האח עם הבליפ

אין מתאים מערב שרבי בצאת חג שבועות, כשכולנו סרוחים בשלולית מהבילה של שמנת וגבנ"צ מהצהריים, כדי לבהות בדיירי האח הגדול משנסים את נשמתם לרכב על אופניים לטובת שתי דקות מקלחת. דוושו, תינוקים אהובים שלי, דוושו אל האופק. שם צחי יושב לבדו על האופניים וצורח נו שמישהו יחליף אותי כבר זה לא יפה די נו דנית אל תהיי כזאת בחייאת דנית.

מיקי חש עצמו ג'ק ניקולסון ב"הניצוץ". בית האח מוציא ממנו רוע שהיה קבור בו לפני שנים, ומתפרץ בו עכשיו מחדש. הוא עובר טרנספורמציה מצמררת מהילר חמוד שמתקשר עם חתלתולים לתיפלץ קריר שמונע אוכל מפיותיהם של טבעונים רעבים. מה שלף מתוכו את הביץ' הפנימי? התחושה, הדי נכונה, שנוצרה פה "העונה של אורטל", ושהיצור הצורח הזה במרכז הפריים עם שמלת השעוונית הפרחונית גונב לו את כל הפוקוס. פתרונות אפשריים למצב: 1. לעשות חרם כללי על אורטל כדי לא לתת לה במה 2. לחבוש כובע ממש ממש קולי כדי לגנוב בחזרה את הפוקוס כי כולם יגידו "שיואו ראיתם את הבחור עם הכובע הממש ממש קולי בתכנית של האח הגדול? זאת ממש 'העונה של מיקי!'". בתור התחלה, הוא מנסה את פיתרון מספר 1, אבל אל תתפלאו אם מתישהו במהלך הפרקים הבאים יצוץ לפתע על ראשו כובע ממש, אבל ממש, קולי.

אך קודם, חרם. אורטל אני-לא-ישנה-אני-רק-שוכבת-במיטה-עם-עיניים-עצומות-ומצנפת-שינה-עם-פונפון-ונוחרת-בקולי-קולות בן דיין עולה לכולם על העצבים, ומיקי מציע להפוך אותה לעוד יותר מעצבנת על ידי חרם, כדי שמעכשיו אורטל תוכל לרוץ אחריו כל הזמן ולצעוק "נו איך מתקדם החרם? נו אתם כבר עושים עליי חרם? מה שלום החרם מר חרמוביץ'?" ולשגע אותנו סופית. ואכן ההצעה רק מפוצצת את הבית והוא מתפרק לכדי שלוש מחנות: המחנה של טל ואורטל, המחנה של אלדד מיקי ומרטין, והמחנה של האנשים שעדיין בטוחים שהם יצליחו לקושש צומי עם הרומן המפגר שלהם. בזמן שהבית מתרסק ומתפוצץ ומתלהט במלחמות ענקים, הם עדיין מדלגים ברקע וצוהלים "שיואו מעניין אם אליאב בקטע שלי יה אחי נישק אותי כדאי לי להגיד לו שלום או לחכות שהוא יגיד לי שלום קודם?" כמה אפשר. בזמן שלוקח לאנה להחליט איזו זווית הכי מתאימה לסוג הספציפי של החיוך שהיא תשגר לאחי היום בערב מרחוק, מרטין כבר הספיקה לירוק על אורטל ולהגיד לה שהיא צריכה זין וטל צרחה על מיקי שהוא שטן. אתם באותה תכנית בכלל?

האנשים האלה לא תמיד מבינים מה הצדדים במלחמה רוצים מהם. כשמיקי מכנס אספת דיירים דחופה ומספר להם בהתרגשות ש"טל אמרה לצחי שגופות חולי סוכרת נרקבות יותר מהר", הם לא מבינים מה הוא רוצה מהם. "אני כאילו, שיואו, הייתי ממש בהלם שהיא אמרה כזה דבר מזעזע!!!" ממשיך מיקי בהדגשה, והם עדיין תוהים מה דפאק. "זה חושף את האופי האמיתי של טל!!!" צווח מיקי, אך לשווא. אפילו צחי לא ידע שהוא אמור להיעלב מזה.

כי צחי, למשל, לא מתנגד לאורטל כל עוד היא לא רומזת שגברים ישראלים הם לא מדהימים במיטה. משהו במכנסיו מזנק בצרחות בהלה כל פעם שמישהי מעזה לומר משהו שעלול, גם אם בעקיפין, להעליב את פינו האישי. "וזה שהיא מדברת על חבר שלה, שהוא בכלל סודני", הוא שואג בזעם, נבגד בשמם של כל גברי עמנו שלא צחצחו והבריקו את פינם כדי שבסוף מישהי תתיישב בכלל על כיסא אחר. לא עוד! וכשמצרפים לכך את ההערה של מרטין, על כך שאורטל פשוט "לא מקבלת זין", בכלל ברור לנו מה כל מקור המשבר בבית: לא הטבעונות, לא 43 החוקים שהפרו, לא העובדה שכל הזמן הזה טעינו במוצאה של מרטין (היא בכלל איטלקייה, אלוהים אדירים! מה אני אמורה לעשות עם כל סטוק בדיחות הצרפתים שהכנתי לעצמי בתחילת העונה?!). הכול קם ונופל על הדבר ההוא שההפקה תמיד מצנזרת, את יודעים מה, הבליפ. הבליפ המפואר שהוא מרכז חיינו.

שתי קלישאות נחנכו בפרק אחד: קראו למישהו נחש, והשתמשו בביטוי "ציר הרשע" – שני ביטויים שאף עונה לעולם אינה שלמה בלעדיהם. מה שאומר שנשארו לנו רק "תגידו מה שאתם חושבים עליי בפנים, לא מאחורי הגב" ו"לפחות אני אמיתי" ואפשר ללכת הביתה.
בטור הבא יהיה כאן צפניה שינסה לפצח את הטעם של יורם זק בגברים שלו (אחי ואליאב? סירייסלי?)

"שמה עליך פס מפה ועד אילת" (אורטל עולבת באלדד)

"יש לך מטאטא שם בצד, מתאים לך יותר מאופניים" (אלדד תוקף בחזרה)

" את לא דומה לכלום את לא דומה לשום דבר" (מרטין עם העלבון המעורפל של השבוע)

"זובי בלובי!" (טל, מבלי להתכוון, בוראת כוכב ילדים חדש)

"שפם! שפם! שטן! שטן! הוא שטן! שטן!" (טל שרה לצלילי "ציירי לך שפם" ומנסה להעביר בעדינות את המסר שלה נגד מיקיאגי)

"מה זה עונה חינוכית עשית? טבעונים ימנים שמאלנים פמיניזם?" (דנית מתחילה לחשוב שהעונה לא מתמקדת בה וביסיונתיה המרתקים להחליט אם כן אליאב או לא אליאב)

"אם עשית לי חור בשיער אני עוזב את התכנית" (דורון בפרופורציות)

"בבקשה תשתדלו להאמין שאפשר!" (המשפט האחרון של אלעד לדיירים חסר משמעות כמעט כמו שהותו בבית)