1. איך לא אהיה משוחד ביחס לאח הגדול?
קודם כל, חמישה גילויים נאותים ומחויבים: ראשית, אני מחובר בטבורי לאח הגדול, גם כמי שהשתתף בתכנית, גם כמי שהנחה את תכנית "שלום לאח הגדול" ואחר כך השתתף בפאנלים טלוויזיוניים ("דיבור ישיר") סביב האח הגדול. שנית, יש לי חיבור גדול ותודה גדולה ל"קסטינה" ול"קשת", ששידרו לאחרונה סרט מרגש ביותר (בעינינו, ולא רק בעינינו) על בתנו כינרת. שלישית, גם השנה הוזמנתי להשתתף בפאנל על האח הגדול וסירבתי מטעמים שונים. רביעית, אחר כך חזרתי בי במידה רבה, וכבר רציתי להשתתף, אבל בינתיים נוסד פאנל טלוויזיוני חדש ומעולה בעיני, הרבה יותר טוב מהפאנל שהנחיתי ושהשתתפתי בו. חמישית, אני עשוי להשתתף (כבר הוזמנתי) לאחת מתכניות "קסטינה"-"קשת" (מפיקי הסרט על כינרת) שבה ידובר, בין השאר, על הספר על כינרת שלנו. בקיצור, כל הסיבות בעולם לחשוד בי שאני לא אובייקטיבי, שאני משוחד.
תקראו לזה איך שתקראו. ועדיין, למרות הכל, אני אומר באובייקטיביות מוחלטת, ואני בטוח שתאמינו לי: זו העונה הטובה ביותר של האח הגדול מעודה. זו עונה נפלאה, אף שאני מבין שהרייטינג נמוך לעומת העונה הקודמת (שבה לא צפיתי כלל). אבל אני לא מהרייטינג. אני מההתפעלות ומההיקסמות משפע הדמויות המקסימות ורבות העניין, משפע העניינים העקרוניים המשמעותיים (ובראשם הטבעונות) ומן המשחק הטלוויזיוני שעשוי הפעם בשלמות ובמושלמות, נדמה לי, עם השחקן יאיר (גם הוא חמד בלתי רגיל, בתקווה שייהפך לדייר מן המניין בבית).
אבל ממש לא רק הוא. המון אנשים ונשים יפות (לפני יומיים פתחתי לרגע ערוץ 26, הפתוח עדיין גם ללא מנוי, וראיתי שתיים מהיפות דנות בשאלה הנכבדה מי מהבנים הוא fuckable , משמע שווה זיון. (אני מודה שלא הכרתי את המינוח). ובכלל, המון נפשות איכותיות. המון. ממיקיאגי מ"נוער שוליים" עד דורון מירן מ"בחייאת עיוני, לא בוגד".
זה עתה פתחתי שוב לכמה רגעים את ערוץ 26 (אינני צופה בו בדרך כלל, לפחות לא בשלב מוקדם זה) וראיתי שיחה נפלאה בין מרטין הצרפתייה האסתטית והנוגעת ללב בת ה-57 לבין אותו מיקיאגי, כוכב נוער שוליים לשעבר ("ציירי לך שפם" ואיך זה מתחבר במקרה כמעט מופלא לזוכה האירוויזיון האחרון), והיום מאפר. שיחה נינוחה, חשובה, עמוקת נפש, נעימה להפליא, שעסקה בשלושה עניינים עיקריים: ראשית, סכנות האיפור למיניהן ומשחות האיפור. מתברר שעורה של מרטין המבוגרת והיפה נחרך פעמיים בצורה חמורה בגלל חומרי איפור. לא חשוב לדעת? לא חשוב להיזהר ולהזהיר? אחר כך העירה מרטין הערה משמעותית בעניין הטבעוני (היא עצמה אוכלת בשר, כרוב הבריות). מרטין סיפרה איך בהשפעת כל הדיבורים על הטבעונות בבית האח (בין השאר, טל הלוהטת שסיפרה בבכי על עגלים שהופרדו מאימותיהם), היא ראתה במטבח האח הגדול שאריות דם מאיזושהי הכנת בשר, ונרתעה. כלומר, זה משפיע. זה מחלחל. בטוח שכל השיח הזה משפיע גם על הצופים, ללמדנו כמה עוצמה ומשמעות יכולה להיות לתכנית "השטחית והרדודה" הזאת, כשהיא במיטבה. והיא במיטבה הפעם.
