במקביל לחיפושים הקדחתניים אחרי שלושת הנעדרים, יצא לדרך מבצע לטיהור קיני ההתנגדות לקונצנזוס. כמו כוחות צה"ל, הגייסות כבר מתורגלים ממערכות קודמות, כמו מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה והמרמרה, אך הם שיכללו מאז את השימוש בצוללת הגרעינית שברשותם, הידועה גם בשם פייסבוק.
ובכן, מה מותר על פי הסיירת הממלכתית? בתכל'ס, מעט מאוד דברים: מותר להיות עצוב; להתפלל לשלום החטופים אבל רק בתנאי שעושים זאת בפרהסיה, ולא בלב; לקלל את הערבים ימ"ש; לקרוא לכיבוש עזה (אה, סליחה, לא כיבוש: תפיסה, השתלטות, חזרה למחוזות אבותינו); לחזק את כוחות הביטחון; לחזק את ראש הממשלה; את שר הביטחון; את המשפחות; את עם ישראל. מה אסור? הו, הרשימה ארוכה: לחייך (בלי קשר לחטיפה); ליהנות (בלי קשר לחטיפה); להביע דעה חצי שמאלנית; להתנגד למבצע צבאי; לשדר "האח הגדול"; לצפות ב"האח הגדול"; לראות מונדיאל; להתמוגג מהמונדיאל (גם אם נמות מחר, חלילה, נעשה זאת בידיעה שראינו את שער הנגיחה האלוהי של ואן פרסי); לצעוד במצעד הגאווה (בשעה ש-99 אחוזים מהצועדים לא ידעו כלל על ההתרחשויות המסעירות); לשתף לינקים מ"הארץ"; לשתף יוטיובים של חתולים; לגור בתל אביב (סליחה, ב"מדינת תל אביב"); להמשיך לנשום; להמשיך לחיות.
למעשה, כל אמירה פייסבוקית שחורגת מהוויברציות הלאומניות-תאבות הנקמה שאוחזות במרבית הציבור בישראל עת מתרחש אירוע ביטחוני קשה, ובמיוחד חטיפה, תגרור חבר של חבר שילשין לחבר שלו ויקרא לעוד כמה חברים, שיעשו כולם לינץ' קטן בקיר הפייסבוק שלך בדיוק כפי שפועלים הבריונים בעולם האמיתי. כל החלטה לגיטימית לחלוטין של זכיין טלוויזיה - ציני, לחלוטין לא חף מבעיות, אך גם לא רוצח סדרתי תגרור נאצות וגידופים ממבקרים וצופים ששואפים לראות שדרנים ופרשנים מדברים על כלום, ועוד על כלום שרובו אסור לפרסום על ידי הצנזורה. אף אחד כבר לא מסתפק בדעה המיינסטרימית שלו כולם חייבים להיות בדיוק אותו הדבר. בדיוק באמצע, במדידה על ידי פלס, והאמצע של היום זה הימין הקיצוני של פעם. להתפלל, לסרוק, להשמיד - ואם אתה לא מאמין בזה, אותך לשלטונות.
למרבה האירוניה, המדיום שהיה אמור להיות הדמוקרטי מכולם הפך להיות הכי טוטליטרי שיש. אלא שאי אפשר לכפות מחשבות. אנשים לא יקרעו קריעה בכל פעם שיקרה אירוע ביטחוני קשה במדינת תל אביב, אבל גם בשדרות, במודיעין, בירוחם ובפתח תקווה. החיים במדינה הזאת כרוכים במוות, בחטיפות, בטרגדיות ובעצב אינסופי. בין לבין, ואפילו תוך כדי, אנשים ממשיכים ליצור, לחשוב, לאהוב, לברוח ולפעמים אפילו אתם יושבים? לחשוב דברים שונים מכם. ממילא, גם אלה שמתפללים, גם אלה שמחזקים את ידי צה"ל והלוחמים, גם אלה שמקללים ערבושים מסריחים וגם ארבעת השמאלנים שנשארו ומעיזים להכריז על כך בגלוי לא ישנו את גורל החטופים. אפילו האנשים מקבוצת הפייסבוק BringOurBoysBack לא יצליחו לעשות זאת. מילים לא מחזירות חטופים, אלא צבא וממשלה. אולי גם ידם תהיה קצרה מלהושיע. ואם אתם חושבים שאנחנו שמאלנים מסריחים שחותרים תחת המדינה, אנא מכם - התקשרו למשטרה. ממילא יחשבו שם שזו מתיחה.
ומה אתם חושבים? כאילו, על דברים שהם לא "שובו אחים". ספרו לנו בפייסבוק