1. 600 מדענים נגד יוסי שריד
אז נכון שיוסי שריד, כשהיה שר חינוך, התערב למען הדברים הנכונים בהוראת התנ"ך (ראו הקטע הבא), אבל הוא נשאר חילוני נטול אלוהים, שמקבל לגמרי את הקודים של האורתודוקסיה החילונית, זו שלא פותחת את העיניים ואת האוזניים לשום דבר ודבקה בחילוניותה העיוורת.
גם אני, רבותי, שונא אמנם את הרבנות ומואס באורחות החיים הרבניים, אבל אני, אם יורשה לי, מאמין מוחלט באלוהים ובשמיימיות של התנ"ך והטבע. לכן, כשאני רואה את יוסי שריד באחת מתכניות חדשות הלילה, מתערב בעניין הוויכוח המתחדש אם ועד כמה להכניס את לימודי האוולוציה לבתי הספר, ומסביר לנו שהאדם בא מהקוף, וכל הבלה-בלה המטומטם הזה, אני יכול רק להצטער על כולנו. איך אפשר להסתכל על העולם, על כל פרט בעולם האלוהי, ועל החיות כולן, כל אחת מהן לחוד וכולן ביחד, ולא להבין שהן בריאה אלוהית מדהימה ויפהפייה בלי גבול ולא תוצר של תהליך אבולוציוני עיוור? הטמטום הדרוויניסטי סותר כל היגיון אבל לא אחזור שוב ואסביר את הדאווין המוחלט של דרווין, רק אעיר כי טענתו של יוסי שריד ש"אין מי שחולק היום בעולם הנאור על תורת דרווין" היא טענה שקרית במיוחד, למרבה הצער.
הנה קטע קצר מתוך גוגל. כל אחד יכול למצוא ולאתר: "לאחרונה פרסם מכון ?דיסקברי?, הארגון המוביל של תומכי התכנון התבוני, רשימה ובה 538 מדענים שחתמו על הצהרה המתנגדת לדרווניזם. בין החותמים מופיעים 154 ביולוגים, 76 כימאים ו-63 פיזיקאים, רבים מהם פרופסורים או חוקרים במוסדות מחקר יוקרתיים כדוגמת MIT, ואוניברסיטאות קיימברידג', UCLA, ברקלי, פרינסטון, פנסילבניה, ג'ורג'יה, וושינגטון. מאז פרסם הניו יורק טיימס כתבה בנושא הצטרפו עוד 60 מדענים לרשימה. תומכי האבולוציה טענו בתגובה כי ביכולתם להפיק רשימת תומכים ארוכה יותר, אך במכון 'דיסקברי' מסבירים שזאת איננה הנקודה. ?השאלה איננה לאיזה צד יש כרגע יותר תומכים, אלא האם קיים ויכוח מדעי בשאלת האבולוציה. התשובה לכך חיובית??.
"כל פרדיגמה מדעית שאבד עליה הכלח נתמכה בשלב כלשהוא בידי רוב הממסד המדעי, עד שהשאלות המתרבות והולכת אילצו את המדענים לזנוח את התאוריה המיושנת. זה גם מה שקורה לתאוריית האבולוציה האקראית", אומר ד"ר וויליאם דמבסקי, מתמטיקאי הנחשב לאחד מחלוצי החקר המדעי של התכנון התבוני, "הקרקע בוערת מתחת לרגלי הדרווניסטים, והם נזקקים לאמצעים נואשים כדי לבצר את מעמדם".
יוסי שריד לא שמע על כל זה. זכותו. אבל לא זכותו להטעות את הציבור, כאילו היינו מחדש בסרט "משפט הקופים" הפרימיטיבי, ויוסי שריד הוא המורה הנרדף המלמד את תורת דרווין כאילו הייתה תנ"ך. הוי, כמה פאתטי. כמה הבל מיושן, שמצליח עדיין להטיל את חיתתו עלינו. כי אנחנו, מה לעשות, מטומטמים. יסלח לנו, אלוהים (או שלא יסלח). ואחר כך עוד טוענים נגד מוחמד שכתב בקוראן שלו כביכול ש"היהודים הם בני קופים וחזירים", השמצה גסה, מלוכלכת ושקרית, כפי שהסברתי במאמר קודם, אבל בעיני יוסי שריד זו פשוט אמת לאמיתה. טוב, לא חזירים, אלא קופים.
