אפשר להשוות בין הפחד המובנה שיש לחלק רחב בציבור הישראלי מהערביות הישראלית והפלסטינית לבין הפוביה הלא רציונלית שמתעוררת בישראלי הסטנדרטי בכל פעם שהוא נפגש עם גילויים אינטנסיביים מדי של החרדי המזרחי, ש"ס והרב עובדיה יוסף. בשני המקרים מדובר בסלידה מכל מה שמריח מ"מזרח". כל מי שלא יישר קו עם חזון כור ההיתוך הוא בחזקת חשוד, כל גילוי תרבותי שאינו תואם לכללי השיח של הזרם המרכזי הצברי-אשכנזי נדון לפלבולי עיניים. הערבי והש"סניק מייצגים את כל מה שהוא דמוני בעיניה של הישראליות הוותיקה איום אסטרטגי על פרצופה החילוני של מדינת ישראל (אצל הערבי-ישראלי זה יותר איום בטחוני ודמוגרפי).
טומי לפיד, כמשל לציבור שלם, היה מעדיף לשחק שחמט ולטחון בלינצ'ס ולא להתמודד בצורה הגונה וסובלנית עם כל הפרענקים האלה. לפיד, שריד והשמאל הציוני לאורך תקופה של 54 שנים, אשמים בדחיקתם של כל אלו לשוליים, והם זורעים פראנויה לא הכרחית למראה כל כנס התעוררות או כינוס של התנועה האיסלאמית. ניתן לתלות זאת בחשש הנעבכי מכל מה שהוא "לפרצוף".
"הרב עובדיה", ספר צילומים חדש (ידיעות אחרונות), מנסה לעשות לפחות צעד קטן לכיוונו של הקהל הישראלי, שתופס את המזרחיות הדתית דרך דמותו של הרב עובדיה יוסף, המייצג הציבורי והמתוקשר של תנועת ש"ס. הצלם רונן קדם מציג צילומים של הרב עובדיה בתחנות שונות של חייו: בתפקיד הרב הראשי הספרדי, ראש תנועת ש"ס לצד מנהיגים פוליטיים המחזרים לפתחו, בעת פעילויות דתיות ובפוזות החושפות אותו באור אישי.
הדמות השנויה במחלוקת של הרב עובדיה נפרשת כאן בצורה מעוררת סימפטיה. אבל בעוד שהצילומים מצליחים להפריט את הרב עובדיה מ"דמות" ל"בנאדם", הרי שהטקסט של שאול מייזליש, המלווה את הצילומים, מפספס לחלוטין את המטרה. זהו טקסט שכאילו נלקח מקומוניקט של תנועת ש"ס, המנסה להבהיר את השארם של הרב: "הכריזמטיות של הרב יוסף מאפשרת לחסידיו לקבל כל עמדה ואמירה שלו בלא להניד עפעף"; "...כך מוריד עצמו הרב לשפתם, ובלבד שלא יפספסו את לימוד התורה שהוא החשוב בעיניו מכל. רק כך אפשר להבין את הפער בין שפתו העשירה בכתיבתו ובספריו, לבין השפה שבה הוא נוקט באותן דרשות שנועדו להמונים"; "תנועת ההמונים הזאת חרטה על דגלה לחסל את העוני ולהנהיג חינוך חינם מגיל הגן ועד לאוניברסיטה, דיור חינם וייצוג הולם של בני עדות המזרח בכל התחומים, צמצום האבטלה וזעזוע האטימות והניכור של הממסד".
במקום לנסות לעמוד על דמותו של הרב עובדיה כפוסק ליברלי וגדול בתורה ולהסביר באופן ביקורתי את הרטוריקה שלו והמיסאינטרפרטציה שלה ושל שאר אלמנטים הקשורים למדיניות החברתית של הרב עובדיה וש"ס, העדיף מייזליש לעשות לעצמו עבודה קלה ולכתוב פאמפלט יחצני המהלל ומשבח את הרב עובדיה, אבל לא מצליח להבהיר נקודות מהותיות שבבבואה הציבורית שלו, ונמנע מהתעמתות עם השאלות החשובות באמת. הוא אינו קשוב לצורך של הקהל הישראלי החילוני לקבל תשובות אינטליגנטיות בקשר לרב עובדיה ומשנתו. הדוגמאות הספורות, ההאדרה שאינה מוסברת די הצורך והסופרלטיבים הרבים שמייזליש מעניק לרב עובדיה אינם ראויים להיקרא דיון בעל תוכן. עדיף היה אילו מלאכת הטקסט היתה ניתנת לאדם ברוך, הסנגור המנומק ביותר של הרב עובדיה.
אי לכך "הרב עובדיה" הוא קודם כל מתנה טובה לציבור אוהדיו של הרב עובדיה. מי שעמד עד עכשיו בצידו השני של המתרס, לא יתקרב ולו סנטימטר לעבר הבנה של העולם הרוחני של ש"ס ועובדיה יוסף. בעוד שהצילומים מאפשרים הצצה אפקטיבית, הרי שלטקסט אין את היכולת לפרט את הויזואליה בצורה שתשכיל לתת לכל המקטרגים חומר למחשבה.
דנקנריזציה
1.9.2002 / 9:36