חנה מרון הובאה למנוחות בבית הקברות האזרחי בקיבוץ שפיים. מאות הגיעו בכדי לחלוק כבוד אחרון למרון, שחקנית התיאטרון וזוכת פרס ישראל שהלכה לעולמה ביום שישי בערב בגיל 90 בבית החולים איכילוב בתל אביב כשבני משפחתה לצידה. מרון נטמנה לצד בעלה האדריכל יעקב רכטר. לבקשתה של מרון, לא התקיים היום טקס אשכבה בתיאטרון הקאמרי, אשר מרון נמנית בין מייסדיו ובמשך כ-70 שנה גילמה עשרות תפקידים גדולים על הבמה מהקלאסיקה העולמית, דרך מחזאות מודרנית ועד מחזאות ישראלית.
לבית העלמין הגיעו בני משפחתה של מרון, אנשי ציבור, חברים, אמנים, אנשי רוח וקולגות. בין השאר חלקו לה כבוד אחרון ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שרת התרבות לימור לבנת, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, יהורם גאון, אלכס אנסקי, תיקי דיין, ליאורה ריבלין, עודד תאומי, רבקה מיכאלי, יצחק שאולי, שושיק שני, קורין אלאל, יענקל'ה מנדל, עודד קוטלר, אלכס אנסקי, שלמה וישינסקי, ששון גבאי ועוד רבים.
אלכס אנסקי פתח את טקס הלוויה בציטוט מריאיון שהעניקה מרון בספטמבר 2011 לעיתון "הארץ" בו היא מדברת על מותה: ?זה יבוא מתישהו. רק מקווה שזה יהיה יפה. כמעט אני אומרת, שזה יבוא בצורה שלא תגרום בעיות לילדים שלי. המקום ישנו, ליד יעקב בקברו. אני חושבת לפעמים מה יכתבו על המצבה. תהיה להם דילמה מה לכתוב. האם רק את השם? או שחקנית? או לא לכתוב שום דבר? אני חושבת שאולי אדבר עם אמנון על זה. אבל שטויות, למה להכניס לי מחשבות על זה. דווקא לפני כמה שנים התעסקתי עם המחשבות האלה יותר. כתבתי בצוואה שההלוויה שלי לא תהיה דתית, שתהיה חילונית. היו לי הצעות בימוי להלוויה שלי: לחלק בלונים כתומים ואדומים, ליצור אווירה טובה?.
עמרי ניצן, מנהלו האמנותי של תיאטרון הקאמרי, נשא דברים:?היא היתה ילדת פלא, ונשארה ילדת פלא?. הוא סיפר על מפגש שלו איתה שהתקיים באחרונה בו שיתפה אותו בגעגועיה העזים לתאטרון. ?אני חיה על הבמה?, אמרה לו. ?חנה יצאה בלי לחזור, אבל נשארה עם זיכרון בלתי נשכח. יהי זכרה ברוך?, סיים.
אסתר, קולגה של חנה מרון מהבריגדה, סיפרה: ?הייתי המפקדת של חנה בקהיר, מצרים. אנשים בצבא עושים הרבה דברים מיותרים, אבל אם אני שמחה על דבר אחד שעשיתי הוא ששלחתי את חנהל'ה ללהקה הצבאית באיטליה. חנה התגייסה לצבא הבריטי יחד עם אמא שלה. את אמא שלה הבריטים לא אהבו (...) את חנה שלחו לקהיר. היא לא אהבה את המקקים בחדר האוכל. היא לא אהבה כיבוי אורות בשעה עשר. מה שהיא עשתה היה חשוב. היא עבדה על המחשב הראשון שהיה במזרח התיכון, היא עבדה אצל קצין בריטי אנטישמי?.
בני משפחתה של מרון נשאו דברים גם כן. עפרה בתה: ?האמא הזאת השאירה הרבה דברים שאפשר לזכור. הרבה חומר לזכירה. הייתי בת שש כשראיתי את הלו דולי. כל פעם שהיא היתה על הבמה זה ריגש אותי בצורה בלתי רגילה... אני שהייתי קרובה אליה, שאהבתי אותה אהבה אדירה, יודעת כמה אני לא יודעת עליה... היו לה עוד תכניות אדירות. אני אפרד ממנה אישית אחר כך?. בנה אמנון רכטר השמיע לקהל את קול שירתה המקסים של מרון, כפי שהוקלטה על ידי נכדתה אלמה בטלפון הסלולרי לפני מספר חודשים. בנוסף, הקריא שיר של חזי לסקוביץ ובכה. אלמה נכדתה אמרה: ?כשהייתי איתה תמיד היה בה חלק צעיר מאוד, כמעט ילדותי. אני מתגעגעת אלייך ואמשיך להתגעגע לנצח?. דפנה רכטר: ?אני לא בנאדם כזה רוחני, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שהיא עם אבא שלי עכשיו. אני חושבת שהוא שמח שאני והיא השלמנו ונהיינו החברות הכי טובות?. בסיום דבריה הקריאה רכטר שירים של אורי ברנשטיין ולאחר מכן הושמעה הקלטת שירה של חנה מרון ?הלו דולי?.
