הבמאי, התסריטאי והשחקן אסי דיין הובא למנוחות בבית הקברות במושב נהלל. מאות הגיעו בכדי לחלוק כבוד אחרון לדיין שהלך לעולמו בביתו בתל אביב ביום חמישי. מוקדם יותר היום (ראשון), הוצב ארונו של דיין באולם הגדול בסינמטק בתל אביב. לאחר מכן יצא הארון לנהלל, המושב בו נולד דיין לפני 68, שם כאמור הובא למנוחת עולמים ונטמן לצד אביו, משה דיין.
בניו של דיין, ליאור ואבנר, אמרו עליו קדיש. נפתלי אלטר, חברו של דיין, ניגן בפסנתר את השיר "ועכשיו שירים" שדיין כתב לסרט "חגיגה לעיניים". דנה וישינסקי ביצעה שיר אחר שכתב דיין, "שיר הפרחה", ואמרה לנוכחים במקום: "היתה לי הזכות להכיר את אסי בשנה האחרונה. על אף הפרש הגילאים, מצאנו שפה משותפת, יצירה משותפת. לבקשת המשפחה אשיר את 'שיר הפרחה'. כמה מתאים לאסי להכניס קצת הומור".
בנו ליאור דיין הקריא שיר שכתב אביו ונשא דברים: ?מכיוון שאבי נהג תמיד לומר שהוא קודם כל משורר אני אקריא שיר שהוא כתב ב-24 נובמבר 2009, יום אחרי היומולדת שלו:"
?ויוצא שרוב הזמן אני לבדי, מדבר עם עצמי, קורא לי אתה, ואתה מנסה לברר איך זה שכבר כמה שנים אתה תקוע בחברת עצמך, מחובר לבדידות כמו הרגל ישן, כמו רכיבה על אופניים, שולט בתנועה, ממני אליי, נוסע לאורכם של חיי, והמסע על פני המישור האינסופי והריק מאדם, הפתיח, הצחיח, מדבר האנונימיות היבשה פרוס כמו סדין ענקי, והאופק נמצא בקצה, כאילו את נע על פניה של מטה, עליה אתה נע, עד שתשכב לבדך, ותישן לך בעריסה השטוחה והריקה, ואין בעולם מי שינדנד אותך, כאילו חיית דקה אחת ניצחית, מהלידה ההיא אז שיצאת לאוויר העולם, והושלכת לים הכלום והלבד הניצחי הזה (...)?
לאחר מכן נפתלי אלטר שר את ?במקום הזה? מתוך "החיים על פי אגפא" וגרם לנוכחים במקום לדמוע. השיר, כידוע, נפתח במילים: ?הלכתי והלכתי, ולאן שלא הגעתי, לא באתי?.
מיכל בת אדם הצטרפה לרשימת הסופדים. ?אסי שיחק בסרט הראשון שלי, ולאורך השנים יצא לנו להפגש, פעם אחת שיחקנו משהו ביחד. אני לא הייתי קרובה אליו אבל הרגשתי קירבה, והייתי מאוד רגישה לתהומות הבדידות והרי האהבה, וההסתכלות החוצה, וההסתכלות פנימה בסכין כל כך חדה, והידיעה שכל מה שיש זה מה שאנחנו רואים כאן ועוד רגע זה לא יהיה (...) אני רוצה להגיד את אהבתי לאסי, ואני רוצה להגיד את אהבתו של אסי לאמא שלו במלים שלו?. לאחר מכן הקריאה בת אדם טקסט שכתב אסי לאמו, בעודה יושבת מול קבר בנה:
?לאמא בת ה-93 מבנך בן ה64 המדדה אחריך, מנסה בשארית כוחו וגימגומו לזכות בג?ן או שניים, שידביקו אותך במירוץ היומי אל חדוות התנועה ומאור הפנים, שבהם את זוללת חיים (...) ואני שהתנחלתי על ברכיך מברך אותך בכל אריכות הימים כי שלי הולכים ונכשלים, ואם לא את לא הייתי עובר את ה-60, כי מכל נכסיי ומעשיי נותרת רק את נאמנה ל'אמא יש רק אחת'. ומכל האמהות זו את?
.
רבקה מיכאלי נשאה הספד "בשם כל ציבור השחקנים של אסי, שהפסיד את הפעיל שלו. נשארנו מריונטות עם חוטים בלי מפעילים. וזה כל כך עצוב, להפרד מאסי. הוא היה אנרכיסט עוד לפני שקראו לזה כך, הוא ייצג את התרבות החתרנית עוד לפני שידענו שיש תרבות כזאת".
"אני רוצה לקנח", הוסיפה רבקה מיכאלי, "במשהו שאתמול ראומה ויצמן סיפרה, וזה אולי מוכיח את אסי לכל אורך חייו. ב-1950, כשאסי היה בן 5, ראומה ועזר נישאו בחצר של משה דיין. חצר שהיתה עם קוצים. אסי בן ה-5 התבקש להרים את שובל שמלת הכלה שלא תתפש בקוצים. אסי הרים את השובל, ומאותו רגע אמר לכלה: דיו! דיו! כך היה אסי לכל אורך הדרך".
דיין, בנם של השר והרמטכ"ל המנוח משה דיין ושל הפעילה החברתית רות דיין תבדל"א, היה מאנשי הקולנוע והטלוויזיה המוערכים והבולטים ביותר בישראל. הוא כתב וביים בין השאר את הסרטים "גבעת חלפון אינה עונה", "החיים על פי אגפא", "מר באום", "שמיכה חשמלית ושמה משה", "שלאגר" וסרטו האחרון כבמאי "ד"ר פומרנץ". דיין שיחק בסרטים רבים, בהם סרטו הראשון כשחקן "הוא הלך בשדות", "נאהבים לנצח", "מבצע יונתן", "מאחורי הסורגים", "עד סוף הלילה", "ההסדר", "מדורת השבט", "למראית עין" ו"חופשת קיץ", כיכב בסדרת הטלוויזיה המוערכת "בטיפול" וכן שיחק בסדרות "בנות בראון", "קרוב לוודאי", בסרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים" שעסק במלחמת יום כיפור ובו גילם אסי את דמותו של אביו משה דיין, הופיע במיני סדרה הדוקומנטרית "החיים כשמועה" ועוד. בנוסף, אסי דיין זכה בפרסים רבים, בהם 8 פרסי אופיר.