Pop Lock #66 by Wannabeats on Mixcloud
תגידו מזל טוב. פופ לוק בן שלוש! עם שישים וחמישה קאסטים מאחורינו, אלפי ג'יגות של מוזיקה, מאות רבות של שעות, אינספור לילות עם מעט מדי שינה, אוזניים מצלצלות ושכנים כועסים, האמת שאפשר לדבר קצת על ההתרגשות מכך שהגענו לזמן הזה. לרגל חגיגות יום ההולדת, הקאסט הפעם עוצר מהמרוץ שלעולם לא נגמר אחר מוזיקה חדשה, בשביל להתמקד בז'אנר שנמצא בליבנו תמיד, שהינו חלק מהיסודות עליהם בנויה הרבה מאד מהמוזיקה בה עסקנו כאן בשלוש השנים האחרונות, סגנון שמתפרש על עשורים רבים וסטיילים שונים ונמנה עם ההשפעות העיקריות על אינספור יוצרים וסגנונות נוספים. אבל בעיקר הוא הולם מאד לחגיגות יום ההולדת שלנו כיוון שהוא פשוט אחד הכיפיים ביותר שנוצרו אי פעם. אנחנו מדברים על הבוגי. על הצומת בין סול להיפ הופ, בין דיסקו לפ'אנק ובין אלקטרו מטונף לפופ קיטשי מושלם פורח הבוגי. הוא מתוק ומלטף או נוטף זימה ומלוכלך, הוא איטי ומסטול או מהיר ושבור, הוא בלדה רכה או שיר קשוח. יש בו מלא ווקודרים, מכונות תופים וסינתיסייזרים, מלא אפרו-אמריקאים עם משקפי שמש הרבה יותר מדי גדולים ונסיכות סול טריין מפונפנות. הוא מעבורת של אורות דיסקו שנוחתת מהחלל ישר בתוך הלב.
אבל בואו נתחיל מההתחלה. כמו "היפסטר", מילה חמקמקה ואמורפית שכמותה, גם "בוגי" הוא מושג שנמצא בסביבה כבר עשרות רבות של שנים, כמעט מאה שלמה למעשה, ושינה את המשמעות שלו כמה פעמים. הוא צץ לראשונה בשנות העשרים המאוחרות כשם למסיבת ריקודים, רצוי עם בלוז, רוקנרול מוקדם ורוקבילי ובשנות השבעים עשה קאמבק, עדיין בקונטקסט של גוד טיימז עם מוזיקה שחורה שמיועדת לרחבה, רק שבאותה התקופה מדובר בדיסקו. אבל עם הגעת האייטיז, דברים השתנו. הדיסקו די יצא לאנשים מהחורים, כמו שההמונים דאגו להראות ב-Disco Demolition Night של שנת 79' בו פוצצו עשרות אלפי תקליטי דיסקו באצטדיון בשיקגו, וכלים חדשים כמו הגרובוקס האגדי Roland TR-808 וסינתיסייזרים התחילו לשנות את פני המוזיקה. הבוגי התחיל כדרך להימנע מלומר את המילה המלוכלכת "דיסקו", אבל מהר מאד הפך באמת לסגנון בפני עצמו.
בבסיס של הבוגי נמצא הפ'אנק. הגרוב הבלתי מעורער של התופים והבס השמן והשובב הוא העיקר. הלכלוך עם הקריצה, הסוואג המובנה, הנצנצים בז'קט והתלבושות היותר מוגזמות ממוגזמות, ומצד שני השרמנטיות, המיניות היותר ממרומזת והגלונים של סוויט סוויט לאב הם המנוע והלב של הסגנון. פנים רבות לו לבוגי, וגם שמות לא חסרים לו. קוראים לו אלקטרו-פ'אנק או דיסקו-פ'אנק, יש מי שמתייחס אליו כאל אלקטרו-בוגי ויש מי שחושב עליו כעל פוסט-פ'אנק. הם כולם צודקים. הבוגי הוא יותר הגרוב שמניע את השיר מאשר מה שעל פני השטח. אפשר למצוא אותו אצל זמרות אר אנ' בי אייטיזיות מובהקות וקלאסיות כמו Evelyn "Champagne" King או Melba Moore ואצל הגברים המסוקסים של הסול, לות'ר וונדרוס או ג'ורג' בנסון, ומצד שני בקטעים הקשוחים של אפריקה במבאטה וגראנדמאסטר פלאש. הבוגי הוא מרכיב כל כך בסיסי ביסודות של ההיפ הופ שאם מוציאים אותו כל הז'אנר עשוי לקרוס אחרי שכו-לם סימפלו אותו, כיסו אותו וריפררו אליו, מביגי עם Big Poppa ועד לטו-פאק עם California Love. בלי הבוגי לא היה לד"ר דרה שום גרוב לרכוב עליו, סנופ היה ממשיך להיות סתם עוד ילד בעייתי בגטו וולוויל סמית' לא היה ממי לגנוב את Men In Black.