לאחר שהארון נטמן וכוסה בחול ובזרי פרחים ביקש המנחה אלכס אנסקי מהקהל שעמד לצד הקבר למחוא כפיים לחנה בפעם האחרונה, כי ?זה הצליל שהיא כה אהבה לשמוע?. וכך היה. הקהל מחה דמעה, ומחא כפיים סוערות לשחקנית האהובה.
מוקדם יותר היום (ראשון) התייחסה בתה דפנה רכטר למערכת היחסים בינה ובין אמה. "אני השלמתי איתה. שמנו את הכל מאחורה, ונהיינו בסט באדיז, בערך לפני חודש. היא עברה אירוע לא סימפטי, ואני עברתי את העניינים שלי, ונפגשנו מחדש, במקום חדש, פתוח ואוהב. האהבה היתה שם תמיד, כמה שהיא היתה קשה אולי ומסובכת, אבל תמיד אהבנו אחת את השניה. אולי דווקא בגלל שהיינו כל כך דומות באיזשהו אופן, סופסוף אני יכולה להגיד את זה. כנראה שקרה לנו הנס הזה עכשיו, והיינו כל כך מאוהבות אחת בשניה. זה פשוט מדהים. אפילו לא דיברנו, התחלנו מהתחלה, נולדנו מחדש. היא אמרה לי: את ההיריון שלי, אני ואת, ואת ואני... זה היה מדהים, זה היה כל כך מדהים. ואני כל כך מאושרת שזה קרה, שהספקנו", סיפרה רכטר בריאיון בתכנית "עושים צהריים" בגלי צה"ל.
הפיוס בין השתיים הגיע על רקע מריבה מתוקשרת. בשנת 2009 החליטה רכטר לפרוש ממשחק ומהתיאטרון, וב-2012 יצאה במופע אישי וחדש ובריאיון לחדשות ערוץ 2 אמרה "אמא שלי העדיפה את הקהל המריע על פניי", היום אני מרגישה מספיק משוחררת להגיד: טוב לי שאת לא לידי". ביראיון שהעניקה מרון לעיתון "ישראל היום" אמרה מרון "זה לא היה יפה שזה נאמר בטלוויזיה, וזה גם לא היה פייר. מצד שני, יחסים ורגשות זה לא משהו שאתה יכול להזמין. כנראה היתה לדפנה תקופה בחיים שפתאום נראה לה שכדאי להשמיץ את אמא. לא נורא. היה לה צורך לבעוט, אז טוב שיש אמא לבעוט בה. בשביל מה יש אימהות, לא? גם לי היו טענות לאמא. אז היו. אלה החיים. תכתוב שאני לא אומרת את הדברים בכעס. זה חשוב. אני באמת לא כועסת על כלום. אני אוהבת אותה מאוד, והיא נפלאה בעיניי. היא שחקנית כל כך מוכשרת, ואני כל כך מצטערת שהיא לא מנצלת את הכישרון שלה עד הסוף ולא מופיעה כרגע בתיאטרון".
בהודעה רשמית שראש הממשלה בנימין נתניהו הוציא לתקשורת, הוא הביע צער על פטירת השחקנית. "חנה מרון היתה מבכירי אמני ישראל, חלוצת התיאטרון העברי ושחקנית דגולה. היא מילאה אינספור תפקידים ראשיים על במותינו עוד לפני הקמת המדינה, וגם אחרי שנפצעה בהתקפת טרור הוכיחה הלכה למעשה שההצגה חייבת להימשך", כך לשון ההודעה. "הופעותיה היו בלתי נשכחות. גם עשרות שנים אחרי שהופיעה בסדרה 'קרובים קרובים' משפטי המחץ שלה ממשיכים ללוות אותנו עד עצם היום הזה. לכתה הוא אובדן לדורות של ישראלים שהוקירו את כשרונה ופועלה. אני שולח תנחומים לבני משפחתה. יהי זכרה ברוך".
(השתתפו בהכנת הידיעה: שגיא בן נון, נועה הרשקוביץ, אביעד קדרון)