עולם התרבות בישראל איבד עם מותו של אסי דיין את אחד מעוגניו המרכזיים ויוצרים רבים חלקו את תחושותיהם.
השחקנית גילה אלמגור ספדה הבוקר (חמישי) במשדר המיוחד של וואלה!: "התחושה היא קשה ביותר, משום ש... בבוקר אחד, בבוקר הזה, איבדנו את אחד המאורות הגדולים שהיו פה. אסי היה גאון במלוא מובן המילה. באמת, קם ונפל, וקם ונפל, וכל יצירה שלו הייתה מפתיעה, בעיקר בעשורים האחרונים. הוא התחיל כשחקן יפה תואר, וצמח להיות שחקן ענק, שכמו זיקית השתנה לנגד העיניים, לעיני המצלמה. אם אתה רואה אותו בסרט של יוסי סידר ובסרט של דוד וולך, ובמר באום, רק עכשיו הוא מכר את מר באום לאמריקאים, ורק עכשיו הוא בעיצומם של שני תסריטים שהוא עבד עליהם, מחכה לו תפקיד ראשי בסרט. המחשבה שהוא... רק בן 68 וכבר איננו זה נורא.
כל אחד צומח מאיזשהו מקום. מבית הגידול שלו יצא אסי דיין שאנחנו מכירים, עם כל המהמורות שהוא נפל אליהן, עם כל הדברים שהוא התנסה בהם, עם כל החיים הלא פשוטים האלה, אבל פסיכולוגים בגרושים ינתחו את זה ויגידו - נו כן, זה שהוא שרד גם את זה, זה משהו. אבל השורה התחתונה היא שהוא ידע להפוך גם את בית הגידול לחומרים. הוא הפך את הילדות לחומרים, הוא הפך את הכעס לחומרים, הוא הפך את החמלה לחומרים, וזה מה שבין השאר עשה אותו לגאון כזה. באמת, הוא היה גאון. אני בטוחה שעכשיו יפתחו את השירים ויראו איזה משורר הוא היה, ותסריטאי... אני תמיד אומרת "מי כתב לי שורות כאלה" כמו בחיים על פי אגפא. וכשהייתי פוגשת אותו ומדברת איתי הייתי אומרת "אסי, פריים אחד, תסדר לי פריים אחד עם שורה כמו באגפא". ואת אגפא עשיתי איתו אחרי שעשיתי הרבה מאוד סרטים עם הרבה יוצרים, טובים יותר וטובים פחות, אבל פתאום זו הייתה איזו מתנה של אור כזה, וגם העובדה שאת החיים על פי אגפא הוא עשה נדמה לי אחרי 6 שנים של אי יצירה. וזו הייתה התגייסות כזו - קודם כל שלו עצמו, הוא לא חזר על טייק פעמיים כמעט, לעשות את הסרט במהירות הכי גדולה.
אני זוכרת, אמרתי לו "אסי, רגע, שריטה במעבדה, בוא נעשה את זה כדי להיות על הצד הבטוח". הוא אמר - אצלי המעבדה לא שורטת. המונולוג שלי בחיים על פי אגפא, הוא היה מאושר. אמרתי לו אסי, ביטחון... לא - ככה. היה בו משהו מדביק ומדבק. אני אסירת תודה על הזכות הגדולה הזאת שהייתה לי ואפילו בבטיפול, שישבתי מולה כל העונה או שתי עונות זה היה, זה היה פשוט חגיגה גדולה בשבילי. אני זוכרת שראיתי אותו אחרי זה בסרט של דוד וולך בחופשת קיץ ולא זיהיתי אותו. הוא ישב מולי ופתאום אני רואה אותו על המסך בתור הרב המבוגר, עם הזקן הלבן, אמרתי - מה זה, מי זה? ופתאום העיניים, משהו נפל לי האסימון.
