פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "כוכב הקופים: השחר" הוא סרט כל כך אקטואלי שזה מדכא

      ל"כוכב הקופים: השחר" אין הפתעות וטוויסטים מדהימים אבל הוא עדיין סרט קייצי טוב שעושה את העבודה. אל דאגה, הדיכאון מהכותרת יתחלף בתחושת סיפוק

      "כוכב הקופים: השחר" הוא סרט כל כך אקטואלי שזה מדכא

      מה כבר ביקשנו, קצת אסקפיזם? המצב בחוץ מדכא. צבע אדום בחוץ ובפנים. הלכנו לקולנוע, לאיזה סרט אקשן מד"בי הוליוודי, משהו עם הרבה פעלולים וכאלה, ומה מצאנו שם? סרט מפוכח וקודר על שתי קבוצות ששנאה היסטורית ומעשי אלימות של בודדים מדרדרים אותן למלחמה כוללת, ועל המאבק חסר התוחלת של אלה משני הצדדים שבסך הכל רוצים לחיות, לא להרוג ולא למות. "כוכב הקופים: השחר" הוא סרט כל כך אקטואלי שזה מדכא.

      סדרת הסרטים הזאת הפכה לכל כך מסובכת שצריך Waze כדי להתמצא בה, אז רגע של התמקמות: "כוכב הקופים: השחר" הוא המשך ל"כוכב הקופים: המרד" המצוין מ-2011, שבעצמו היה מעין פריקוול לסרט "כוכב הקופים" המקורי מ-1968, בעודו סותר את סרטי ההמשך משנות השבעים ומתעלם ובצדק מקיומה של גירסת טים ברטון ל"כוכב הקופים" מ-2001. בשורה התחתונה: עדיף לצפות ב"כוכב הקופים: המרד" לפני הצפייה בסרט הזה, אבל זו לא חובה – הסרט ישלים עבורכם את הפערים בעלילה.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      ללא בננה (צילום: יח"צ)

      בתחילת הסרט נראה שמגפת "שפעת הקופים" כבר הוציאה את בני האדם מהתמונה והשאירה את הכוכב לקופים. קהילה גדולה של קופים, בהנהגתו הנחושה של סיזר – שימפנזה זכר שמדגמן יותר כריזמה וכושר מנהיגות מכל חברי הכנסת והממשלה ללא יוצא מהכלל - חיה ביערות קליפורניה. חברי הקהילה צדים יחד, חיים יחד בערי-עצים ומצייתים לחוקים שנראים כאילו הם לקוחים מ"חוות החיות" ("קוף לא הורג קוף", כך נכתב על הקיר). יש להם אפילו סוסים, אם כי לא ברור על איזה עץ הם תולים אותם. אבל אחרי כמה שנים של חיי קוף שלווים, מתברר שלא כל בני האדם מתו. קבוצה של אנשים החסינים לווירוס נותרה בסן פרנסיסקו. הם חיים אבל הם רעבים וזקוקים למזון ואנרגיה. משלחת קטנה יצאה אל ממלכת הקופים כדי לבדוק את האפשרות של חידוש פעילותו של סכר המצוי שם. הקופים ובני האדם נפגשים שוב והפגישה מובילה כמעט מיד לאלימות.

      הרבה טעויות אפשר היה לעשות בסרט המשך ל"כוכב הקופים: המרד", ו"השחר" מצליח להימנע מהן: מאט ריבס, הבמאי החדש ("קלוברפילד") הבין מה גרם לסרט הראשון לעבוד, ועשה הרבה בחירות חכמות בדרך להמשך. הוא יודע מי היו הגיבורים האמיתיים של הסרט הראשון: סיזר וחבורת הקופים שלו. לכן הסרט ממשיך את סיפורם וזונח את דמויות בני האדם: ג'יימס פרנקו לא מופיע בסרט, מלבד בצילומי ארכיון.

