להישאר יחד בשביל הילדות?
זהבה: "תגידי, מה אנחנו במרוקו לפני 60 שנה?".
הלכת לריאליטי בשביל הילדות.
"הלכתי בשביל הסיכוי לזכות במיליון שקלים עבור הילדות שלי. אבל להישאר עם הגבר שלך בשביל הילדות זה לאמלל אותן, כי אם אני לא אהיה מאושרת הבית לא יהיה מאושר וזה לא יעזור. אם אהיה ממורמרת, כולם יסבלו. היום בואי תראי איזה הרמוניה, כיף לנו ביחד. הכל טוב. אין מקום לוויכוחים. אני לא יכולה להתאכזב ממנו כי הוא לא שלי".
ואתה יכול להתאכזב ממנה?
אלעד: "לא... היום כבר לא".
מישהו מכם במערכת יחסים עכשיו?
אלעד: "לא".
זהבה: "עוד לא".
אלעד: "אני מאחל לה מישהו שיוכל לעמוד בקצב כי אני חושב שהיא השונה באוכלוסייה, לא אני. אם יהיה לה מישהו שיעשה לה טוב וכיף זה יהיה גם טוב לילדות שלי".
זהבה: "הוא לא מאוהב בי עדיין אם לזה את חותרת. זה לא נגמר אתמול, זה נגמר מזמן. הוא בן אדם מדהים ואי אפשר לקחת ממנו את התכונות הטובות שלו. הוא אבא טוב ומה שאני מבקשת הוא תמיד יעשה. או לפחות ישתדל לעשות.
"אמרתי לו לפני הנסיעה שאם הוא מתכוון להרים ידיים אני לא נוסעת. אני עוזבת את העסק ואת העובדים, אתה עוזב את המספרה, נוסעים עכשיו לפיליפינים לתכנית ריאליטי אני לא עושה את כל הטררם הזה בשביל שתגיד לי שפתאום יש איזה משימה ואתה אומר שאתה מפחד. אל תשאיר אותי לבד כי אני לא יכולה לעשות דברים לבד. והוא עמד בזה".
ילדים צריכים חום ואהבה, לא מיליון שקל.
זהבה: "אמא שלי גננת שגידלה חצי מירושלים. הן היו תינוקות, זה לא שעכשיו את תחזרי והילדה תכעס עליך. הן לא זוכרות. מי שסובל פה זה אני. מי שמתגעגע ונקרע זה אני. והוא. זה אנחנו. יש כאן מטרה לנגד עינינו. לא נסענו לנופש. יותר גרוע- באנו לעבוד".
מה אתם חושבים על זהבה ואלעד? ספרו לנו בפייסבוק