במשך כמה חודשים הייתי בעד דליה איציק. היא אשה והיא מזרחית והיא רהוטה, כל מה שפואד איום כבד מאוד שהונח על פתחנו הוא לא, והיה חשוב מאוד שיגיעו לסיבוב השני שני מועמדים ראויים. אבל בשבועות האחרונים עברתי לתמיכה בריבלין. הבנתי את המשמעות הגדולה והמעולה של תמיכה בו משמאל ומימין, מן הערבים ועד שלי יחימוביץ' ומנפתלי בנט עד גדעון סער. ממש פלא גדול של תמיכה מכל האגפים. הנה אדם שעצם הבחירה בו מסמלת כמה עקרונות חשובים הטבועים באישיותו ובהשקפותיו. לכן אני היום אדם מאושר. עם ריבלין בראש המדינה כסמל, אנחנו באמת רשאים להרגיש שאנחנו צועדים לעבר עתיד טוב יותר.
ריבלין הוא בעד אחוות יהודית-ערבית מקסימלית, שבלעדיה יהפכו כל חיינו כאן להיות דם ואש ותמרות עשן. ריבלין הוא נגד רעיון העיוועים של חלוקת הארץ במובן המדיני הישן והמסוכן להחליא, שגם הוא היה מטביע אותנו בדם ואש ותמרות עשן. ריבלין הוא בעד ההתנחלויות, אבל גם בעד יחס שוויוני לחלוטין לערבים. ריבלין הוא צמחוני מאז שמע לפני שנים את נאקות הבהמות הנשחטות בבית מטבחיים, כפי שסיפר. הנה אדם בעל לב.
כמי שמאמין באלוהים באופן מוחלט, אני לא יכול שלא להשקיף על כל התהליך עד לבחירה בו כתיאטרון אלוהי ממש, שבו אצבע אלוהים שבה ונגלית מחדש בכל עיקוף. כך, בזכות היועץ המשפטי (שליחו של אלוהים שלא סיפר לו שהוא שליחו), ניצלנו קודם כל מעונשם של סילבן שלום ושל פואד. ויינשטיין, מתאגרף חובב, כבר הוכיח שאינו פוחד מאיש. רק האמת היא לנגד עיניו. יועץ משפטי מעולה.
בהמשך, ניצלנו גם ממאיר שטרית, שאילו היה נבחר חס וחלילה לנשיא (פרט לרעיונות המדיניים המסוכנים להחליא שלו, שעיקרם חנופה וכניעה לערבים), היינו שקועים ממש בזה הרגע בשאלה הנכבדה אם נתן גילוי מלא בהצהרת ההון שלו בפני הציבור. בכל זאת יש הבדל בין ה-55 מיליון שנטען שיש לו יחד עם אשתו, לבין הכרזתו כי יש בבעלותו בסך הכל חמש דירות (חמש? למה לאדם חמש דירות?), חלקן דירות קטנות ומעפניות באשדוד ובאשקלון, בשווי כולל של חמישה מיליון שקל. כל זה היה בא לפתחו של היועץ המשפטי כבר עכשיו, וחיינו הציבוריים היו מתבלגנים ומתעכרים מחדש, בשאלה אם שיקרו אותנו ברגע המכריע וכיסו מאיתנו את העיקר או לא. אז תודה לאל שנבחר ריבלין.
2. ז'בוטינסקי זה קיטבג?!
כדי להבין את ההבדל העצום בין ריבלין לשטרית, וכדי לתפוס ממה ניצלנו כשעמדנו כמעט-כמעט ליפול לבורו האפלולי, החלול והשטוח של מאיר שטרית אפשרות רוחנית ואידיאולוגית מסוכנת, מדכאת ומפחידה, אף ששטרית מצטייר בסך הכל כבחור נחמד ומשוויץ ולא-מאיים כדאי לחזור שבע שנים לאחור, אל כנס קדימה ב-2006. שטרית שנמנה עם מייסדי קדימה כיהן אז במסגרת הג'ובים האינסופיים שלו, כשר החינוך, לא פחות. וכה אמר:
"התנתקנו מכל האידיאולוגיות למיניהן. זה הייחוד של קדימה. יושבים כאן חברי מפלגת העבודה לשעבר, חברי הליכוד לשעבר, וחברים שלא היו במפלגות אחרות קודם לכן. כבר אין לנו קיטבגים עם מורשת של זאב ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון על הגב. אנחנו מסתכלים רק לעתיד".
