בלוג "משחקי הכס": קרב לפנתיאון

לקרב הזה פיללנו. בפינה הימנית: הנסיך אוברין מארטל, הצפע האדום מדורן, השחצן באדם, הגבר שאהב נשים וגברים ואת אחותו המחוללת והמנוחה ויותר מכל, האיש שיורק על מעלה מלך מאז תחילת העונה וסוף סוף עומד להעניש אותה – או להיענש על כך.

בפינה השמאלית: סר גרגור קלגאן, ההר הרוכב, 180 קילוגרם שרירים על למעלה משני מטרים של סכנה ברורה ומיידית, עם חרב באורך אדם ממוצע ומספר תלת ספרתי של גולגולות על החגורה, אם סופרים גם את האומללים שסיימו את חייהם כיריבי אימון. אם נאמר שזה הקרב הכי גדול שראינו מאז עלי נגד פרייזר, לא נגזים.

הקרב הבטיח, והקרב קיים. ההר הוליד הר (וצפע). בתחילה היה נראה שזה הולך למקום הצפוי: קרב קשה, אולי פציעה של אוברין, אבל בסופו של דבר – ניצחון לנסיך דורן, ניצחון שהוא החנינה המתבקשת לטיריון. החלוקה בין הצופים בבית לצופים במעלה מלך, אפשר לשער, היתה ברורה: אנחנו בעד אוברין, הם בעד ההר.

ואכן, אוברין פתח היטב. למשך שלוש דקות לא נראה ההר כמו הלוחם הנורא ביותר בממלכה, אלא כמו הפיל הכי מגושם בעדר. אוברין ריחף כמו פרפר, עקץ כמו דבורה ולא סתם את הפה כמו מוחמד עלי. הקריאה המשולשת שלו – "אנסת אותה! רצחת אותה! הרגת את ילדיה!" – היתה הגרסה של אוברין ל"אתה הרגת את אבי" של איניגו מונטויה, ולכן היה מקום סביר להניח שההר מתכונן למותו. ולרגע היה נדמה שזה באמת מה שקורה.

אבל זו "משחקי הכס", וב"משחקי הכס" מה שקורה הוא מה שאתה לא מצפה לו. אוברין לא ציפה למותו, ולכן מותו הגיע. כמו שאפשר היה תמיד לחשוד, רברבנותו של הצפע היתה גם אסונו. אתה לא מספיד את ההר לפני שראית את ראשו מונח במרחק בטוח מהצוואר. ואתה לא מתקרב אליו בלי חנית ארוכה שמפרידה ביניכם. אבל אוברין איבד את הראש. לא היתה זו רברבנות ריקה, אלא יצר הנקם שהקהה את חושיו של אוברין ככל שהקרב התקדם וזעקתו המשולשת גברה. ברגע האמת, שבו כבר הכניע והכריע את ההר, הוא יכול היה לסיים את הקרב. אבל באותו רגע אמת התגלתה האמת של אוברין. הוא לא כאן כדי להרוג את ההר; הוא כאן כדי לשמוע וידוי.
והוא שמע וידוי. אך היה זה וידוי הפוך: "אליה מארטל. הרגתי את ילדיה. ואז אנסתי אותה. ואז מחצתי את ראשה כך!". זה היה וידוי שלא ייתן לאוברין מנוחה ולא יעניק לטיריון חנינה. זה היה ניצחון שכולו הפסד. זה היה ניצחון שכולו כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש.

אף אחד לא היה בטוח בניצחונו של אוברין יותר מהצפע עצמו. אף אחד לא היה בטוח בניצחונו פחות מטיריון. ולטיריון היתה סיבה טובה לחשוש. הוא זוכר היטב את דודנו רפה השכל, אורסון, שהיה מוחץ חיפושיות להנאתו (כפי שההר מרצץ גולגולות להנאתו). טיריון ניסה להבין מדוע אורסון עושה זאת. הוא לא קיבל תשובה מפי האיש עצמו, הוא לא מצא תשובה בספרים, הוא לא מצא תשובה מתוך התבוננות במעשים. הוא נותר ללא מענה. זה משל על כוח. על כוח השכל ועל כוח הזרוע. האדם "החכם ביותר שהכרתי", כפי שמעיד טיריון על עצמו, מול נער מפגר שחכם על חיפושיות. גם בווסטרוז, גם "במשחקי הכס" שמאדירה את החכמים והערמומיים כמו טיריון ובייליש, לפעמים אין תשובה לבריון השכונתי. למה הוא עושה את זה? כי הוא יכול.

והנה אנחנו מגיעים לפרק 9 – פרק 9 המיתולוגי, פרק 9 שבו אנו נפרדים במפתיע מדמויות שלא חשבנו שניפרד מהן – כשגזר דין מוות חתום מרחף מעל ראשו של טיריון לאניסטר. ונדמה שהדבר היחיד שמשאיר תקווה בנוגע לעתידו של השימדון הוא העובדה שלמוות הזה אנחנו כבר מצפים. אבל לא בדיוק; מוות של טיריון לאניסטר יהיה הדבר הכי מפתיע שקרה ב"משחקי הכס" מאז מותו של נד סטארק.