ובשולי כל זה, כבר אמרתי שעמדתי להיות חבר בצוות "דיבור ישיר" הדן בעיקר בענייני האח הגדול (עם כמה פניות לעניינים אחרים), וביום שישי שעבר ראיתי את התכנית הראשונה, והנה גם היא מקסימה ביותר, ודי למנות את חברי הפאנל המונחה על ידי גואל פינטו התוסס והמשובח: תמי גלבץ (אחת הסופרות הטובות בישראל היום), גדעון לוי שאיש לא יכחיש את מוסריותו ואיכותו (עם כל פשטנותו הפוליטית והתועמלנית הידועה, כפי נחשפה במשדר זה עצמו: בעיניו זה בסדר לטרנספר ישראלים, אבל לא בסדר לטרנספר פלסטינים, כפי שרוצה המתנחל אלדד בטמטומו המסוים). והיה גם אלדד יניב, שלא איכזב ותרם את הרכילות הפוליטית הלוהטת שלו (כשסיפר אגב סצינת מעלית נרגשת ואלימה בין ביונסה ואחותה ועוד מישהו) איך פעם ירד במעלית עם ראש הממשלה אהוד ואשתו דאז נאווה (ואלדד בתפקידו הרגיל כמחזיק את תיק המסמכים), כשהתלקחה מריבה גדולה בין אהוד ונאווה, ומכיוון שידעו שמצלמות יצפו להם בצאתם מן המעלית, העלו והורידו את המעלית שוב ושוב עד שהריב שכך מעט. לא סיפור שווה?) ולבסוף, דנה רון, שהפליאה בבקיאויותיה ובאבחנותיה בענייני האח הגדול. גם היא דמות מפתיעה בליטושה. בקיצור, יופי של תכנית, וטוב שלא יצא לי להיות משובץ אליה. הייתי פוגע בקסם ובקלילות. צריך לפעמים אנשים חדשים.
ואם לסכם, צפויים לנו תענוגות גדולים באביב ובקיץ הזה, לפחות בתחום האח הגדול. בעיני זה שווה לא פחות מהניצחון של מכבי ת"א.
וברגע האחרון:
וממש כמה שעות לפני ששלחתי את הטור הזה לוואלה, טילפנו אליי מההפקה של "דיבור ישיר", והזמינו אותי להשתתף בפאנל "דיבור ישיר" ביום שישי. גדעון לוי עסוק בעניינים אחרים, ולא היה להם כמובן מושג על הטור הזה ומה כתוב בו. אמרתי כן, אבוא. נתראה ביום שישי.
2. תפסיקו ללכלך על הקוראן (ולהכניס שנאה ליחסי שני העמים)
שוב הופיע מזרחן בטלוויזיה הפעם ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר אילן ושוב חזר על ההשמצה השקרית הנפוצה לפיה מוחמד ראה ביהודים "בני קופים וחזירים" וזה אפילו "כתוב בקוראן" כביכול. הדוקטור אמר, המזרחן מאוניברסיטת בר אילן קבע, מי לא יירא?
אלא שאין לדברים שחר. ואני קובע את זה לא רק על סמך הפסוקים הרלוונטיים עצמם מתוך הקוראן, (ויש לי שלושה תרגומי קוראן בבית), אלא גם מתוך מה שאני יודע על שירה ותנ"ך בכלל, ואני קובע בוודאות: ד"ר קידר לא הבין מה שהוא קורא, והוא כמו רבים לפניו מפיץ שנאה מיותרת כלפי הקוראן, ספר קדוש, המלא הערצה לתנ"ך ולעם ישראל.
אמרתי וחזרתי ואמרתי את זה, וציטטתי וחזרתי וציטטתי פסוקים בעניין זה מתוך הקוראן, אבל מפיצי השנאה הבין דתית בשלהם. הם לא ייתנו לשום ציטוט לבלבל אותם. בכל זאת, תרשו לי לצטט תחילה לפני שאני פונה להסביר את עניין הקופים והחזירים שלושה פסוקים לדוגמא מן הקוראן (אפשר להביא הרבה יותר) המדברים בשבח עם ישראל. הנה למשל מה שאומר מוחמד בשם אלוהים בבשורה הראשונה של הקוראן (היא "בשורת הפרה"): "בני ישראל! זכרו את החסדים שהענקתי לכם וקיימו את בריתי למען אקיים אני את בריתי אתכם", ובהמשך: "בני ישראל! זכרו את החסדים שהענקתי לכם עת בחרתיכם מכל העמים". שומעים? לא זו בלבד שמוחמד לא מגדיר את בני ישראל כ"בני קופים וחזירים", אלא שהוא אף מאמין שעם ישראל הוא העם הנבחר. כן, כן.
