פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חצי שנת 2014 במוזיקה: הטרנדים ששאבו אותנו מבלי שנשים לב

      האנדרגראונד מטפס במצעדים? לורד וחברותיה לא יוצאות מהאוזניים? המיינסטרים נתקע בלופ? יוטיוב הוא החבר הכי טוב שלכם? הגענו עד הלום כדי להכריז על הטרנדים החמים ששלטו במחצית הראשונה של 2014

      לורד (GettyImages)
      שינתה את חוקי המשחק. לורד (Gettyimages)

      טרנד 1#: במיינסטרים יש בעצם רק שיר אחד

      זוכרים איך לפני כמה שנים היה את הדיבור הזה ש-"California Girls" של קייטי פרי וטיק טוק של Ke$ha הם בעצם אותו שיר? היה להם את אותו המבנה, אותו הקצב, פחות או יותר אותו הגרוב ועוד נקודות השקה, אבל מאז המצב רק הלך והחמיר ובהשוואה למה שקורה בדאנס בשנת 2014, הם שונים אחד מהשני כמעט כמו יאיר לפיד של לפני הבחירות ויאיר לפיד שלאחריהן.

      מצד אחד, אין שום סיבה לגלות התנגדות למפלצת ה-EDM, או מוזיקה אלקטרונית רקידה, כפי שאף אחד לא קורא לה, לההשתוללות שלה לכל עבר ולאיך שהיא זוללת כל חלקה טובה. מדובר בסך הכל במוזיקה שצריכה להרקיד דור תזזיתי שרגיל לחושים שמופצצים באופן קבוען באינפורמציה וגירויים, ולכן זה הגיוני לגמרי שמחוג האינטנסיביות שלה נע במנעד שבין 9.5 ל-10. רק ככה נאפשר להתחרות בכל הרעש שמסביב. אבל מצד שני, אם הדור הזה מתלהב, לומד ומתעייף כל כך מהר מכל דבר ומיד מחפש משהו חדש ומרגש אחר לעוף עליו, איך זה שכשזה מגיע למוזיקה הם רוצים תמיד את אותו השיר בדיוק?

      מספיקה שעה אחת של צפיה ב-MTV בשביל להבין קצת יותר את המצב. יצא לכם לאחרונה? ספרתם כמה פעמים בשעה הזאת התנגן להיט הקיץ החדש של קלווין האריס ששמו, חכו לזה... "Summer"? אם נפלתם על שעה רגועה אז שלוש פעמים הספיקו, אבל זה יכול להיות גם יותר מזה. כשאותו השיר נטחן שוב ושוב גם ככה, וכשתרבות הפלייליסט בשיאה ומככבת מעל גלי האתר, בחתונות ואירועים מכל סוג ותחת כל רמקול רענן, למה בכלל לטרוח ליצור משהו חדש? אל קלווין האריס מצטרפים Avicii, אפרוג'אק, Zedd, דיוויד גוואטה ועוד ועוד, שעם קלידי הקרחנה טראנס שלהם, העליות הכל כך צפויות ורדודות, הבתים הרגועים יותר עם הגיטרה והפסנתר והווקאלז המשתפכים שלהם, נדמה שהם פשוט שואפים, כמו vפאוור ריינג'רז, לחבור לכדי יוצר אחד עם שיר אחד, שימשך לנצח, והכי חשוב, יהיה השיר האהוב על כו-לם.