1. כשפרק מתחיל באזכור של "גשמי קאסטמיר", הוא לא ייגמר בטוב.

2. אדם חוטף גרזן למרכז הגולגולת – וזה עדיין לא מקרה המוות המחריד ביותר של הפרק.

3. הסיפור של דאינריז במזרח התקדם בעצלתיים העונה הזו, אך סוף סוף עשתה אם הדרקונים משהו מעניין – טעות. נדמה לי שלראשונה מזה זמן רב – אולי לראשונה מאז עלתה הסדרה – דאינריז קיבלה החלטה שגויה. היא לא מבינה את מה שכל צופה ב"משחקי הכס" מבין – את ז'ורה צריך לחון. מי שהיה פעם מרגל הפך לאחד הדמויות היחידות בסדרה שאפשר להוסיף את התואר "נאמן" לשמן. עצוב לראות את ראשון יועציה של חאליסי – האיש שרק לפני שבועיים אמרה עליו המלכה "שכנעת אותי" – עוזב את הפמליה. עצוב לראות שאת המחילה שהוא הצליח להשיג עבור אדוני יונקאי, הוא לא מצליח להשיג עבור עצמו. עצוב לראות שהדרך אותה בחן על המפה – הדרך ממירין למעלה מלך – עשויה להיות הדרך בה יצעד לבדו. ועצוב לראות שגם למלכה אמיתית כמו דאינריז יש חולשות אנושיות כמו אחרונת הסרסייות.

4. וטוויסט מפתיע באמת בעלילה – הבלתי טמאים אינם מסורסים כפי שאפשר היה לחשוב. האם החרמנות שניעורה לפתע בתולע אפור כלפי מיסנדיי היא חרמנות אמוציונלית או אינטלקטואלית, או ש"העמוד והאבנים" שלו פשוט לא נגדעו כיאות?

5. רמזי סנואו הפך לרמזי בולטון. נראה שבשלה העת להפיכתו של ג'ון סנואו לג'ון סטארק.

6. חדשות מהבקעה: נמשכת עלייתה לגדולה של סאנסה סטארק. אחרי ששרדה עוד מקרה מצער של מוות במשפחה, עמדה סאנסה מול אצילי הבקעה ושיחקה אותה בייליש-סטייל, בתצוגת המשחק הטובה שראינו מאז מונולוג ה"משפט בדו קרב" האחרון של טיריון. לראשונה מזה זמן רב – כנראה לראשונה מאז עלתה הסדרה – סאנסה לקחה את גורלה בידיה. ככל שאפשר לומר זאת על מי שמסתובב עם בייליש, כמובן. התוצאה: לסאנסה יש ממלכה חדשה לחלוש עליה (וגם תסרוקת חדשה להתפאר בה), ולבייליש יש שותפה מפתיעה לפשע. ורק רובין ארין, כך נראה, בדרך למצוא את מותו הבלתי נמנע בכל דרך שבייליש רק יבחר. הרי הדוד הטוב הסביר ש"כולם מתים, במוקדם או במאוחר". נראה שבמקרה של רובין, זה הולך להיות מוקדם מאוד.

7. אם סאנסה היא האישה שתמיד שם – צופה בכל מוות מהגולדן רינג – הרי שאריה היא הילדה שאף פעם לא שם. מאז מות אביה לנגד עיניה (וגם אז היה מי שיסתיר זאת ממנה), מקרי המוות חומקים ממנה גם כשהיא רחוקה (ג'ופרי) וגם כשהיא קרובה (החתונה האדומה, ליסה ארין). ובכלל, נדמה לה שהמוות הולך איתה לכל מפגש משפחתי, והוא תמיד צעד אחד לפניה. בינתיים היא עדיין צוחקת, אבל יש חשש סביר שהתסכול יעביר אותה בסוף על דעתה.

8. והנה עוד מפגש משפחתי של הסטארקים עומד להתרחש. אריה כבר עומדת מחוץ לשער הדמים, סאנסה כבר מתקשטת בשמלתה החדשה בתוך קן הנשרים. האם הפעם זה יקרה? קשה להאמין. סביר להניח שאריה וכלב הציד, אחרי שלמדו על מותה של ליסה, עומדים להסתובב. ב"משחקי הכס" לא אוהבים לראות את הסטארקים ביחד, אולי מתוך אותה גישה שדורשת לעתים משרי ממשלה לטוס בטיסות נפרדות – שלא ייהרגו כולם בבת אחת.

פורסם במקור ב-yes blog

אוהבים את "משחקי הכס"? בואו לדבר על זה בעמוד הפייסבוק של yes Oh. משחקי הכס – ימי שני, 05:00 ו-22:00, ערוץ yes Oh HD -וב-yesVOD.