מהם השירים המתורגמים הכי יפים?

רגע לפני ששבוע הספר נעלם, הנה עוד המלצות שירה. הפעם לא על המשוררים הישראליים הכי טובים, אלא על המשוררים העולמיים הכי טובים בתרגומיהם לעברית. אגב, חלק מן המשוררים הישראליים נמנים בהחלט עם הטובים בעולם, מאז ומעולם. אלתרמן למשל. בעיקר אלתרמן.

אז מי הם שנים-עשר המשוררים העולמיים, שזכו למתרגמים עבריים גדולים, שהפכו אותם לחלק מתנ"ך השירה הישראלית? הנה הם, עם טעימה קטנה ומופלאה מתוך שירתם וספריהם המופתיים בעברית: הסדר מקרי לגמרי והמיספור הוא רק לצורך נוחות הקריאה:

1. ברטולט ברכט, "גלות המשוררים"
תירגם: ה.בנימין | ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד.

ברכט מוכר בעיקר כמחזאי, מ"אופרה בגרוש" עד "אמא קוראז'". אבל הוא היה גם משורר גאוני, שבנימין הרושבסקי תירגם מעולה. הנה למשל פתיחה לשיר "תכופות אני חולם": "תכופות אני חולם בלילה, שאינני / יכול עוד להרוויח את לחמי. / לשולחנות שאני עושה, איש / אינו זקוק עוד בארץ הזאת. מוכרי-הדגים / מדברים סינית. / קרוב?י הקרובים / מביטים כ??ז?ר?ים בפנ?י. / האשה, עימה ישנתי שבע שנים / מברכת אותי בנימוס במדרגות / ועוברת לידי / בחיוך".


2. אלזה לסקר-שילר, "בלילות אני מונחת על פניך"
תירגם: יהודה עמיחי | מתוך "שירים" הוצאת עקד. הופיע גם במהדורה חדשה, "ועיני טיפות כבדות ואפלות", הוצאת קשב לשירה.

יש איזשהו קסם רב השראה בתרגומו של יהודה עמיחי למשוררת היהודיה הגרמנית הגדולה, שמתה בירושלים ענייה ונידחת. אף אחד לא תירגם את לסקר שילר כמו עמיחי: "בלילות אני / מונחת על פניך?. / על גופך? / אטע עצי ארז ושקד. / לא א?ל?אה לחפור בתוך חזך? / למצוא את תענוגות הזהב של פרעה".

3. צ'סלב מילוש, המתיקות הכהה של הגוף הנשי
"כוכב הלענה" | תירגם: דויד וינפלד | הוצאת עם עובד

גדול משורר פולין ואחד מגדולי השירה במאה העשרים בתרגומו השקט והמופתי של דוד וינפלד. מילוש שייך למשוררים שכל שיר שלהם הוא טוב מאוד. לכן אפשר לצטט מתוך כל אחד מהספרים ומתוך כל אחד מהשירים. הנה למשל מתוך השיר "וידוי?: "אלוהי, אהבתי ריבת תות שדה / ואת המתיקות הכהה של הגוף הנשי. / וגם וודקה מקוררת, דג מלוח בשמן, / ריחות קינמון וציפורן. / אז איזה מין נביא אני? מה פתאום / תפקוד רוח הקודש אחד שכזה?"


4. ריינר מריה רילקה, מול גלימת הגמון עירום הלך
רילקה, שירים | תירגם: משה הנעמי, וגם עדה ברודסקי. שניהם מומלצים מאוד | הוצאת לוין אפשטיין

שוב משורר גרמני. שוב מגדולי השירה במאה העשרים. אף אחד לא הצליח לקלוט אותו בניגון מושלם ובחריזה מושלמת כמו משה הנעמי (זינגר). ספר קטן ומופלא בשם "רילקה, שירים". הנה הפתיחה לשיר על פרנציסקוס הקדוש (הקדוש הנוצרי שעל שמו נקרא האפיפיור הנוכחי), שכל כך רצה להיות עני: "איהו זה שכל קניין עזב / ואל עוניו הרב נכסף כל כך / עד כי בשוק פשט את שמלותיו / ומול גלימת הגמון ערום הלך". גם עדה ברודסקי תירגמה את רילקה יפה מאוד, בשני הכרכים הנהדרים שכתבה עליו: "דרכו של משורר". הוצאת כרמל.


