פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קורדרוי 86: Strand of Oaks ירפא את הנפש שלכם

      האלבום של טים שואוולטר לא רחוק מיצירת המופת של דה וור און דראגז, נשים שעושות Pאנק זה כל מה שצריך, אינטרפול ובון איבר בשירים חדשים וגם ציפייה לניל יאנג. בלוג הרוק של מני אבירם

      Strand of Oaks (GettyImages)
      Strand of Oaks (אימג’בנק, Gettyimages)

      Strand of Oaks - Shut In / JM

      עד כה 2014 היא אמנם לא שנה נפלאה מוזיקלית כמו קודמתה, אבל היא לא משתרכת הרבה מאחור, ומלאה באיים של אושר. קחו למשל את האלבום החדש של טים שואוולטר (Showalter), הוא strand of oaks. קוראים לו "Heal" והוא בדיוק כזה: אלבום שמדבר על החלמתו הנפשית לא רק של יוצרו, אלא גם בעל כוחות לא מבוטלים לעזור לרפא את מי שמאזין לו. לא סתם זוכה"Heal" לכאלה ביקורות אוהבות בימים אלה: הוא כן ואמיתי ומדמם. שואוולטר מתפשט רגשית ומאפשר לכל מי שמעוניין לבחון מקרוב מאד את לבו ואת נימי נפשו, ולא מדובר בלב ובנפש שהם דוגמא ומופת לחיים של שקט ושלווה. שנים מטלטלות ומפרקות עברו עליו, בלבן מערכת יחסים מתפוררת, בגידה של אשתו (הוא עדיין איתה), התמכרויות, כמעט פגישה עם המוות ומצב צבירה שבו אתה מרגיש כמו תאונה קטלנית וממשיך להתנהג רגיל. בנקודה מסוימת החליט שואוולטר, בן 32, שהוא מרים את עצמו ונולד מחדש, בעזרתה המזככת של המוזיקה. את עולמות הפולק של אלבומיו הקודמים הוא הניח לרגע בצד לטובת יותר מתן בראש, כזה שהכריח אותו (ומכריח אותך, כשאתה נוסע באוטו) לצעוק. שואוולטר יודע לכתוב שירים שקל להתחבר אליהם מיד, והאלבום הזה הוא בן דוד קרוב של אלבום השנה עד כה – "Lost in the Dream" של דה וור און דראגז, גם רעיונית וגם מוזיקלית. ברורות לחלוטין גם הופעת האורח על הגיטרה של ג'יי מאסקיס מדיינאזור ג'וניור בשיר הפתיחה "Goshen '97", וגם אווירת ה"Cortez the Killer" של ניל יאנג והקרייזי הורס (עוד עליהם ב"פצצה מהעבר") ב-"JM", ולא לחינם מרפרר שואוולטר בשיריו לסמשינג פאמפקינז ולשרון ואן אטן, ובראיונות מזכיר את סיגור רוס בתור להקה שגורמת לו בימים אלה להפוך לשלולית של דמעות. הוא עשוי מאותם חומרים של רוקנרול עם לב ענק שלא מתבייש להתרגש. ולכן "Heal" שלו הוא יצירה מעוררת השראה.

      White Lung - Down it Goes

      בזמן שקורטני לאב מחרטטת מיני חרטוטים על מורשת בעלה המנוח, ווייט לאנג עושות Hole יותר טוב ממנה. הנה עוד דוגמא לפגז של שיר מתוך האלבום החדש והמצוין של השלישיה הקנדית, "Deep Fantasy". בנות שנותנות בראש זה להיט.

      Cayetana - Serious Things Are Stupid

      מוצלחות לא פחות, ויתכן שאף יותר, הן השלישיה הכל-נשית הזאת מפילדלפיה, שיודעות Pאנק אפקטיבי מהו. השיר הזה לקוח מהבכורה שלהן, "Nervous Like Me", שתצא באוגוסט.

      Interpol - Anywhere

      אז איך השיר החדש של אינטרפול? לא סגור על זה. מצד אחד הוא לא מיידי ושמיעות ראשונות לא בישרו על שחזור ימיהם כקדם, אבל אז, בפעם השישית, משהו נפתח ואפשר לדמיין את מצב הרוח של "Turn on the Bright Lights". בספטמבר יגיע אלבום מספר 5 של פול בנקס וכנופייתו, "El Pintor", ונייחל לבשורות טובות.

      Bon Iver - Heavenly Father

      האם יש בשורה משמחת יותר משיר חדש של בון איבר אחרי שלוש שנים? האם ג'סטין ורנון יכול לא לשבור לבבות? האם לא תרצו לשמוע את הקטע הזה בלופ? כדאי לכם. ורנון תורם פה ממגע הזהב שלו לפסקול הדי שווה שמלווה את סרטו החדש והככל הנראה פח של זאק בראף, "Wish I was Here", וישר גורם לתגובת שרשרת שבסופה חזרה כנועה לאלבום המופת שלו מ-2011.

      The Shins – So Now What

      גם לשינז יש שיר חדש ויפה שמככב בפסקול הזה. כזכור, ההרכב של ג'יימס מרסר קנה את עולמו אחרי שנטלי פורטמן עפה על שירם "New Slang" בסרטו הקודם והחביב של בראף, "Garden State", כך שהם לא יכלו לסרב. יצא להם שיר שינזי קלאסי, כולל הרמה לקתרזיס.