      טרנד 2#: האנדרגראונד חודר לפלייליסט

      אבל יש גם תהליך נגדי. דיסקלוז'ר, צמד האחים המטאורי, שהגיעו מעומק האנדרגראונד של האלקטרוניקה הכי מתקדמת באנגליה ובהרף עין שיגרו את עצמם הישר ללב הקונצנזוס, פערו חור במיינסטרים. את הפתח הזה מרחיבים עכשיו יוצרים ומפיקים רבים, שמצליחים להחדיר איכות וחדשנות אל הפלייליסט ולפתוח חלון שמכניס הרבה אוויר טרי למצעדים. בלי דיסקלוז'ר ונוסחת הקסם שלהם לשילוב באסים והאוס מחוספסים עם דביקות של פופ, אי אפשר היה למצוא את Keisza, פצצת האנרגיה הג'ינג'ית והלהיט הסופר כיפי שלה " Hideaway" מתנגנים בגלגלצ. גם Gorgon City שעושים את אותו המסלול כמו צמד האחים לורנס לא היו מצליחים להביא את העוצמה הסוחפת שלהם אל הקהל הרחב, ושמות כמו Second City ו-Shift K3y שהיו עד ממש לפני רגע אנונימיים ומחתרתיים לא היו מוצאים את עצמם עם מליוני צפיות ביוטיוב, במקום אלפים בודדים של השמעות בסאונדקלאוד.

      טרנד 3#: הניינטיז כבר כאן

      בואו נעצור רגע בשביל לציין את ההסתייגות היחידה מטיעון הרוח החדשה שמכניסים המפיקים הבריטים הצעירים אל המצעדים. היא לא באמת חדשה. קוראים לזה רטרו, וככה העולם עובד. במקרה הזה מדובר בגרסה המשודרגת, המלוטשת והעדכנית של כל מה שהיה טוב (וכל מה שהיה רע) בעשור הצבעוני ביותר אי פעם, הניינטיז. כן, שנות התשעים לגמרי כאן שוב, ובניגוד לחולצות הבטן ששוטפות את הרחוב, כשזה מגיע לדאנס, זה דווקא בא ממש טוב. מעולם לא היתה מוזיקת ריקודים כל כך כיפית, אנרגטית, נטולת דאגות וגרובית כמו בניינטיז, ואין שום סיבה לא ליהנות מהוייב הזה שוב. אבל יחד עם ההעלאה באוב של C&C Music Factory, Robin S, Technotronic וחברים, הרטרו מתחיל להתפשט אל סגנונות נוספים ששלטו בשנים ההן, ובראשם הצד הרגוע והאיטי יותר של האלקטרוניקה. אולי שמתם לב לטריפ הופ שכבר מתחיל לחלחל דרך הסדקים, אבל האמביינט כבר ממש בדלת. בין אם זה אלבום חדש של ההרכב המיתולוגי בורדז אוף קנדה, הפרויקט הנהדר Vermont של הטקנואידים המושבעים Motor City Drum Ensemble ו-Marcus Worgull או הקטעים המופשטים מביט השזורים באלבומים של מחריבי רחבות כמו French Fries או Addisson Groove ובערך בכל אלבום האוס שמכבד את עצמו - האמביינט, הבסיס עליו למעשה הונחה וממנו צמחה כל המוזיקה האלקטרונית לגווניה, הפך לבון טון של הרגע. צ'ילאאוט היא בינתיים עדיין בגדר מילה גסה, אבל ראו הוזהרתם, זה לא ימשך עוד הרבה זמן.

      טרנד 4#: הדור החדש של הזמרות (כלומר, לורד משנה את חוקי המשחק)

      מי היה מאמין שילדה אחת משונה מניו זילנד, ההיפך הגמור מהטייפ קאסט המוכר של כוכבת פופ, תצליח להפוך סדרי עולם? זה כמעט ולא נתפס איך יכלו בכלל שירים כמו "Royals" ו-"Team" להשמע כל כך שונים ומיוחדים רק לפני חצי שנה, כשעכשיו הם נשמעים כמו להיטי הפופ המושלמים, העגולים, הקליטים והדביקים בעולם. לורד הממגנטת הצליחה להפוך את המוזרות, ולא זאת האקסצנטרית והמשוועת לתשומת לב אה-לה ליידי גאגא, אלא זאת האניגמטית והאמיתית, ללגיטימית ונחשקת. מדהים שזמרת עם שיר שמתקרב ל-300 מיליון צפיות נוזפת בטוויטר במי שהשתמש בפוטושופ בשביל ללטש את פניה המחוטטות ולהפוך אותן חלקות ו"יפות" יותר. החייזריות, הכנות והייחודיות של לורד נגעו בלב כולנו, והביאו איתן טרנד של זמרות נספות שמנסות לכבוש את הפסגה בלי להתפשר על הסגנון והטעם האישי שלהן, בניגוד למגמה ששלטה שנים שדרשה מהן לעלות על פס הייצור. היו שם כמה בחורות לפניה כמובן, כמו La Roux ו-Fever Ray וכמובן Grimes, אבל עכשיו הסכרים נפתחו. לורד הוציאה את אלמנט מכירת הסקס מהמשוואה, הכניסה במקומו איזו אפילה שמרומזת או מונחת ישירות על השולחן והפכה את אי הנפילה לתבניות לבון טון של הרגע. אחריה ויחד איתה צועדות עכשיו גם Mø המהפנטת, FKA Twigs הביזארית וגם Tove Lo, Indiana ועוד הזרוע נטויה.