5. "ילקוט שירת רוסיה", חרוז לחולה סיפיליס
המשוררים יסנין, מאיאקובסקי, אחמטובה ומנדלשטאם | תירגם (בעיקר): אברהם שלונסקי | מהדורת פקסימיליה בהוצאת ספריית פועלים / הקיבוץ המאוחד

כמה הייתי מאוהב בספר הזה בנעוריי. ועדיין הוא מופת לשירה גדולה בתרגום גדול. הנה בית מדהים של מאיאקובסקי, המשורר הרוסי המהפכני שהתאבד בסביבות גיל 30, על רחוב שקוע כמו חוטם של חולה סיפיליס שנשר (כי זה מה שקורה לאיברים נגועי סיפיליס, שאיבריהם נושרים) ועל תמונת קיץ רוסי, עם נהר ומין באוויר וגנים ערומים מעלים, כי היה חורף: "רחוב משוקע כחוטמו של סיפיליטיקן. / נהר: עגבים ברירם יקדמוני. / ערומים עד אחרון העלה בם ראיתי כאן / הגנים בהפקר התפרקדו ביוני". כמה התפעלה לאה גולדברג ובצדק מן החריזה והמוזיקליות בתרגום שלונסקי (במאמרה "אברהם שלונסקי כמתרגם שירה", באוסף "יבול", ליובל אברהם שלונסקי).


6. "יבגני אונייגין", להתפרנס מהחובות
ולדימיר פושקין, יבגני אונייגין, רומן בחרוזים | תרגום: אברהם שלונסקי, ספריית פועלים.

אם מזכירים את שירת רוסיה ושלונסקי, אי אפשר לא להזכיר את תרגומו הגאוני של שלונסקי לרומן בחרוזים "יבגני אוניגין" של גדול משוררי רוסיה, פושקין (סבו היה אתיופי, אגב), בעיקר בגרסה המוקדמת ביותר של התרגום. כאן, בציטוט הקטן הבא, בית מחורז ואופיניי על ההסתבכות בחובות של אבא של יבגני: "פקיד אמונים היה אביהו / והתפרנס מן החובות / בכל שנה מישתים הפליא הוא / ויכל כספהו וישבות". בתרגום מאוחר יותר קלקל שלונסקי, ובמקום לכתוב "והתפרנס מן החובות" כתב "וחי על כסף המילוות". הרבה פחות מבריק.

7. פו בתרגום ז'בוטינסקי, כהימוג חלום עובר
תרגומי זאב ז'בוטינסקי לאדגר אלן פו ("העורב") ועומר כייאם, כלולים בכרך "שירים" בכתבי ז'בוטינסקי | הוצאת ערי ז'בוטנסקי

לא היה לנו מדינאי גאוני יותר מז'בוטינסקי ומשורר מדהים. וכל כך יפה שהנשיא הנבחר ריבלין רואה עצמו כתלמידו. הנה כמה שורות מתוך "העורב" בתרגומו של ז'בוטינסקי מלפני 100 שנה. לא ייאמן. כאן השורות על האיש המסרב להינחם על אבלו עם מות לנורה שלו, שנמוגה כחלום עובר: "ל?יל אין סוף, אין קץ ל?ח?ב?ל – לא הועילו ספרי-הבל / ה?ש??כ?יח?ני את הא?ב?ל – את הצער הבוער - / את ל?נו?ר?ה שנמוגה כהימוג חלום עובר - / כחלום ולא יותר".


8. איציק מאנגר, לא אשק עפרך כאותו המשורר הגדול
איציק מאנגר, "משירי טווס הזהב" | תירגם: יעקב אורלנד | הוצאת כרמל.

זהו אחד ממחמדי השירה בעברית. יעקב אורלנד, אבא של שמרית אור, שהיה גם החבר הכי טוב של אלתרמן (וכתב עליו ספר סיפורי שירה נפלא: "נתן היה אומר"), היה גם אחד מטובי מתרגמי השירה בעברית. ואיציק מאנגר, הלא הוא משורר היידיש הנפלא. ביחד זה נשמע ככה (מתוך שיר האהבה העצום לארץ ישראל שכתב עם בואו לארץ: "שנים התפלשתי בעפר נוכרי"): "לא אשק עפר?ך כאותו המשורר הגדול / אף כי גם לבבי כלבבו מלא זמר ובכי עד תומו. / מה פירוש 'לא אשק עפרך'? - א נ י עפרך. / ומי זה עם כל הכבוד מנשק את עצמו?"


9. עזרא פאונד, לכו ,שיר?י, אל הבודדים
"שירים של עזרא פאונד" | תירגם: דורון קורן | הוצאת כנרת

אחד מגדולי השירה במאה העשרים, ומורו ורבו של ת.ס.אליוט (הוא שערך את שירו "ארץ השממה", השיר הכי מפורסם והכי משפיע במאה השערים, ר' להלן). נכון שהתגלגל בהמשך ימיו לבגוד בארצו ולהפוך לפאשיסט מגעיל ואנטישמי בשירות מוסוליני ואחר כך בילה עשרות שנים בכלא האמריקאי ובבתי משוגעים, אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל שיריו הראשונים מקסימים, ואותם תירגם בנאמנות מדוייקת ואופיינית, כדרכו, ידידי המוחלט דורון קורן. הנה קצת פאונד מוקדם ונפלא. ייפוי כוח לשיריו ללכת אל הזקוקים להם ביותר, העשוקים ביותר (מתוך הפתיחה לשיר "ייפוי כוח"): "ל?כו, שיר?י, אל הבודדים והלא-מסופקים, / לכו גם אל רצוצ?י האומץ, לכו אל העבדים מכוח-מוסכמה, / שאו אליהם את תיעובי למדכאים אותם. / לכו כמו גל גדול של מים צוננים, / שאו את תיעובי למדכאים". העם דורש צדק נפשי.