אבל זה ממשיך כל כך הרבה יותר עמוק מזה. ללא הבוגי, פרינס לא היה נשמע כמו פרינס, ג'נט ג'קסון לא היתה כוכבת ולפאט בוי סלים לא היה את " Just Be Good To Me". הבוגי הפך, בערבוב עם השפעות הניו וויב הבריטי, לתשתית של הפופ ששלט באייטיז, מפאולה עבדול ועד לשוטר מבברלי הילס ו-Knight Rider. אפשר לשמוע את ההשפעות שלו אצל כולם, כולל ג'ורג' מייקל וה-Human League. בעצם, הגרוב של הבוגי הוא גם הלב של כל הפופ הכי טוב של הניינטיז, כמו " Pump Up The Jam", " Back To Life" ושאר הלהיטים של מקסי פריסט, C&C Music Factory וחברים. אמנם רוב הקלאסיקות האמיתיות של הז'אנר, של להקות כמו SOS Band, Zapp & Roger, The Whispers קצת פסחו על ארץ הקודש וכמעט לא מוכרות כאן למי שלא עשה את שיעורי הבית שלו, אבל אם ממש מתאמצים אפשר לשמוע איך הסאונד שלו חלחל אפילו לגרוב של שרון ליפשיץ והגיע עד לווקודר של אפרים שמיר.
והבוגי לא מת. בשנים האחרונות הוא זוכה לעדנה מחודשת רצינית למדי, הפעם תחת השמות החמקמקים Modern Funk ו-Future Boogie. מיטב היוצרים מהצד הגרובי של ההאוס כמו The Revenge, Tiger & Woods, Krystal Klear ואחרים חפרו עמוק ורחוק בשביל למצוא כל פיסת קסם ישנה ולסמפל לה את הצורה. רוחו שורה על הרכבי פופ כמו Chromeo וקאט קופי וגיבורי דאנס כמו Tensnake וטוד טרייה. Dam Funk הפך לרגע קצר בזכות הבוגי העצל והמסטול שלו לאחד הכוכבים הגדולים בפלנטת האנדרגראונד ובימינו זה Kaytranada שמאייש את עמדת נסיך הסצינה, כשגם אצלו ה-Bounce הזה הוא שקובע את הטון. לייבלים שלמים כמו Tokyo Dawn השבדי חרתו אותו על דגלם עם גרוב בלתי נלאה ודור חדש של מפיקים כמו B. Bravo העצום שדרגו לו את הצורה ולקחו אותו הרחק אל העתיד עם ביטים חלליים, באסים ענקיים ולייזרים מבריקים היישר אל תוך הנשמה.
הבוגי מסמל גם את הרוח האמיתית של פופ לוק, בזכות השילוב בין מתקתקות ופאן טהור לבין גרוב קשוח וקוליות אינסופית. בין פזמון דביק למלודיות משוננות ומסונתזות. הבוגי הוא גם הפסקול המושלם ל-Popping and Locking, סגנון הריקוד עליו קרוי הטור, ובגדול אפשר לומר שאנחנו אוהבים אותו מאוד. לכבוד כך, בקאסט הפעם מיקס שכולו בוגי - מלטף ובועט, חדש וישן, החימום המושלם למסיבת יום ההולדת הרשמית של פופ לוק, שמתרחשת ממש הלילה בתדר, בהשתלטות אימתנית עליו מהשעה אחת עשרה ועד לסוף הלילה. ננצל בזאת את ההזדמנות להודות לכם, מאזיני וקוראי פופ לוק היקרים, על שלוש שנים נפלאות של מוזיקה, על התמיכה, הפרגון, האהבה שלכם למוזיקה טריה ומרגשת, ועל כך שאתם חוזרים שוב כל פעם מחדש. נשמח מאד אם תבואו לחגוג איתנו הלילה. תלבשו את הבגדים הכי נוחים שלכם. יהיה בוגי!
סטליסט:
00:00 - Ronnie Hudson - West Coast Poplock
02:30 - Centerfold - Admit It
04:00 - L'Equipe Du Son - What You Do To Me
05:30 - Tiger & Woods - T&W Lab File #02
08:00 - Lisa Lisa & The Cult Jam With Full Force - I Wonder If I Take You Home
10:00 - Whodini - Magic's Wand
12:30 - Ulysses82 - Don't Speak French
15:00 - D Train - You're The One For Me
18:00 - Melba Moore - Love's Comin' At Ya (OOFT! Rework)
21:00 - Krystal Klear - Persuaded Me
23:00 - Surface - Falling In Love (InnerWestSoul Tight As You Like Edit)
26:30 - Electra & Candi Stanton - Feels Good (You Got The Love) (Cosmic Boogie Edit)
32:00 - 52nd Street - Tell Me How It Feels (Dub Version)
36:00 - Rene & Angela - I'll Be Good (12'' Version)
39:00 - Gwen Guthrie - Seventh Heaven
43:30 - Jon Phonics - The One
46:30 - Onra - Long Distance ft. Oliver DaySoul
49:00 - Mtume - Juicy Fruit
50:30 - The Notorious B.I.G - Juicy
55:00 - Yardbrough & Peoples - Don't Stop The Music