הלאה: "זכרו עת אמר משה לעמו: 'עמי, אל תשכחו את חסדי אללה לכם בהקימו נביאים ומלכים מקרבכם שהעניקו מה שלא העניק לעם אחר מן העמים ועת ציווה לכם התקדמו בדרככם אל הארץ הקדושה אשר הבטיח לכם'". אתם שומעים? לא זו בלבד שמוחמד מאמין כאן שעם ישראל הוא עמו של אלוהים, אלא שהוא מאמין גם שהארץ הקדושה (ארץ ישראל, להזכירכם, שעליה כל המריבה) היא הארץ המובטחת על ידי אלוהים לעם ישראל. כל זה כתוב בקוראן ובכל אחד מתרגומיו (במקרה זה אני מצטט מתוך הקוראן בתרגום ד"ר אהרון בן שמש, בהוצאת קרני).
אז מה עניין "בני קופים וחזירים"? יש שני פסוקים בכל הקוראן שבהם מוזכר בכלל עניין הקופים בהקשר לבני ישראל. באחד מהם כתוב כך: "לולי חסדי אללה ורחמיו עליכם הייתם נענשים כאותם אובדים אשר חיללו את השבת וקיללנום שיהיו בזויים כקופים". כלומר, מי שחוטא כלפי אלוהים עלול להיות בזוי כקוף. וגם מן הביזוי הזה אלוהים מציל לפעמים.
בהמשך, אומר מוחמד למאמיניו כי עם ישראל, עם הספר, היה פעם הטוב בעמים, אך דרכו נשחתה, והוא מוסיף ומזהיר ("בשורת השולחן", פסוק 65): "האבשר לכם על העונש הצפוי לכם, והוא עונשם של אלה אשר קללת אללה עליהם והם כקופים, כחזירים". כלומר, מוחמד מזהיר את עם ישראל מן הכפירה ומודיע בלשונו הציורית שמי שקללת אלוהים עליו יהיה "כקופים, כחזירים". דברים דומים אמרו נביאי ישראל על עם ישראל החוטא והכופר. אין כאן אף מילה על כך שהיהודים הם "בני קופים וחזירים". הכל השמצה בערה, שגם ד"ר מרדכי קידר חוטא בה למרבה הצער, ומוסיף שנאה וגועל ליחסים בין שני העמים, העברי והערבי. לא חאראם?
3. שיאי התנ"ך והשירה תיבת נח והמשוררת הנעלמת
א. איך להושיב ארבעה פילים בתוך פולקסוואגן אחד?
וירא ה' כי רבה רעת האדם
וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום
ויינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו
ויאמר ה'
אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה
מאדם עד בהמה
עד רמש ועד עוף השמים
כי ניחמתי כי עשיתים
ונח מצא חן בעיני ה'.
אלה תולדות נח
נח איש צדיק היה בדורותיו
את האלוהים התהלך נח
ויולד נח שלושה בנים את שם את חם ואת יפת
ותישחת הארץ לפני האלוהים
ותימלא הארץ חמס
וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה
כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ
ויאמר אלוהים לנח
קץ כל בשר בא לפני
כי מלאה הארץ חמס מפניהם
והנני משחיתם את הארץ
עשה לך תיבת עצי גופר
קינים תעשה את התיבה
וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר
וזה אשר תעשה אותה
שלוש מאות אמה אורך התיבה
חמישים אמה רוחבה
ושלושים אמה קומתה
צוהר תעשה לתיבה
ואל אמה תכלנה מלמעלה
ופתח התיבה בצידה תשים
תחתיים שניים ושלישים תעש?ה?
ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ
לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים
כל אשר בארץ יגווע
והקימותי את בריתי איתך
ובאת אל התיבה
אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך
ומכל החי מכל בשר
שניים מכל תביא אל התיבה
להחיות איתך
זכר ונקבה יהיו
מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה
מכל רמש האדמה למיניהו
שניים מכל יבואו אליך להחיות
(בראשית, פרק ו')
אפשר כמובן לא להאמין בסיפור המבול הנורא והמופלא, אבל אני שייך למאמינים המוחלטים באלוהים ובסיפורי התנ"ך, ולכן אני צריך לענות לעצמי על כמה שאלות פשוטות, גם בעניין המבול, שבשבוע שעבר, ב-17 לחודש אייר ("בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש") ציינו כזכור את יום הולדתו ה-4,118 (על פי התנ"ך העולם קיים 5,774 שנים ואילו המבול התרחש בשנת 1,656). והשאלה המרכזית היא איך נכנסו כל כך הרבה חיות לתיבה קטנה אחת, שממדיה כתובים במפורש ובפשטות? ככתוב: מאה מטר אורכה, עשרים מטר רוחבה ועשרה מטר גובהה, בשלוש קומות, עם תאים ("קינים") נפרדים. לכאורה הצטווה נוח להכניס לתיבה שני נציגים לפחות מכל עולם החי, כשמן הבהמות הטהורות הוא נדרש להכניס הרבה יותר: שבעה מכל מין, זכר ונקבה, כלומר, ארבעה עשר מכל מין), וזה הרי בלתי אפשרי אפילו כבדיחה (זוכרים? איך מכניסים ארבעה פילים לתוך פולקסוואגן? שניים מקדימה ושניים מאחורה).
