הסיפורים המגוחכים, ההטוויסטים המופרכים, הדמויות הנוגות שתמיד חותכות סלט במטבח עגמומי: אתם מכירים סרטי גמר בתיכון, אולי אפילו עשיתם אחד כזה בעצמכם ועכשיו מתחשק לכם להתאבד כל פעם שאתם צופים בו. בכיתה י"א כולם חשים עצמם סקורסזה, ורק ממרחק השנים קולטים לתוך איזה קשקוש יומרני ובנאלי הם גררו את חבריהם לכיתה.
כשקומיקאים ליאור אמסטרדמסקי, אריאל ויסמן וניב מג'ר התחילו לראות סרטי תיכונים ביוטיוב, הם גילו שזה מה שהם הכי רוצים לעשות: סרט תיכון. הארדקור תיכון, עם כל העריכה הגרועה והמשחק הדבילי ואסונות הקונטיניואיטי. הם אספו אליהם כמה יוצרים מסביבתם - ירמי שיק בלום (סטנדאפיסט ויוצר רשת בעצמו), יותם פרל (אנימטור יוטיוב בינלאומי), תומר פישמן וטל טירנגל ("לילה תירס") וכמה ילדים שאשכרה לומדים בתיכון כרגע, ויצרו את "המחברת הסגורה" - כל מה שטוב ורע בסרטי גמר. והסרט הוקרןבהקרנת בכורה בשבת האחרונה כחלק מערב הסטנדאפ והמערכונים "כל מה שמצחיק בעולם", והתגלה כפנינה מצחיקה להחריד.
אז תגידו, מה יש לכם מסרטי תיכון?
ליאור: "בגלל שהם נעשים על ידי בני נוער יש בהם משהו מאוד תמים וכיפי, וכולנו עשינו כאלה בתיכון אז אנחנו יודעים שאין מה לעשות - ההפקה תמיד זולה, אתה בעצמך לא יודע מה לעשות, וזה פשוט יוצא נורא מצחיק".
אריאל: "לכולנו בחבורה יש משיכה מאוד גדולה לטראש, דברים שהם נורא מצחיקים בלי שום כוונה להיות מצחיקים. לא רצינו להיות קלישאה גזענית ולראות סרטים של אבי ביטר ו"הפקות המזרח", אז במקום זה התחלנו לחפש סרטי גמר שעשו ילדים במגמות תקשורת וקולנוע בתיכון. יש הרבה מהם ביוטיוב, והם מדהימים".
ניב: "ככל שהמשכנו לצפות שמנו לב שיש הרבה מאפיינים דומים בין הרבה מהסרטים, מעבר לחובבנות הבלתי נמנעת, וזה היה מאוד מעניין כי מדובר בסרטים מתיכונים שונים מרחבי הארץ ומשנים שונות, ובכל זאת נוצר פה מעין ז'אנר בפני עצמו, עם חוקים קבועים".
איזה חוקים למשל?
ליאור: העלילה היא בדרך כלל מן מעשיית מוסר מאוד מלודרמטית, ועם איזה מוסר השכל פשוט: ילד מתעלל שבסוף מגלים שהוא בא מבית מתעלל, מי שמעשן סיגריה או שותה אלכוהול הופך תוך עשר דקות להומלס או עושה תאונת דרכים.
אריאל: "ותמיד יש טוויסט זול בעלילה כמו לגלות שהאח החייל שמדבר עם הדמות כל הסרט מת כבר 15 שנה, או שהכל היה בעצם חלום. גם הבימוי רווי בקלישאות, לימדו בשיעור שדמויות בסצנה צריכות לעשות משהו במהלך הדיאלוג ולא סתם לעמוד ולחכות לשורה שלהם, אז בכל סרט כמעט תמצא את הסצנה שמתחילה באבא או אמא שחותכים סלט".
ניב: "בגלל שההפקה מאוד זולה והם לא יכולים להביא שחקנים אמיתיים בדרך כלל או לצלם בכל מיני לוקיישנים שתואמים את העלילה, אז הסיפורים הם תמיד על תיכוניסטים או סרטי ז'אנר שילדים אוהבים כמו סרט פשע או מותחן פסיכולוגי עם פיצולי אישיות, ואז בלית ברירה השוטר הוא פשוט הילד הכי ערס או גבוה בשכבה עם חולצה כחולה שכתוב עליה שוטר, הפסיכולוג הוא אבא של אחד התלמידים והמשרד שלו הוא בבירור המזכירות בבית ספר".
אז ראיתם את כל הסרטים האלה והחלטתם לעשות פארודיה עליהם?
ניב: "אה
"
אריאל: "כן, פחות או יותר".
ליאור: "חשבנו שיכול להיות מאוד כיף לביים סרט תיכון פיקטיבי, שמצד אחד יהיה מספיק גרוע כדי להיראות כמו סרט תיכון, ומצד שני יהיה מספיק מצחיק כדי שהוא יהיה צפי. אז כתבנו תסריט שהמיס את כל הקלישאות האלה יחד, עם מבנה של עלילה, טוויסט מפגר בסוף, וכו'. כמובן בגלל שזה לא סרט תיכון אמיתי, הרשינו לעצמנו להקצין את זה קצת ולדחוף גם נונסנס".
ניב: "ההפקה היתה כיפית במיוחד, כי יכולנו סוף סוף לעשות את כל הטעויות שאנחנו בדרך כלל שוברים את הראש איך להימנע מהן. צילמנו את זה בכוונה בציוד מחורבן, שיחקנו גרוע, דאגנו שיהיה רעש של מטוס על הדיאלוגים הראשיים, שמנו את החצובה ברקע וכאלה. הייתי צריך ממש להתאמץ כדי להתעלם מהאינסטינקטים של הפקה נכונה והפעם לעשות רע בכוונה כמו לשבור את ה 180 מעלות בזוויות הצילום או לצלם מול השמש, בהתחלה חשבנו לקחת ילדים אמיתיים ממגמת קולנוע שיצלמו את הסרט ויעשו את הטעויות האותנטיות אבל התעצלנו וזה גם היה אתגר מעניין".
אריאל: "הבאנו חבורה מגניבה של ילדים ששיחקו בסרט, ושתלנו את עצמנו בחלקים בסרט. זה גם יצר סצינות מגוחכות כי לא ברור אם גם אנחנו ילדים או לא, וזה וגם מזכיר לצופים שזה לא אמיתי, ושכל זה בכוונה".
ליאור: "זה באמת היה כיף לא נורמלי להכין את זה, יכולנו פשוט לעשות כל שטות מפגרת שחשבנו עליה בסט, והילדים זרמו עם הכול. בכלל, כל אחד תרם משהו. ירמי, טל ותומר אילתרו שטויות על הסט, יותם שגם משחק את הדמות הראשית כתב שיר נושא מדהים ברוח המפגרת של הסרט (שאפשר לשמוע על רקע הקרדיטים), זה היה פרויקט שלא ידענו אם יצחיק עוד מישהו חוץ מאיתנו אבל בהקרנה הקהל היה ממש בעניין וצחק בלי סוף, זה היה ממש כיף".
יופי, יופי. מה הם הפרויקטים העתידיים עליהם אתם עובדים?
כולם: "אוי תסתמי את הפה".
בסדר גמור.