      כוכב הקופים (יח"צ)
      הכוכב הזה לא גדול מספיק עבור כולם (צילום: יח"צ)

      כמו הסרט הראשון, גם "השחר" הוא סרט שמסתמך על אפקטים. הדמויות הראשיות בשני הסרטים הן אפקטים מיוחדים: קל לשכוח את זה בזמן הצפייה בסרט, אבל הקופים הם כולם יצירות ממוחשבות ומשכנעות לגמרי. הסרט החדש מאתגר אפילו יותר מהראשון, מכיוון שהקופים רבים יותר, ויש ביניהם דמויות רבות ושונות. חלק גדול מהסרט עובר בהוויה קופית לגמרי, בלי אנשים ובלי מילים. הקופים מתקשרים זה עם זה בנהמות ותנועות ידיים (עם תרגום עברי בגוף הסרט), בלי שזה ייראה לא-טבעי או קשה להבנה. אנדי סרקיס מגלם שוב את סיזר – ואין צורך לומר שהוא מצוין – אבל גם הקופים האחרים, שנעשו ‏בשילוב של טכנולוגיה מתוחכמת ושחקני לכידת-תנועה מוכשרים שפניהם לא מופיעות על המסך אף ‏פעם, עשויים באופן משובח. יש הרבה שחקנים שהיה כדאי לשלוח לסמינר אצל הקופים האלה כדי שיבינו איך מביעים רגשות ומספרים סיפור בלי מילים. כמעט.

      כמעט, משום שכשיש לסיזר משהו חשוב להגיד, הוא בכל זאת אומר אותו באנגלית. גם קופים אחרים בקהילה גילו, מתברר, את היכולת לדבר בשפת בני האדם, ועושים זאת יותר ויותר במהלך הסרט – וזה קצת מטופש: למה שהקופים ידברו ביניהם בשפת בני אדם? זה מזכיר סרטים הוליוודיים שמתרחשים, נאמר, בצרפת, ובכל זאת הדמויות כולן מדברות באנגלית במבטא צרפתי. דווקא אחרי שהסרט הוכיח שאפשר לעשות סרט גם בלי מילים, הוא קצת משתפן ונסוג בחזרה לתוך המוכר.

      ואם סצנות קופיות סתם היו הישג לא ייאמן של אפקטים ממוחשבים, ריבס מוסיף סצנות אקשן המוניות מרשימות ומבוימות בווירטואוזיות - הוא מצליח להכניס אפילו ‏את קלישאת הוואן-שוט-הארוך-מאוד-המסתובב-ברחבי-הקרב בלי שזה ייראה מאולץ וגורם קופים על סוסים עם תת מקלע לא להיראות כמו בדיחה.‏

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      אנשים וקופים לא רוצים להיות אויבים (צילום: יח"צ)

      מה שהיה ל"כוכב הקופים: המרד" וחסר בסרט החדש הוא יתרון ההפתעה. אף אחד לא ציפה לכך שפריקוול ל"כוכב הקופים" יהיה סרט טוב, אבל "המרד" התעלה על כל הציפיות. "השחר" מגיע כבר עם מטען ציפיות, ולכן העובדה שהוא סרט טוב (והוא סרט טוב, שלא יהיה ספק) לא מפתיעה ולא מרגשת. גם עלילת הסרט צפויה יותר: מסלול העלילה כולו די ברור מראש, יש מהלכי עלילה ואפילו שורות דיאלוג שתוכלו לחזות הרבה לפני שהם מתרחשים. אולי זה יותר מדי לצפות להפתעות – אחרי הכל, מדובר בסדרת סרטים ששמה הוא ספוילר לאופן שבו כל העסק עומד להיגמר – אבל היה יכול להיות נחמד אם היו כמה הפתעות בדרך.

      למרות הכל, "כוכב הקופים: השחר" הוא סרט שבהחלט שווה לראות. הסיפור הוא טוב גם אם הוא לא מפתיע, העשייה משובחת והופעות משחק כאלה לא רואים כל יום. יותר מכל, מעניין לראות סרט קייצי עם שכל שלא מחלק את העולם לאנחנו והם. הקופים הם לא הרעים בסיפור הזה, וגם בני האדם הם לא הרעים – כי זה לא באמת עובד ‏ככה. אלה שרוצחים ומחרחרים מלחמה - הם הרעים, ולא משנה כמה שיער יש או אין להם על הגב. מי שחושב שהרג כלשהו יכול לשפר את המצב, קוף.

      מה אתם חשבתם על "כוכב הקופים: השחר"? ספרו לנו בפייסבוק