"גודזילה" מגיע למסכי הקולנוע בסוף השבוע הקרוב, אבל לא בפעם הראשונה. אתם אולי זוכרים אותו מהסרט של רולנד אמריך משנת 1998, אבל כמובן, גודזילה ותיק הרבה יותר מזה. למעשה, גודזילה הוא (או היא) גיבורה של אחת מסדרות הסרטים הארוכות ביותר אי פעם, כזאת שמאפילה אפילו על ג'יימס בונד: 28 סרטים רשמיים, וזה עוד בלי לספור את שני הסרטים האמריקנים.
ב-3 בנובמבר, 1954, הגיחה לראשונה מרבצה במעמקי האוקיינוס לטאת ענק, שעוררה על ידי ניסוי גרעיני. היא עלתה אל החוף בקרבת טוקיו והחלה לזרוע הרס בעיר. היפנים המבוהלים קראו ליצור גוג'ירה, הלחם של המילים "גורילה" ו"קוג'ירה" המילה היפנית ללווייתן. גוג'ירה היה עצום, הוא התנשא גבוה מעל לעמודי חשמל, היתה לו נשיפת-אש הרסנית, והוא נראה באופן חשוד למדי כמו איש בתחפושת גומי של דינוזאור.
זאת משום שזה מה שהוא היה, כמובן. גוג'ירה שלימים קיבל במערב את הכינוי גודזילה היה יצירתם של המפיק טומויוקי טנאקה והבמאי אישירו הונדה. את ההשראה הם קיבלו מסרטי מפלצות אמריקנים: הגדול והמפורסם שבהם היה "קינג קונג" מ-1933, אבל הבסיס לעלילה של "גודזילה" נלקח בשלמותו מסרט אחר, "The Beast from 20,000 Fathoms" משנת 1953. גם שם היה יצור דמוי דינוזאור שניעור בגלל פיצוץ אטומי. את הרעיון של חיה אדירה משתוללת בעיר הם חיברו אל טראומה יפנית שהיתה אז טרייה מאוד: פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסקי.
קינג קונג היה מפלצת קדמונית שהטבע יצר, אבל את גודזילה תמיד הבאנו על עצמנו הוא תמיד היה תוצאה של משחק באנרגיה גרעינית. ההרס שזורע גודזילה ברחבי העיר מזכיר את ההרס של פצצת אטום אבל בהילוך איטי. באחת מהגרסאות המוקדמות לעיצוב המפלצת, האלגוריה היתה ברורה עוד יותר: למפלצת היה ראש בצורת פטרייה, שמזכירה את ענן הפטרייה האופייני לפיצוצים אטומיים. גם בלי הרמז הזה, האלגוריה היתה בלתי מוסתרת. גודזילה היה פצצת אטום מהלכת עם שיניים. היו מבקרים שהשמיעו נגדו את טענת ה-"Too Soon" וגרסו שהוא מנצל את הטראומה הלאומית לצרכים מסחריים.
הונדה היה שמח ליצור את גודזילה באותו האופן שבו צולמו המפלצות בסרטים האמריקנים - בעזרת אנימציית עצירת תנועה. דגמים מוקטנים של העיר ושל המפלצות נבנו, וצולמו, פריים אחד בכל פעם, כשבין הפריימים האנימטורים מזיזים את המפלצת מילימטרים בודדים. הבעיה היתה שהדרך הזאת היתה יקרה מאוד, וחשוב מזה, איטית מאוד והאולפן דרש סרט מוכן בתוך חודשים בודדים. הונדה החליט להתפשר על דרך אחרת: במקום אנימציה אדם בתחפושת. פעלולן אומלל נכנס לתוך חליפת גומי ענקית של גודזילה, ובילה את הצילומים כשהוא מדשדש על גבי דגמים, הורס בנייני קרטון ודורך על מכוניות צעצוע. זה לא היה קל: האיש שבתוך מפלצת הגומי הכבדה סבל מהתייבשויות ותשישות, ומסופר שפעם אחת הוא התעלף על הסט בעודו לכוד בתוך לטאת הענק.
"גודזילה" היה הצלחה גדולה ביפן, ולכן הביא, כמובן, סרטי המשך; "גודזילה תוקף שוב" יצא שנה אחרי הסרט המקורי, ואחריו מפגש הפסגה של שתי המפלצות הידועות משני צדי האוקיינוס, "קינג קונג נגד גודזילה". ההצלחה העצומה של קרב המפלצות הזה גרמה לכך שבכל הסרטים הבאים בסדרה, הפורמט נשאר "גודזילה נגד מישהו". בכל פעם הוא נלחם במפלצת ענק אחרת. הוא לחם בין השאר נגד גידורה, הדרקון בעל שלושת הראשים; מות'רה, פרפר עצום, והדורה, שנראה כמו גוש בוץ חייזרי. כך במשך 28 סרטים.
בשלב מוקדם למדי של התהליך הזה גודזילה הפך מאויב לגיבור. במקור הוא היה האסון שהורס את העולם, אבל במהרה הוא הפך גם לסוג של גאווה לאומית. אולי אסון, אבל האסון שלנו. "קינג קונג נגד גודזילה" כבר נחשב למלחמת תרבויות המפלצת האמריקאית נגד המפלצת היפנית כשבכל צד הצופים מעודדים את המפלצת "שלהם". בהמשך, כשגודזילה התחיל להילחם במפלצות חייזריות על בסיס קבוע, הוא הפך למגן האנושות, "מלך המפלצות" היחיד שמציל אותה בכל פעם מחדש מזוועות שונות.
לאורך כל הזמן הזה, הקרבות האלה נעשו כולם באותה טכניקה: אנשים בחליפות גומי נאבקים זה בזה על רקע דגמים מוקטנים של בתים ועצים. אפילו כשהטכנולוגיה התקדמה מספיק כדי להציג מפלצות ממוחשבות משכנעות, גודזילה ואויביו נשארו חליפות גומי, בשם המסורת. זאת היתה אחת הסיבות לכך ש"גודזילה" האמריקני, שביים רולנד אמריך בשנת 1998, נחשב לשנוא כל כך על מעריצי הסדרה המקורית. הסרט של אמריך הציג גודזילה ממוחשב כולו, שנראה דומה יותר לטירנוזאורוס-רקס מאשר לעיצוב המקורי, שלא היה דבר מלבד אויב. סתם מפלצת טיפשה שמשוטטת ברחובות ניו יורק. "גודזילה" האמריקני הכניס כסף אמנם, אבל נחשב למאכזב: בניגוד לציפיות, הוא לא הפך ללהיט ענק שהשמיד את הקיץ, והתכניות לסרטי המשך נגנזו בשלב מוקדם.
16 שנים לאחר מכן, גודזילה חוזר לאמריקה. "גודזילה" החדש, על אף היותו סרט אמריקני, נוקט בגישה שונה לגמרי מסרטו של אמריך: הוא נאמן עד כמה שרק אפשר למסורת הסרטים היפניים. גודזילה לא מופיע בסרט לבדו, אלא נלחם במפלצות ענק אחרות; הוא אמנם ממוחשב, אבל העיצוב שלו נאמן מאוד לגודזילת-חליפת-הגומי המסורתי. והוא לא לגמרי אויב: הוא הרסני, אבל בסופו של דבר טוב שהוא נמצא שם כדי להילחם באויבים המסוכנים באמת.
האם תלכו לראות את "גודזילה"? ספרו לנו בפייסבוק