      טרנד 5#: יוטיוב הוא עורך המוזיקה הטוב ביותר

      וטרנד אחרון שנספר עליו כאן הוא בכלל לא טרנד במוזיקה עצמה, אלא בדרך בה צורכים אותה. מתוך אינסוף אפשרויות וצינורות דרכם אפשר להגיע אל עוד הרבה יותר אינסוף מוזיקה, לא מעט אנשים מוצאים את עצמם, כמו הסיטואציה הקלאסית של בחורה לפני יציאה מול ארון הבגדים שלה, מביטים באינטרנט וחושבים - "אין לי למה להקשיב". סאונדקלאוד, בנדקאמפ, מיקסקלאוד, rdio, ספוטיפיי, גרובשארק, פנדורה, Last FM, תחנות רדיו אונליין כמספר הכוכבים בשמיים ועוד בלוגים ופודקאסטים ועוד ועוד ועוד, ובסוף, לך תדע לאן ללכת עכשיו.

      בדיוק את החלל הזה תופסים וממלאים ערוצי היוטיוב והופכים לעורך המוזיקלי החדש. למי שאוהב סגנון מסוים, ורוצה להשאר בו מעודכן בלי להתרוצץ יותר מדי, עם החופש להאזין לשיר אחד או לפלייליסט שממשיך לבד ונשאר ממוקד, יש כתובת להגיע אליה. ערוצי היוטיוב מתנהלים בתחום אפור מבחינה חוקית שבו הם משתפים רובם מוזיקה שאינה שלהם, אבל לרוב, בזכות הכוח הרב שהם צוברים בקרב קהל ספציפי והכי רלוונטי למוזיקאים, הופכת העלאה כזו של שיר לכבוד ודבר חיובי מאד עבור האמן. אחד הערוצים הבולטים ביותר הוא Majestic Casual, שהפך ממש לביטאון הרשמי של כל מה שהיפסטרי באלקטרוניקה הרגועה יותר. עם כמעט שני מיליון משתמשים רשומים, והרבה מעבר לכך שמגיעים גם הם קבוע להאזין, מדובר בגוף בעל כוח עצום יחסית לז'אנר בו הוא פועל. רוצים לעקוב אחרי סצינת ה-EDM? קפצו לבקר ב-ENM. טרנס? עקבו אחרי Monstercat. תקועים עדיין בדאבסטפ? פנו ל-UKF Dubstep. אוהבים מוזיקת בס של ילדים מתחת לגיל החוקי? כל זאת ועוד מחכה לכם ב-Eton Messy. הערוצים האלו גדולים מהשירים שבתוכם. לכל אחד מהם יש עיצוב ייחודי ומוקפד, והסרטונים שהם מעלים, או בעצם, השקופיות שלהם (לרובם המכריע אין קליפים), לרוב מעוצבות בלוגו של הערוץ, כדי שיהיה ברור מי כאן הבוס. הערוצים האלו הם מעבר למוזיקה, הם קהילה של אנשים עם טעם כמוך, הם החוויה של ליהנות מאותה מוזיקה שאוהבים עוד מאות אלפי טיפוסים מכל רחבי העולם, והמקום בשבילכם להשאר מעודכנים בטרנדים הכי חמים במוזיקה, בלי לקרוא על זה כתבות.