כלומר, לא זו בלבד שז'בוטינסקי וברל, שניים מאבות המזון של הציונות במיטבה, לא אומרים לשטרית שום דבר. הוא אף מתייחס אליהם כ"קיטבגים" שצריך להוריד מהגב. אוי לאותה בורות. ואת האיש הזה עמדנו כמעט כמעט להמליך עלינו.
ריבלין, לעומת זאת, לא מפסיק לדבר על ההדר הז'בוטניסקאי ומרבה לצטט את שורותיו הגאוניות, גם בשיר בית"ר, המנון בית"ר הידוע ("כי שקט הוא רפש" אסור להחריש מול העוול) וגם בשיר "שמאל הירדן":
שם ירווה לו משפע ואושר
בן ערב, בן נצרת ובני
כי דגלי דגל טוהר ויושר
יטהר שתי גדות ירדני.
שורות שהן תמצית האחווה, תמצית הגדולה, תמצית הנדיבות והאהבה כלפי בני כל הדתות בארץ ישראל. אם זו האידיאולוגיה של ריבלין וזו אכן האידיאולוגיה שלו יהיה לנו נשיא רב השראה וקסם.
3. ריבלין האב והקוראן האמיתי
אבא של רובי ריבלין, פרופ' יוסף יואל ריבלין, היה כידוע מתרגמו הראשון של הקוראן לעברית במאה העשרים (במאות קודמות היו נסיונות קודמים לתרגם את הקוראן לעברית), וברור שעשה את זה מתוך אהבה גדולה וכבוד גדול.
במקרה עסקתי בענייני הקוראן ממש בשבועות האחרונים, כשמזרחן מאוניברסיטת בר-אילן לכלך שוב על הקוראן וסיפר את הבדותא המרבה שנאה שלפיה כתוב כביכול בקוראן כי היהודים הם "בני קופים וחזירים". שקר מוחלט כפי שכבר הסברתי. והרי ברור שאילו הקוראן היה באמת ספר שבו כתוב, כדברי אותה השמצה נוראה שקרית ומלוכלכת, כי "היהודים הם בני קופים וחזירים" ריבלין לא היה כותב בהקדמה לתרגומו שהקוראן הוא "אחת היצירות היותר מפליאות של הרוח השמית". הנה למשל פסוקים מן הקוראן בתרגומו של אבא של הנשיא הנבחר. דברים שאומר מוחמד אל בני ישראל ומצטט את משה:
זכרו את הטוב אשר עשה איתכם אלוהים בהקימו בקרבכם נביאים, וישם אתכם מלכים, ויתן לכם את אשר לא נתן לעם מן האדם.
ובהמשך מצטט מוחמד את משה הקורא לעם ישראל לכבוש את ארץ ישראל ולא להיבהל מן הענקים:
בואו אל הארץ הקדושה אשר ציווה אלוהים לכם ולא תיסוגו אחור פן תאבדו לעד.
הנה, זה הקוראן האמיתי ("אלקוראן", תירגם מערבית יוסף יואל ריבלין, הוצאת דביר. אפשר לקנות בשבוע הספר).
אז נכון שמוחמד נעלב מן היהודים שלא האמינו בבשורה האלוהית שלו, שנועדה לערבים, ונכון שהייתה לו מחלוקת מרה עם היהודים בני זמנו שיצאו נגדו, אבל מוחמד קיבל לחלוטין את כל מה שמסופר בתנ"ך על עם ישראל כעם הנבחר ועל ארץ ישראל כארצו המובטחת של עם ישראל. ובעיני, ואולי גם בעיני רובי ריבלין, עם ישראל היום או לפחות העם הישראלי כולל גם ישראלים כמו נוף ממאסטר שף, פוטנה מהאח הגדול, וכן, גם את אחמד טיבי, שתמך ככל הידוע בריבלין לנשיאות. הם ישראלים כמותנו. ממש חלק מאיתנו, חלק מעם ישראל החדש. הלוואי שרוח אביו של ריבלין, וגם ריבלין עצמו, ילמדו אותנו איך לנהוג נכון בערביי הארץ. אלה שרוצים להיות חלק מאיתנו. המילה היא אהבה.
4. 10 ענקי שירה שאתם חייבים לקרוא
לכבוד שבוע הספר, הנה האל"ף-בי"ת של השירה. המשוררים וספריהם הנפלאים, לא להתבלבל עם ספריהם הגרועים ששום בית ישראלי איננו שלם בלעדיהם. אפשר להביא כמובן יותר מעשרה:
1. "כוכבים בחוץ" של נתן אלתרמן (בכרך "שירים משכבר", הוצאת הקיבוץ המאוחד). יחד עם "חגיגת קיץ" (כולל "שיר משמר"). יחד עם הכרך הראשון והשני של "הטור השביעי". שיא השירה הישראלית.
