פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "יהודים חושבים שערבים שותים רק מיץ ענבים"

      שאדי מרעי, כוכב הסרט "ערבאני", ישמח לקשר רומנטי עם יהודיה, מוכן לשחק מתנחל, מרגיש זרות כתלמיד ערבי יחיד בסטודיו למשחק ועצוב על כך שאביו מת לפני פריצתו בסרט "בית לחם"

      "יהודים חושבים שערבים שותים רק מיץ ענבים"

      השחקן והכוכב העולה שאדי מרעי עזב לפני שבעה חודשים את בית הוריו בכפר משהד הסמוך לנצרת, עבר לתל אביב-יפו והחל ללמוד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. מרעי הוא התלמיד הערבי היחיד בסטודיו למשחק ונתקל בלא מעט סטיגמות, קשיים וסיטואציות הזויות. "בבית הספר יש כאלה שחושבים שערבים שותים רק מיץ ענבים ושאין ערבי שלא מעשן", אומר מרעי בן ה-20 בחיוך ולאחר מכן מרצין. "ברגע שאני מגדיר את עצמי כערבי פלסטיני מיד אנשים מופתעים והמחשבה המשונה שעולה להם בראש היא שאני מחבל. לכן אולי מעטים אלו שמגדירים את עצמם כערבים פלסטינים".

      - באיזה רגעים אתה חש, כערבי יחיד בבית ספר למשחק, חוויית זרות?

      "כל המצב שאני חי בו הוא הזוי. אני גר ביפו, שבה רוב התושבים ערבים, יש לי חברים ערבים ואני חי את התרבות הערבית. אבל כל יום אני יוצא מיפו לשכונת התקווה, לסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, שם אני התלמיד הערבי היחיד, רואה כל היום רק יהודים ומדבר 12 שעות בעברית. אני צריך לעבוד פי אלף יותר קשה על דברים שבאים לאנשים אחרים באופן טבעי. באיזשהו שלב העולמות מתערבבים ואני מרגיש מוזר. הרבה פעמים אני מרגיש לא שייך. למשל, ביום בו אריק איינשטיין מת כל התלמידים באו בית ספר מאוד עצובים ובוכים. הם שרו שירים שלו בשיעור פיתוח קול. אני לא הכרתי את האדם הזה והרגשתי קצת זר. בבית הספר אני עובד כדי להביא את עצמי ואת התרבות שלי, ולא לשנות את עצמי. אני מנגן בקאנון מוזיקה ערבית, וביטאתי את זה. בשיעור פיתוח קול שרתי בערבית שיר שכתב מחמוד דרוויש".

      לאחר שכבש לבבות, קטף ביקורות מהללות והיה מועמד לפרס אופיר על תפקידו בסרט "בית לחם", מככב מרעי ב"ערבאני", הסרט הדרוזי הראשון שנעשה בארץ. הסרט, עליו חתום הבמאי והתסריטאי הדרוזי עדי עדואן, עולה היום (חמישי) בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. הסרט מספר את סיפורו של יוסף (איאד שיתי), גבר דרוזי, שחוזר לכפר הולדתו הדרוזי הקטן אותו נאלץ לנטוש לפני 17 שנה כשנישא לאשה יהודיה. הפרידה מאשתו מאלצת את יוסף לחזור לבית אמו עפיפה (זוהיירה סבאג), אותה לא ראה שנים רבות, לשם הוא עובר עם ילדיו אלי (תום קרליך) וסמדר (דניאלה נידם) היהודים. המפגש בין האב וילדיו היהודים לבין החברה הדרוזית הסגורה מוביל לעימות. ואם זה לא מספיק מורכב, אז הוא גם מנסה להתחבר לאהבת נעוריו יוסרא (לוסי אהריש), הנשואה לאחר.

      ערבאני (יח"צ)
      הסרט הדרוזי הישראלי הראשון (צילום: יח"צ)

      - האם היית מסכים לקשר רומנטי עם יהודיה?