הוא היה מדהים, יש פה הרבה מאוד כישרון וכישרונות גדולים ומופלאים - אסי דיין היה אסי דיין אחד, יחיד בדורו, וזה היום יום אבל לא רק לקולנוע הישראלי, לעולם התרבות הישראלי. גם כשהוא היה קשה כלפי הסביבה וכלפי יקיריו, הוא היה בוטה לא פעם, הכל צריך להיסלח, כי היה בו משהו שלא היה באנשים אחרים.
הוא היה בא מוכן, פריים פריים. בא מוכן, וידע ובביטחון. אני זוכרת שעשיתי הופעת אורח ב-"החיים על פי ישו". שיחקתי את מריה, אמו של ישו, והוא הקציב לזה יום צילום. באתי, עשיתי את המונולוג, והוא אומר "אז מה עושים עכשיו?". אמרתי: "בוא נעשה עוד פעם, או שתשב ותכתוב עוד מונולוג". כל כך היה ברור לו מה אמור להיות, וכשאתה בא שחקן יודע, ממושמע ומתרגם את דבר הבמאי, לא מבזבזים זמן. ואצל אסי לא בוזבז רגע. תראה, זו שעה מוקדמת מדי, אני לפני שעתיים קיוויתי שזו בדיחה לא מוצלחת, מתיחה לא טובה, ועכשיו כשאני מתחילה לעכל את זה - זה יום עצוב לכולנו. ענק, אובדן של המדינה. זה של כולנו. אתה תראה עכשיו, אתה תראה אחרי מות, אנחנו נגלה באמת באמת מי היה, איזה אוצר איבדנו היום הזה".
"זה עצוב מאוד", אמר לוואלה! תרבות יהורם גאון על מותו של אסי דיין. גאון ודיין שיחקו זה לצד זה בסרט "מבצע יונתן". "חבל, מאוד מאוד חבל על מותו. אנחנו לא משופעים בכאלה כישרונות. למעטים יש את החוש הזה לחוש גם את העמחא וגם את האליטות. הוא היה מין סערה כזאת שבה כל הצבעים נפגשים במקום אחד".
"אני פסיכיאטר בחצי גרוש, אבל אני חושב שהדמות האדירה והגדולה מהחיים של אבא שלו הכתיבה לו הכל. הכתיבה לו את חייו משני הכיוונים: מצד אחד איזה מין יצר לא להיות יפה הבלורית והתואר, לא להיות דומה ולא להיות דייני. ומצד שני זה יצר אצלו איזה דרייב לעשות דברים שהיו לדעתי ניצוצות של גאונות אמיתי. כל חייו היתה איזושהי לחימה. היתה בו איזו אש עצורה שגרמה לו כל הזמן להלחם בכל דבר שזז, וכל הזמן להוכיח בדיוק את היפוכם של הדברים שחשבו שהאיש מהבית הזה צריך להוכיח".
"לצערי הרב", מוסיף גאון, "לא עבדתי איתו, למעט הסרט 'מבצע יונתן'. שם לדעתי האיש בא לידי ביטוי די ברפרוף. הדבר היחידי שאני זוכר מהסט הוא איזה מתיחה שעשינו. אסי, אני והבמאי מנחם גולן ניסינו למתוח איזה שחקן שאינני זוכר מי היה. אסי ואני אמרנו למנחם להודיע לאותו שחקן שהוא קיבל מונולוג גדול מאוד, דבר שלא היה ולא נברא. אסי ואני ישבנו וכתבנו לו מונולוג ארוך ארוך ארוך פיקטיבי. מנחם אמר לשחקן: עד הערב אתה צריך לדעת את זה בעל פה. הסתובבנו על הסט, ראינו את השחקן מזיע, לומד טקסטים ארוכים שלעולם הוא לא יגיד אותם. זו היתה מין בדיחה משולשת כזאת. בדיחה רעת לב, אני חייב לומר, כי אני חושב שהוא עוד לומד את הטקסטים. אסי ואני שיחקנו שנינו גם בסרט של סידר 'מדורת השבט', אבל לא נפגשנו בעלילה. הייתי מאושר לו יכולתי לעבוד איתו, אבל משום מה זה לא יצא. הנורא מכל שזה כבר לא יקרה".