2. שירי לאה גולדברג, בעיקר השירים הראשונים והאחרונים (הקיבוץ המאוחד/ספרית פועלים)
3. דליה רביקוביץ (בעיקר הספרים הראשונים עד "תהום קורא", בכרך "כל השירים עד כה", הקיבוץ המאוחד)
4. יונה וולך, המבחר "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" (הספריה החדשה לשירה/הקיבוץ המאוחד)
5. מאיר ויזלטיר, בעיקר "פרק א', פרק ב'" "דבר אופטמי, עשיית שירים","מאה שירים", "קח" "קיצור שנות השישים" (הקיבוץ המאוחד)
6. אהרון שבתאי, "חדר המורים", "קיבוץ", "הלב" , "בחודש מאי הנפלא" (הקיבוץ המאוחד). לא להתבלבל עם ספרים גרועים שהוציא לאור.
7. דליה הרץ, "עיר שירים" (הקיבוץ המאוחד). אי אפשר למרבה הצער להשיג את ספרה הראשון "מרגוט", אבל חוברת "עמדה" מצויינת מביאה פרקים נפלאים משירתה.
8. יעקב אורלנד, "נתן היה אומר", שירים סיפוריים על נתן אלתרמן (הקיבוץ המאוחד).
9. ישראל פנקס, "בים העתיק שלנו" (הוצאת אבן חושן).
10. דוד אבידן, "משהו בשביל מישהו", "סיכום ביניים", "שירים בלתי אפשריים". כלולים בכל שירי אבידן בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כאן יש להיזהר במיוחד בחלקים הגרועים בשירתו. לא להתבלבל.
5. אלוהים תופר כותנות
ויעש ה' אלוהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.
בראשית פרק ג', פסוק 21
עם הגירוש מגן עדן, אחרי שאלוהים גילה שהאדם ואשתו אכלו מעץ הדעת והבינו שהם עירומים, הוא מכסה את עורם בבגדים: "ויעש להם כותנות עור". אסור שנתבלבל ונחשוב שאלוהים הכין להם בגדים מעור חיות כלשהן. חס וחלילה. קודם כל, אין להעלות על הדעת שאלוהים המית חיה כדי להפוך את עורה לכותנות לאדם וחווה. הרי אלוהים הוא בעד הטבעונות ("ואריה כבקר יאכל תבן" וכו'). שנית, מאוד לא נעים לעטות על הגוף בגדי עור, בנוסח המקובל בימינו, ועוד בלי שום חולצה מתחת. לכן ברור שהכוונה היא לבגדים שמלבישים על העור. כלומר, על הגוף. ו"כותנות עור" אינן אלא כותנות שנועדו להיות מונחות על עור האדם, וחזקה עליהן שהיו נעימות לגוף להפליא. הרי אלוהים עשה אותן. אולי מכותנה.
חשבתי שגיליתי את אמריקה כשהבנתי את זה אבל אז קראתי ב"מילון העברית המקראית" המצוין של מנחם צבי קדרי, מלומד מקראי גדול מאוניברסיטת בר אילן, כי אכן זה הפירוש המקובל ו"כותנות עור" פירושו "לבוש לעור הגוף". איזה יופי. ובמדרש רבה נאמר: "כותנות אור". ברור.
6. המחשוף הכי מתוק
כבר מזמן נשכחה מן השירה הישראלית כמעט לגמרי שמחת המוזיקה והחרוז. אבל אין שירה יותר תענוגית מזו, אף שנדחקה אצלנו לשוליים, יחד עם השירה כולה. הנה למשל קטע ממחזור השירים המוקדם של יהודה עמיחי "ביקור מלכת שבא", שכולו צבעוניות של התרגשות מביקור מלכת שבא האתיופית אצל המלך שלמה וחרוזי אהבה ומין סמויים (כי המלכה פתחה כאן את עצמות הבריח שנוכל להריח את ליבה. איזה מחשוף מתוק):
שר הטכסים הגזים
בטווסים וארגזים.
אחר-כך פתחה מעט
את עצמות הבריח,
שיוכל להריח
את ריח ליבה.
(מתוך "ביקור מלכת שבא", בכרך "שירים 1948-1962", הוצאת שוקן)