לכן, צריך לקרוא את פרשת נוח לגמרי אחרת ולהבין כי דיברה תורה בלשון בני אדם, ולכן כשאלוהים אומר בראשית הפרשה: "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי ניחמתי כי עשיתים", הכוונה היא לשטח מוגבל ביותר, אי שם בסביבות הרי אררט, שטח אוכלוסיית האדם של אותה תקופה, עוד לפני שהאדם התרבה והתפזר על פני כל העולם, כמסופר מאוחר יותר בפרשת מגדל בבל כמה פרקים אחר כך.
ולפיכך, נציגי הבהמות והחיות שהצטווה נוח להכניס לתיבה היו רק קצת בהמות בית וחיות בית ועופות בית מן הסוג שהיה נפוץ אז בסביבת האדם. נניח, כבשים, עיזים, תרנגולות, כלבים, עכבישים, נמלים, יונים, עורבים, לא יותר מזה. לא אריות, לא פילים, לא נמרים, הם חיכו לנו באפריקה ובהודו (ובהתחשב במשקל הפרות, אני אומר: גם פרות אולי לא היו בעסק) וכל אלה נועדו להימצא בסביבת נוח ולעמוד לרשותו ולהיות מזכרת נצח לחייו הקודמים על פני האדמה גם אחרי שייצא מן התיבה. שאר בעלי החיים פשוט היו מחוץ לשטח המבול, שהתרחש רק בסביבת האדם של אותו זמן, שבו בני אדם היו מועטים בעולם בכלל, שהרי היעד האלוהי היה למחות את האדם מאדם עד בהמה", כלומר, האדם השחית את דרכו וקלקל איכשהו גם את בעלי החיים בסביבתו, שנטמאו בגללו, ולכן נידונה כל סביבת האדם ההיא לטבוע במבול. אבל מעבר לסביבה ההיא היה עולם מלא שלא שקע במבול. זאת התשובה האחת והיחידה האפשרית לכל סיפור תיבת נוח. למאמינים בלבד.
ב. זיון אהבה כושל כלשהו
סמדר הרצפלד / קרה זיון קורע לב
קרה זיון קורע לב
ובכל זאת לא הצליחו
גם כשתפסה אותו ברחם והשתגעה מאהבה
לא הצליחו בכלל
וכשהביא לה ויברטור גם כשניגב אותה בפרח
לא הצליחו יותר
גם אז כשצרחה שהוא הופך חיה
שהשיער שלו כמו דוב לא הצליחו בכלל
וכשחתך את פרוותו בסכין-מטבח קראה
שהוא נוצץ כמו ח?ל?ק של ירח
רק נפלו
נרדמים
שתי שחיטות אל הסדינים.
(מתוך "שושני ד?ו?מ?ה", ספרית פועלים 1992)
בשולי השיר: מעמד המשוררים אצלנו הוא כל כך בשפל (למרות שיש הרבה משוררים מעולים) עד שאין כל קשר בין מידת פרסומו של משורר לבין איכותו. כלומר, יכול להיות משורר מוכר למדי או אפילו מפורסם מאוד (לא ננקוב בשמות, לא בא לנו להעליב משוררים), ששיריו איבדו מזמן את ערכם, אם פעם היה להם ערך, ואילו משוררים אחרים, למרות קסמם הגדול, הם אלמוניים לחלוטין.
סמדר הרצפלד היא למשל משוררת מעולה, שספרה "שושני דומה" הוא מספרי השירה היפים ביותר שהופיעו בשירה הישראלית, אבל מי שמע עליה? ומי כתב עליה? כשהוצאתי עם שותפי דורון קורן את מבחר השירה הישראלית ("השירים הכי יפים בעברית") ניסיתי לשווא לאתר אותה. לאחרונה שמעתי שפתחה סוג של הוצאת ספרים רוחנית ברוח יהודית פתוחה ומיסטית (כדרכה גם בספר השירים הנפלא שלה) עם המשורר בנימין שבילי, ושוב ניסיתי לאתר אותה, ושוב ולא הצלחתי. מישהו יכול לעזור לי? לכתוב כאן בטוקבקים את האי מייל שלה למשל? תודה.
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.