השחקנית חנה לסלאו ספדה במשדר המיוחד של וואלה!: "בוקר עצוב אבל צפוי. הוא התאבד באופן שיטתי ואיטי בשנים האחרונות. אני חבה לו את הפריצה הראשונה שלי בגבעת חלפון. אסי לקח אותי ואת מיקי קם לתפקידים הראשיים למרות שהיינו שחקניות אנונימיות. אנו מדברים על שנת 76'. שבועיים לפני תחילת הצילומים, מפיק הסרט אמר כי לא ייתכן ששתי אנונימיות ישחקו את התפקידים הראשיים ואז הוא הביא את ניצה שאול מלונדון. אסי הודיע לי כי אני לא עושה את התפקיד אך יומיים לפני הוא מצלצל אלי הביתה ואומר לי לסלאו הדבר הזה מפריע לי, אני רוצה שתהי בסרט הוספתי תפקיד של חמש דקות מסך, אם יש לך רוח ספורטיבית תעשי את זה. הוא עשה את כל זה בשבילי. צילמנו 5 דקות מסך הזכורות יותר מכל ואחרי 3 שנים הוא כתב לי תפקיד ראשי בעם ישראל חי. יהי זכרו ברוך הוא היה אדם פורה והיה לי את הזכות לעבוד איתו והיה לו את הזכות לעבוד איתי".
שרת התרבות, לימור לבנת, אמרה: ?אסי דיין הוא מהיוצרים החשובים, המוכשרים והבולטים בתולדות הקולנוע בישראל, וחתום על כמה מהקלאסיקות הגדולות שלו. דיין כשחקן, במאי ותסריטאי תרם בסרטיו להתפתחות הקולנוע הישראלי.
אני מוסרת תנחומיי לאחותו יעל, לאמו, ילדיו ואחיו?.
השחקן שמיל בן ארי ספד: "תעשיית הקולנוע בארץ והתרבות בארץ איבדה אדם מבריק ובמאי גדול שידע לעבוד עם שחקנים באופן כ"כ מיוחד וכל יצירתו מאוד ייחודית. כל השנים האחרונות הוא סבל והיה במצב פיזי מאוד קשה אך הראש שלו עבד בצורה חדה ולכן היתה תחושה שהוא ימשיך לעשות סרטים על אף מצבו. הכרנו בחיים על פי אגפא. הכרתי אותו לפני אבל ממש עבדנו יחד בסרט הזה ולאחר מכן בשמיכה חשמלית ושמה משה. העבודה איתו היתה מדהימה. הבנאדם היה צוחק בסצנות ובאמצע צילום והם היו צריכים לחזור על זה שוב ושוב רק כי נכנס באמצע בצחוק אדיר. הוא מאוד נהנה מעבודת הבימוי הוא היה יודע להדריך בצורה כ"כ נונשלנטית את השחקן. הוא היה מבריק והיה עם ידע אדיר בפילוסופיה, פסיכולוגיה ומה לא וגם סרטיו התעסקו בחיים ומוות. מאוד הערכתי וכיבדתי את הבנאדם".