2. הפטנט הקטן שיציל את לימודי התנ"ך
ועוד משהו בענייני אלוהים והספר שלו, לכבוד חג מתן תורה האלוהי, המזכיר לנו בין השאר, את פשע לימודי התנ"ך אצלנו, שהמאיסו על תלמידי ישראל החילוניים את ספר הספרים העברי האלוהי. יש פטנט קטן שיכול להציל הכל. שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, המככב בקטע הקודם, כבר המליץ עליו מזמן, אחרי פגישה איתי, אבל שום דבר לא יצא מכל זה. ולפני שנסביר, כמה מילות הקדמה:
התנ"ך הוא לא רק הספר הגדול והמופלא ביותר שנכתב אי פעם, בהפרש עצום מכל האחרים, ולא רק רב המכר הגדול ביותר של כל הזמנים, ולא רק הספר שיפרוץ עוד מעט לחיינו מחדש עם סדרת הסרטים ההוליוודית על התנ"ך הנוצרת ממש בימים אלה. התנ"ך הוא גם היתרון האמיתי שלנו על כל העמים, כי הוא שלנו והוא בעברית, ורק אנחנו שומעים עברית.
אז נכון שמיליארדים בכל העולם הנוצרי (וגם המוסלמי בחלקו, על פי הקוראן) מעריצים את התנ"ך, אבל רק אנחנו יכולים להבין ולקלוט ולשמוע עד כמה אלוהית היא העברית התנ"כית. הרי "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" זה לא כמו "בתחילה יצר האל את הרקיע ואת הקרקע", ו"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" זה לא כמו "כיף לבנאדם שלא הקשיב לעבריינים". כל ההבדל הוא בשפה. וחג השבועות בא להזכיר לנו את כל זה. שאנחנו יושבים על אוצר רוחני עצום, שבלעדיו אין לנו ארץ ואין לנו עם ואין לנו שום דבר.
מדינת ישראל לא הייתה קמה בלי התנ"ך (ר' הצהרת בלפור), ועם ישראל לא היה חוזר לארצו בלי התנ"ך, וכל אהבת אמריקה לישראל, למשל, שבלעדיה אין לנו קיום, לא הייתה מתקיימת בלי התנ"ך, מהוליווד עד חגורת התנ"ך במדינות הדרום ועד סדר פסח השנתי בבית הנשיא אובמה.
אבל הקהל הישראלי החילוני ברובו והנוער הישראלי החילוני ברובו המוחלט לא מתעניין בתנ"ך ולא יודע תנ"ך, וגם אם הוא עובר את הבגרות בתנ"ך, הוא נשאר מנוכר לחלוטין לתנ"ך. תנו לישראלי חילוני מן המניין או לנער ישראלי חילוני מן המניין להקריא כמה פסוקים תנ"כיים ותראו כמה שיבושים בקריאה וכמה עילגות בהקראה. זוהי בורות מזעזעת, הפניית עורף נוראית למה שאמור היה לעמוד במרכז חיינו, לפחות כמו שהקוראן הוא במרכז החיים המוסלמיים. אז מה עושים?
אני, שהתאהבתי בתנ"ך (כי לימדו אותי נכון) עוד כשהייתי בן 7, כשהתחלנו לקרוא את התורה בכיתה ב', יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להאהיב את התנ"ך. הפטנט הוא פשוט להפליא: להקריא, להקריא להקריא. לא שהמורה יקריא, אלא שהילד עצמו יקריא ויהגה את המילים, כשהמבחן הוא איכות ההקראה.
לפחות חצי מבחינת הבגרות בתנ"ך צריך להיות על הקראת קטעים בתנ"ך ופירוש המילים כפשוטן. מי שמקריא טוב יותר, נכון יותר, יקבל את הציון הגבוה יותר. כל כך פשוט. למה הפטנט הפשוט הזה ייצור מהפכה גדולה? כי רק מי שטועם את טעם הלשון התנ"כית, והוגה נכון את המילים, יכול להרגיש את טעם האלוהיות בשפה ולהתאהב.
כמובן, שקודם צריך ללמד את ילדי ישראל להגות מילים על פי סימני הניקוד. גם את זה לא יודעים אצלנו. לכן עניין ההקראה הוזנח לחלוטין בעשורים האחרונים: המורה היא שמקריאה פה ושם, ובעיקר מדברת על נושאים כאלה ואחרים ומונחים כאלה ואחרים, ובוחנת על מושגים כאלה ואחרים (מונחי זוועה מסוג "תקבולת כיאסטית", שאחר כך גם נבחנים עליהם בבגרות), אבל העיקר נעלם: היופי של הסיפור לעצמו והפסוקים כשלעצמם בלשונם המקורית.