      The Gaslight Anthem - Rollin’ and Tumblin’

      מי שעוקב אחרי הבלוג הזה יודע שאחת מהלהקות שהכי התיידדתי איתן בשנים האחרונות היא הגאסליית אנת'ם. הרביעייה מניו ג'רזי, על הסנטימנטליות הספרינגסטינית שלה, כמעט תמיד מצליחה לחדור את לבי, למרות שאני מודע למניפולציות הדי שקופות שלה ולמרכיבים הבאמת בסיסיים שלה. זה בהחלט רק רוקנרול, אבל אני מת על זה. באוגוסט ייצא אלבום מספר 5 של הלהקה, "Get Hurt", וזה הקטע הראשון מתוכו. הוא קצת יותר Pאנקי ממה שבריאן פאלון הביא ב"Handwritten" לפני שנתיים, אבל למרות שהוא מצהיר שמדובר בכיוונים חדשים, אין באמת חדש תחת שמי ניו ברונסוויק. ותודה לאל על כך.

      Ryan Adams - Gimme Something Good

      פעם ממש אהבתי את ריאן אדאמס. גם את בריאן אדאמס, אבל זה סיפור לספר אחר. אחר כך הוא נעלם מחיי. מדי פעם חזרתי אליו, אבל היחסים מעולם לא חזרו להיות כמו בהתחלה. עכשיו, אחרי דממה יחסית מאז הוציא את אלבומו הקודם באוקטובר 2011, אדאמס חוזר עם סינגל חדש, מתוך אלבום מספר 14 עתידי, ומעורר את סקרנותי. האווירה היא באזורי דון הנלי בואכה רוק קלאסי אייטיזי, ועלי זה ממש עובד.

      Woods - Tambourine Light / Tomorrow’s Only Yesterday

      סינגל חדש של וודז שכולל שני שירים יפים שלא מופיעים ב""With Light and With Love, אלבום מספר שש של ההרכב הפולקי המצוין מברוקלין, שיצא באפריל.

      Hiss Golden Messenger - Saturday's Song

      שיר חדש ויפה גם להיס גולדן מסנג'ר, שאלבומו האחרון, "Haw", כיכב כאן ברשימת האלבומים הגדולים של 2013. אם הקטע הזה הוא רמז, הרי שאלבומו החדש שיגיע בספטמבר, "Lateness of Dancers", ישתחל גם לסיכומי 2014. איזה קול יפה יש לאם.סי טיילור ואיזה טאצ' לפולק גוספלי מרומם נפש.

      Lost Boy? – Hollywood

      קטע כייפי של ההרכב של בחור ברוקלינאי בשם דייבי ג'ונס, שקצת חוגג כאן על העכוז של תחיית הניינטיז. אלבום בכורה בשם "Canned" יגיח באוגוסט.

      קולדפליי וקיילי מינוג - Where The Wild Roses Grow / Can’t Get You Out Of My Head

      כאמור, האלבום החדש של קולדפליי הוא נטול משקל סגולי כלשהו, אבל אני עדיין אקבל בברכה הופעה שלהם כאן, על כל משמעויותיה הסחיות. כי הנה למשל כריס מרטין ושות' באוסטרליה, מרימים עם קיילי את אחד מלהיטיה הגדולים, לא לפני שהם עושים איתה גם את "Where the Wild Roses Grow" שלה ושל ניק קייב. הנה שתי המנות גם יחד.

      The Men - Gates of Steel

      והנה דה מן הולכים על גרסה משלהם לשיר של דיבו ונותנים לו בראש. חבל שהאלבום האחרון שלהם לא הצליח לתת כלום.

      Foo Fighters - Miss You

      עוד קאבר? למה לא. פו פייטרז, שעובדים על אלבום חדש ומפזרים הבטחות, מפגיזים בינתיים להיטים בהופעות, ומפנקים גם בקאברים נאים. הנה הגרסה שלהם לקלאסיקה של הסטונז, והייתי משלם הרבה כדי לקבל את זה כאן בפארק במקום הסטונז עצמם. בתמורה הייתי שמח לשים כאן קאבר של מיק החמוד ל"Everlong".

      ג'ק ווייט בגלסטנברי

      ליינאפ די מעולה היה לפסטיבל גלסטנברי השנה, והנה אחד מכוכביו, עם ההופעה המלאה שלו מהסופ"ש שהורכבה מסט חלומי.

      פצצה מהעבר

      בחמישי בעוד שבוע, בלי נדר, נהיה כולנו בהופעה של ניל יאנג, אב הגראנג', שובר הדיסטורשנים, אל הגיטרה ומלך הג'אמים הבלתי נגמרים וראשוני האדם. עשרות אלבומי אולפן והופעות הוציא הקנדי בן ה-68, והשנה אפשר לחגוג ימי שנה משמעותיים לשניים מהם: קודם כל יומולדת 25 ל"Freedom", האלבום מ-1989 שהחזיר את יאנג לעניינים אחרי עשור מפוספס והיה אחד מנותני האותות לתחילת מהפכת הרוקנרול של שנות התשעים, בלבו כמובן ההמנון הנצחי שלעולם לא ייאבד מעוצמתו ומהרלוונטיות שלו - "Rockin' in the Free World" . האירוע השני הוא יומולדת 20 ל-"Sleeps with Angels" , שיצא ב-1994, שנתיים אחרי "Harvest Moon" הנהדר. שיר הנושא מוקדש לקורט קוביין, שכזכור ציטט את יאנג במכתב ההתאבדות שלו, אבל לא נענה לנסיונותיו של יאנג ליצור איתו קשר בתקופה שהובילה למותו הטראגי.

      עוד קורדרוי? הקליקו כאן וקראו את בלוג הרוקנרול של מני אבירם במלואו