אלכוהוליזם פואטי

לפני חודש הוקרנה, ככה, בלי שמישהו כתב עליה מילה, סדרה חדשה בבי.בי.סי פריים. הוקרנה ונעלמה. אני לא מכיר אף אחד שראה אותה. אולי אם היו מפרסמים, למשל, שזו סדרה שכתב זה שכתב את "הקומיטמנטס", מישהו היה טורח. גם "הקומיטמנטס" וגם "ממזר קטן" זכו כאן לאיזה סוג של הצלחה, ושלושת ספרי הטרילוגיה של "הקומיטמנטס" תורגמו זה מכבר לעברית. אז קראו לסדרה הזאת "המשפחה", ואלה היו ארבעה פרקים על משפחה אחת בדבלין, ממעמד הפועלים, כשכל פרק הוא סיפורו של מישהו אחר במשפחה. פרק ראשון האבא, גנב קטן, אלים, מגעיל, גס וחרמן; פרק שני הילד, שהוא כנראה התלמיד הכי בעייתי בבית הספר; פרק שלישי הנערה המתבגרת שאיזה עתיד כבר יש לה; ופרק אחרון סיפורה של האמא, אלכוהוליסטית, מוכה, שמנסה להחזיק את כל הבית ביחד. את הסדרה כתב אותו רודי דויל, אבל היא הרבה הרבה הרבה יותר טובה מ"הקומיטמנטס", אולי כי מייקל וינטרבוטום הנחשב ביים אותה.

עכשיו אפשר להשיג בעברית גם את הספר "האשה שנכנסה בדלתות" של רודי דויל (הוצאת מודן), שהוא בעצם הסיפור של אותה אמא מהסדרה, מסופר בגוף ראשון. אשה שכל פעם שהיא היתה מגיעה לבית חולים אחרי שבעלה היה מכה אותה - היא היתה מספרת שהיא נכנסה בדלת, כדי שלא ידעו מה קרה באמת. מה שנקרא ריאליזם פואטי. קריא ביותר, נורא עצוב, אבל עם מסר אופטימי. אידיאלי לחופשות, נסיעות ארוכות, טיסות וכמתנת יומולדת לעובדים סוציאליים.