בשעתו פגשתי את יוסי שריד, כשהיה שר החינוך, ושכנעתי אותו שצריך לשים דגש על ההקראה בשיעורי התנ"ך. לא זו בלבד שהשתכנע, אלא שכתב מיד מכתב ליו"ר המזכירות הפדגוגית דאז, פרופ' מישל אביטבול (צילום המכתב להלן) לפעול ברוח זו ולהנחות את המורים לתנ"ך לפעול על פי הנחיה זו. המכתב נמצא בידי. נו, ומה יצא מכל זה? כלום. כי המערכת הביורוקרטית של הוראת התנ"ך היא לא משהו שאתה יכול לשנות בהנחיה אחת. מדובר במפלצת ביורוקרטית שהמאיסה את לימודי התנ"ך על מיליוני ילדים בישראל ותמשיך לעשות את זה גם בדור הבא. מישהו מוכן לעשות משהו?
המכתב של שר החינוך דאז יוסי שריד ליו"ר המזכירות הפדגוגית דאז פרופ' מישל אביטבול, בעקבות הפגישה איתי מלפני 15 שנה:
3. שיאי התנ"ך והשירה תהילים ראשונים ואחרונים
א. הלווייתן כמשחק אלוהי
ישבעו עצי יהוה
ארזי לבנון אשר נטע:
אשר שם הציפורים יקננו
חסידה ברושים ביתה:
הרים הגבוהים ליעלים
סלעים מחסה לשפנים:
עשה ירח למועדים
ש??מ?ש? י?ד?ע מבואו:
תשת חושך ויהי לילה
בו תרמוש כל חייתו יער:
הכפירים שואגים לטרף
ולבקש מאל אוכלם
תזרח השמש ייאספון
ואל מעונתם ירבצון:
יצא אדם לפעלו ולעבודתו מדי ערב:
מהר בו מעשיך יהוה
כולם בחוכמה עשית
מלאה הארץ קניינך
זה הים גדול ורחב ידיים
שם רמש ואין מספר
חיות גדולות עם קטנות:
שם אניות יהלכון
לווייתן זה יצרת לשחק בו
כולם אליך ישברון
לתת אוכלם בעיתו:
תיתן להם ילקוטון
תפתח ידך ישבעון טוב:
תסתיר פניך יבהלון
תוסף רוחם ייגוועון ואל עפרם ישובון
תשלך רוחך ייבראו
ותחדש פני אדמה:
יהי כבוד יהוה לעולם
ישמח יהוה במעשיו:
המביט לארץ ותרעד
יגע בהרים ויעשנו:
אשירה ליהוה בחיי
אזמרה לאלוהי בעודי:
(תהילים, פרק ק"ד, פסוקים ט"ז-ל"ג)
בפרק ק"ד בתהילים, מן היפים בפרקי תהילים, מגיעה לשיאה תהילת הטבע האלוהי, והרי באמת כל מה שצריך הוא לפתוח את העיניים ולראות את היופי האלוהי האינסופי: את ארזי הלבנון הגבוהים להפליא, שציפורים מקננות בהן; את החסידות המקננות בברושים; את ההרים שהם מחבוא ליעלים; את מועדי ההתגלות הקבועים של השמש והירח ("תחת שמי ים התיכון/ עושה ירח הפוגה ומתקפל", עד למחרת, כי בא השחר); את האריות (הכפירים) שגם הם כמונו מבקשים מאלוהים "את אוכלם", עד לפסוק שמסביר את כל סיבת הבריאה: "לווייתן זה יצרת לשחק בו". כלומר, הכל משחק ביופי. משחק אמנותי, בין השאר. תחשבו איזה ציון הייתם נותנים לאמן שיצר את הים ואת הירח ואת הכוכבים ואת הלוויתן. לא ציון עשר פלוס פלוס פלוס עד אינסוף. פשוט תפתחו את העיניים ותראו.
ב. ונתן זך אומר תהילים חדשים
ומפתיע כמה נתן זך אומר ממש אותו דבר, ממש תהילים חדשים בנוסח תהילים ההם, גם אם איננו נוקב בשם אלוהים, אבל כשהוא מדבר על "היופי המופלא הזה שאין בו דופי" ועל הרצון "להלל את מי שעשה אותו יפה להלל" מה זה כבר יכול להיות? מי זה שעשה אותו יפה להלל? מי זה אם לא אלוהים?
נתן זך / אני רוצה תמיד עיניים
אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא, כל כך מלא, יופי.
ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ל?יפי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את חיי באומץ, ולא פחות
מכן בסבלנות, סבלנות בלי די.
ולא אחדל מהלל. כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום ולו רק לרגע שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד לרגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל.
(מתוך "כל החלב והדבש", הוצאת עם עובד ,1966)