10. "סיפורי קנטרברי", חשש פן נעבור על "לא תחמוד?
ג'פרי צ'וסר, סיפורי קנטרברי | תירגם: שמעון זנדבנק | עם עובד

סיפורים מבדרים ביותר בחרוזים מבריקים ביותר, שנכתבו במאה השלוש עשרה (!) בתרגום שזכה באהבת הקוראים וגם בפרס ישראל. באופן קצת מביך, אבל אולי רווחי מבחינת הקוראים, לא הצלחתי להגיע לספר בזמן, לפני שהטור הזה רואה אור, ולכן אביא מתוך תרגום אחר ל"סיפורי קנטרברי", תרגומו החלקי מאוד של יעקב אורלנד, שנשלח אליי בשעתו על ידי אורלנד עצמו, מנוחתו עדן, והוא תרגום לא פחות טוב מתרגומו של זנדבנק, גם אם אורלנד תירגם רק חלק פעוט מן היצירה הענקית, הכוללת במקור אלפי חרוזים. אבל רק כדי שנתוודע לטבעה העליז, החכם והמתוחכם של היצירה הימי-ביניימית הזאת, הנה הקטע על עקרת הבית מן העיר באת', שכבר שכלה חמישה בעלים, והתנסתה כמדומה בעוד כמה מעשי עגבים. הנה כמה שורות על "עקרת באת?" בתרגומו של אורלנד שלא הופיע בספר. תרוויחו:

"חפים, יפים, סמוקים היו פניה,

אשה מהוגנה כל שנות חייה

עם בעליה, חמישה ביחד,

אשר גם ריב ריוו?ה? וגם נחת,

לבד מאחרים שרחמיה

נכמרו להם בעלומיה

אבל עד כאן. לא נעסוק בם עוד,

חשש פן נעבור על "לא תחמוד".


11. פאול צלאן, "קומי אורי" בעברית
פאול צלאן, ?סורג שפה? | תירגם: שמעון זנדבק | הוצאת הספרייה החדשה לשירה / הקיבוץ המאוחד


אבל הנה שמעון זנדבנק בתרגום מופלא נטו. רק זנדבנק, מתרגם את "סורג שפה" של פאול צלאן, המשורר היהודי-גרמני הגדול, שהתאבד בגיל חמישים בטביעה בנהר הסיין בצרפת, (ששיריו זוהרים בזוהר גדול של עומקים רוחניים נדירים, עם זיקה עצומה לתנ"ך, לישראל ולעברית. בין השאר גם ביקר בארץ לאחר מלחמת ששת הימים). הנה למשל אחד משיריו הסתומים והיפהפיים שהמילים "קומי אורי", מתוך ישעיהו, כתובות בהן בעברית בתוך הטקסט הגרמני: "פתותי טיט פוטמתי / בתוך המגדל, / שפה, אושיית אופל / קומי / אורי". שורות שמפנות אותנו אולי למגדל בבל, שם התבוללו השפות, עד שתקום ותאיר מחדש העברית, בנוסח שירו של אהוד בנאי "היברומן". ולכן מופיעות שתי המילים האחרונות בעברית. ואין לדעת בוודאות מה הייתה כוונת המשורר.


12. ת.ס. אליוט, למה אפריל הוא האכזר בחודשים?
ת.ס. אליוט, "ארץ השממה" | תירגם: נח שטרן | כלול בכל כתבי נח שטרן, בקובץ "בין ערפילים" הוצאת הקיבוץ המאוחד

אי אפשר כמובן בלי ת.ס. אליוט ו"ארץ השממה" שלו (או "ארץ הישימון", כפי שהציע אבידן). זוהי היצירה הנחשבת לשירה החשובה ביותר במאה העשרים. ואכן יש בה עוצמה וכריזמה, הרבה יותר מבכל שיריו האחרים של ת.ס. אליוט. נח שטרן תירגם ראשון לעברית (ואני, במעשה נערות פוחז, ערכתי את תרגומו והוצאתי לאור כבתרגומי לפני כמעט חמישים שנה. כן, כן). הנה כאן השורות הפותחות של השירה הגדולה הזאת, בתרגומו המקורי של נח שטרן. אני מצטט מן הזיכרון, כי הספר לא לפני: "אפריל – האכזרי בחודשים, מוציא הוא / שיחי לילך מקרקע מת, מ?ער?ב / זיכרונות ותשוקה, מעיר / שורשים קהים בגשם אביב". אגב, למה אפריל דווקא, אולי היפה בחודשים (אביב, לא?) , הוא האכזר בחודשים? כי הוא החודש שבו מתעורר הכל מתרדמת החורף שלו, ואנחנו נחשפים למציאות.