הבמאי יריב הורוביץ: "אני עבדתי עם אסי כבר פעמיים שלוש . פעם ראשונה הוא ממש הציל את התסריט של הסרט 'רוק בקסבה'. בשבוע שעבר נפגשנו והתחלנו לעבוד על סרט חדש ועל סדרה בשם "מכורים". נפגשנו אצלו בבית ומצבו לא היה כ"כ טוב. הפגישה היתה בחדר שינה. הוא שכב על הצד ועישן סיגריות. לא היה אכפת לו מהגוף הוא היה ציני ורגיל, איש רעיונות ואינטלקט. אני חושב שבתוך תוכו הוא האמין באלוהים אך כלפי חוץ לא היה נראה כך. נפגשנו ממש לפני שהוא אושפז בשבוע שעבר. באתי להביא לו כסף כמקדמה על הפרק שהוא כתב. הוא כותב אדיר ומבריק. הסדרה היא על מקום לגמילה בהרי ירושלים בו מתקבצים מכורים למין, סמים, הימורים. הוא כתב את הסדרה ולצערי הוא הספיק לכתוב רק פרק ראשון ואת המשך העלילה רק בראשי פרקים. זה גאוני, בוטה ובא בחשבון עם החברה שלנו והקפיטליזם. לקחתי את זה למרות שחשבתי שאף זכיין לא ילך עם זה כי כולם פחדנים. לא בטוח שזה היה משודר אבל אולי עכשיו כן. בכל מקרה, המשכנו לעבוד ולא היה אכפת לי שזה כסף פרטי שאני משקיע. זה מערבולת של רגשות והוא מצליח להפתיע אותך בכתיבה. לא היה לו גבולות. אני לא יודע מה אעשה עם זה עכשיו אך אנסה לעשות את זה רק בגלל שזה מהדברים האחרונים שהוא כתב. אני חושב שהעבודה של אסי היא כזו שאף אחד לא יכול לשחזר אותה. היה לו דנ"א בלתי ניתן לשחזור ואין תחליף לדבר הזה. אי אפשר יהיה למלא את מקומו אך אפשר יהיה לנסות לפענח את הסיפור שניסה לספר ולקחת אנשים שיכתבו באופי דבריו".
העיתונאי רוני קובן ספד: "אני שומע את הראיון שערכתי איתו ומצטמרר. אני נורא אהבתי אותו. יצא לי לראיין הרבה אנשים ואני יכול למנות על יד אחת את אלה שבאמת הערצתי. אסי היה איש מורכב אך הוא היה גאון. אני נורא שמח שבסוף הראיון הזה אני סיפרתי לו איך 'החיים על פי אגפא' שינה את חיי והוא כל כך התרגש ושלח את בנו להודות לי והתקשר אלי בעצמו. זה היה מדהים וזה היה כאילו האיש הזה לא יודע כמה הוא גדול או שהוא זקוק כל כך לאהבה. החור הזה היה בלתי ניתן למילוי. שאלו אותו מלא פעמים על אבא שלו ואני שואל אותו על "החיים כשמועה" ועל איך הפצע הזה עם אבא שלו עדין קיים. הוא החזיר אותי שוב לסיפור בו הוא בא לאביו בגיל 10 או 14 עם שיר שכתב ואביו מסתכל ואומר לו שזה קשקוש. אני אומר לו אסי, איך זה לא פתור והוא אמר כי אביו פגע בו בחלום שלו, במקום הכי משמעותי בשבילו. זה ראיון מיוחד והוא יקר ללבי ואני חושב שהכי יחסר אחריו זה הפראות, החוסר פוליטיקלי קורקט, הדרייב המשתלח של איש אומנות אמיתי. אסי דיין הוא חיה שגירדה את הקצוות. לבי עם ליאור. ליאור באמת במין איזושהי בריאות נפשית היה קרוב ללכת בדרך של אביו. הוא סעד את אביו וזה דבר שלא כולנו עומדים בו. אני ממש עצוב לחשוב שהוא לא יספר סיפורים ויעשה סרטים. לפני כמה שנים עשיתי כתבה בלוס אנג'לס עם האדפטציה של 'בטיפול'. ישבתי עם המלהקות הכי גדולות והם אמרו לי שדיין הוא אחד מהחמישה שחקנים הגדולים בעולם. אחד הדברים הראשונים שעשינו זה לבדוק אם הוא יכול לעשות את אותו התפקיד באנגלית".