      "כן. לא היה לי קשר רומנטי עם יהודיה, אבל אין לי שום בעיה עם זה, אני פתוח ולא פוסל את זה שתהיה לי בת זוג יהודיה. לצערי הרבה פעמים מפספסים קשרים שהם מאוד נקיים וטהורים בגלל שבני הזוג מרקעים שונים או בגלל יריבויות בין הקבוצות אליהן הם שייכים. אני חושב שאנשים שרוצים קשר יפה עם אדם ממגזר אחר, נגיד ערבי עם יהודיה, צריכים להלחם על הקשר הזה ולא לוותר. אני מתייחס לאנשים כבני אדם דבר ראשון, ולא מאפשר לרקע, ללאום או לדת להרוס קשר נקי".

      שאדי הוא הצעיר מבין ארבעה אחים למשפחה מוסלמית מכפר משהד. בגיל 14 החל לשחק בקבוצת התיאטרון של הישאם סלימאן. עם סיום לימודיו בתיכון שיחק בתיאטרון ילדים בעוספיה ובקבוצות תיאטרון נוספות. לסרט "עראבני" לוהק כבר בגיל 17. שאדי חש צער עמוק על כך שאביו הלך לעולמו בטרם יצא הסרט "בית לחם" לאקרנים, והוא לא זכה לראות את הפריצה הגדולה של בנו. "בשיחה האחרונה עם אבא שלי", אומר שאדי, "דיברתי איתו על הרצון שלי ללמוד משחק באופן מקצועי ולעבוד בתיאטרון. הוא לא רצה שאני אעשה את זה, ושאל אותי: אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה? אמרתי לו שכן. אז הוא אמר: אני לא מסכים איתך, אבל אני אתמוך בך. אבא לא האמין שבארץ, עם כל החרא שיש פה, אצליח לחיות בכבוד ממשחק. הוא חשב שאם אתה הופך תחביב למקצוע, אז באיזשהו שלב אתה תשנא את התחביב שלך. יש איזה הגיון במה שהוא אמר. הוא דור אחר, יצא מהמפלגה הקומוניסטית ולא היה לו מה לאכול. אבל אני, כשאני שם לעצמי מטרה, אני לא מוותר".

      שאדי מרעי (יותם רונן)
      ללא הבדל דת וגזע (צילום: יותם רונן)

      - אתה מגלם דמות של דרוזי. מה דעתך על יחס השלטונות לדרוזים? האם מכירים להם תודה על תרומתם למדינה?

      "מצער אותי שהדרוזים לא מקבלים כלום מהמדינה יחסית ליהודים. עבדתי בתיאטרון בעוספיה, חייתי עם הדרוזים ודיברתי איתם. תראה איזה תשתיות גרועות יש בעוספיה, אין שם כלום, אין פארקים. חבל שהערבים הדרוזים לא מקבלים תקציבים ולא הכרת תודה, וזה אחרי שהם משרתים בצבא. אגב, אני נגד השירות בצבא של הדרוזים".

      - למה אתה מתנגד לכך שהדרוזים ישרתו בצבא?

      "כי אני מתנגד לגיוס ערבים לצבא. הדרוזים הם ערבים באופן חד משמעי. התכנית לגיוס ערבים דרוזים שנולדה בשנות החמישים אם אינני טועה גרמה לכך שמפרידים את הדרוזים מהחברה הערבית לצערי".

      - לאחר תפקיד של משת"פ ערבי ב"בית לחם", והתפקיד הנוכחי בסרט "ערבאני" העוסק בנישואי תערובת, האם נתקלת בתגובות עוינות מהצד השמרני של הציבור הערבי? האם סימנו אותך כ"אוהב יהודים"?

      "אני לא חושב שתהיה לי סטיגמה של 'אוהב יהודים' בקריירת המשחק שלי. השאיפה שלי בקריירת המשחק שלי היא לא לשחק רק תפקידים של ערבים. הייתי רוצה לגלם דמות של יהודי דתי. אין לי בעיה גם לשחק מתנחל, בתנאי שאסכים עם המסר של הסרט. מה שמפריע לי שלא יכולה להיות סדרה ישראלית שבה יופיע ערבי ללא התייחסות לכך שהוא ערבי. אי אפשר לראות דמות של רופא שישחק ערבי מבלי להתייחס לכך שהוא ערבי. תמיד ערבי צריך להיות עם סיבה".