שירי ארצי, מתסריטאי הסדרה "בטיפול" אמרה בשיחה עם וואלה! תרבות: "גיליתי את זה בזמן אימון גופני והתעצבתי מאוד כי הראו תמונות שלו מצעירותו וחשבתי כמה זה עצוב שאין חסינות ליפים ולמוכשרים ובכלל לא לאף אחד. אני זוכרת שפעם באתי לסט של 'בטיפול' ובין הטייקים הסתכלתי עליו ביראה, בכבוד ובחשש והוא נראה שקוע בעצמו וכבוי ובלתי נגיש ובתוך בועה מאוד מבודדת אך ברגע שהמצלמה נדלקה, היה מדהים לראות את המטמורפוזה הזו ואת הקסם שלא ברור מאיפה. נדלקו אורות של חיוניות וקסם וסקס אפיל שבכלל לא קשור לגיל ולמצב והוא הפך תוך שנייה לאדם הכי אטרקטיבי שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים. וזה היה מדהים, שבתוך כל הסבל, וניכר היה שהוא שבע קרבות, יש בתוכו מאגרים של כשרון וקסם. עצוב וחבל".
מאמ"י, איגוד אמני ישראל, נמסר: "אמ"י - איגוד אמני ישראל, מרכין ראש על מותו של אסי דיין ז"ל. בין אם כשחקן, כתסריטאי פזמונאי או במאי, נדמה היה שדיין ידע תמיד לבטא ולשקף את תמצית הישראליות על הטוב והרע, על המיתוסים שלה והטירוף שבה, ותמיד דרך דמויות מרתקות, מדויקות ונוגעות ללב. לא רבים האנשים שהפכו לאגדה עוד בחייהם, ודיין היה אחד שכזה. מדינת ישראל איבדה היום את אחד מגדולי יוצריה בכל הזמנים".
משח"ם, ארגון השחקנים בישראל, נמסר: "איבדנו היום את אחד מגדולי השחקנים והיוצרים שידעו הקולנוע והטלוויזיה הישראליים. אסי תרם רבות לעיצוב התרבות הישראלית, יצירותיו ימשיכו ללוות אותנו ולהוות נכס צאן ברזל בזהותנו. אנו משתתפים בצערה של משפחת דיין".
יו"ר אמ"י יענקלה מנדל הוסיף: "משפחת אמני ישראל נפרדת היום בעצב גדול מאמן ענק. יהי זכרו ברוך".
התסריטאי רן שריג צייץ בטוויטר: "התסריטאי הטוב ביותר שכתב פה. אמן אמיתי, חי את החיים במלוא עצמתם, ורק אם הוא שורד, הוא מספר. תנחומים לליאור האהוב ולרות הנערצת".
ליאור מאיר שעבדה על התסריט לסרט האחרון של דיין סיפרה לכתבת וואלה! מיכל רשף: "תחושות קשות, הלם, קשה לעכל, על אף שבשנה האחרונה מצבו הבריאותי לא היה טוב אז היתה מוכנות נפשית לדבר הזה. אני חושבת שמצבו הנפשי היה בדר גדול. נפגשנו הרבה מאוד ומצבו הנפשי היה בסדר. עבדנו יחד על התסריט ל"חייו של דוד המלך" ויש בעבודה עניינים רוחניים שעודדו אותו מאוד. היתה לו הרבה חדוות יצירה. בפעם האחרונה נפגשנו שלשום והוא היה נראה רגיל. אמרתי לו שכדאי שישקיע בבריאות אך זה קשה, תהליכים ארוכים".
העיתונאית נרי ליבנה כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: ?אסי דיין? הנה אדם שאין לו תחליף?.
השתתפו בהכנת הכתבה: מיכל רשף, שגיא בן נון, נועה הרשקוביץ, אביעד קדרון, לילך וולך ושי סגל.