קיץ הופעות 2014 אמור היה להיות כמעט מושלם. אתמול (ראשון), הוא נקטע באכזריות לצלילי פיצוצים ואזעקות. ניל יאנג אמנם לא נכנע ללחציו של רוג'ר ווטרס ותכנן לנחות כאן במהלך השבוע הנוכחי, אך למרבה הצער ההפקה בישרה שלא תתאפשר התקהלות המונית בפארק הירקון, ועל כן יאנג ייאלץ לדלג על תל אביב בסיבוב ההופעות הנוכחי.
הבשורות הצליחו לדכדך את מעריצי אגדת הרוקנרול, ביניהם גם אמנים רבים, שלמרות הדכדוך והעובדה שלא ישמעו מיאנג "שלום" עברי, לא היססו וסיפרו לוואלה! תרבות על השירים שציפו לשמוע ביום חמישי הקרוב, אילו היה כאן שקט. אילו היינו שומעים יותר "Harvest Moon" ופחות "צבע אדום".
צפו בהופעה מלאה של יאנג כפי שתועדה ב-2012:
קוואמי - "Wrecking Ball"
"Freedom' בשבילי הוא ה-אלבום של ניל יאנג. זה שבזכותו נחשפתי אליו והתאהבתי בו. שמעתי משהו ממנו בפעם הראשונה כשמיכל ניב ז"ל השמיעה שיר מתוכו ב'הפסקת עשר בערב', וזמן קצרצר אחר כך כבר הכרתי מהלכי תופים ממנו בעל-פה, בזכות יואב קוטנר שהשמיע אותו ללא הרף בתוכניות שלו וגרם לי סופית להשבות בקסמו. זה גם האלבום הכי מגוון של ניל יאנג בעיני, זה שמכיל כמה שיותר צדדים שלו, וכמה וכמה שירים ממנו מביאים אותי לכדי דמעות. יותר מכולם, כנראה, השיר הזה 'Wrecking Ball'. זה בטוח עניין של זמן ומקום, אין לי הסבר אחר. יש ליאנג שירים אייקוניים, רושפים ומורכבים ממנו, אבל אני לא עומד בפניו. ובלי קשר, אני מקווה שבכל זאת נראה אותו בהופעה כאן בקרוב".
דאנה איבגי - "You And Me"
"שיר שמערבב אותי כל פעם שאני שומעת אותו. הוא כל כך פשוט וחד. אבל בגלל הניגודים שיש בניל יאנג (המראה שלו והקול, העדינות והחייתיות, הרכות והנוקשות בנגינה) יש לו המון עומק בעיני. ובכלל הוא מרגיש לי כמו היסטוריה שלמה בכמה משפטים. פעם הקלטתי ביצוע שלו לכבוד היומולדת של איתמר, בעלי".
אבישי כהן - "Unknown Legend"
"השיר מזכיר לי נסיעת סולו במערב ארצות הברית, מקיף את לייק טאהו על הארלי, כמו בשיר, עובר מנוואדה לקליפורניה עם ניל באוזניים. לא יכולתי לחשוב על פסקול טוב יותר".
רונה קינן - "Don't let it bring you down"
"השיר הזה הוא אחד השירים האהובים עלי של יאנג, מתוך האלבום המופלא 'After the gold rush'. יש בטקסט שלו משהו מעורר אימה ומנחם בו זמנית, והשילוב של האימה המנחמת הזו עם הסאונד הכל כך מובחן של ניל יאנג בשנות השבעים, הופך את השיר הזה לפנינה שחורה ומושלמת".
עמית ארז - "On The Beach"
"מתוך האלבום באותו השם. לדעתי זהו ללא ספק האלבום הכי יפה של יאנג. צידו הראשון קיצבי יחסית, וצידו השני רך ומהורהר. הטקסטים באלבום עוסקים במחאה חברתית ופוליטית, אך במיוחד בשברון אשליית התהילה והפרסום, והריקנות והאכזבה שתקפו אותו לאחר שנסק לפסגה וגילה שהוא היה מעדיף להתחיל הכל מהתחלה מאשר להמשיך לשחות במים האלו. קשה לבחור מפה את השיר הכי טוב, אבל בחרתי בסוף בשיר שאיתו אני נוהג ללמד תלמידי גיטרה לאלתר לראשונה. אלבום חלום".
יובל הרינג (ועדת חריגים) - ''Cowgirl In The Sand''
"השיר הזה מרגש אותי היום, וריגש אותי גם כשהייתי בחטיבת הביניים וקניתי גיטרה. מאד בדומה ל"Suzie Q" בביצועם של ה-CCR. זה השילוב הזה בין העירום של המוזיקה, התופים המופרדים כל כך מהשאר, שהם קונסיסטנטיים, כמו זרם בלתי נגמר, גרוב של אבן מתגלגלת שלא עוצרת, אלא רק משהקת מדי פעם מעברי תופים קטנים נשלטים, של שירה מוכפלת, חייזרית, והגיטרה. כמו סולו סקסופון של קולטריין, שאין לדעת היכן יסתיים ולאן יגיע, במן וירטואוזיות מאופקת, קטנה, ללא פומפוזיות, נגינה פשוטה, קריפטית, נידפת ברוח, ללא שיאים, כמו מישור אינסופי שהתנועה בו אפשרית לכל הכיוונים, כמו ההפך הגמור מסולו פסיכדלי אופייני של התקופה, משהו מזוכך כל כך, וחופשי כל כך. ממש כמו סוס דוהר. אני אוהב את יאנג כי שומעים את היד שלו, את הפריטה, את הבן אדם".
סאן טיילור - "Look Out For My Love"
"יש משהו במקום הזה בין השביר לנשבר, מקום שיאנג מבקר הרבה בשירים שלו. אני חושב שזה מה שהופך אותו לכל כך נצחי. וזה מרגיש חזק מאוד בשיר הזה, מה שגורם לי לאהוב אותו במיוחד".
שלמה יידוב - "Helpless"
"השיר שאני בוחר הוא 'Helpless' מתוך האלבום 'Déjà vu'.בשנות השבעים המוקדמות היתה לי חברה מקנדה ודרכה גיליתי את קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, וביניהם כמובן גם את ניל יאנג. השירים הראשונים שכתבתי כמו 'שיר בין ערביים' ו-'sweet song' והוקלטו עם שלישיית קצת אחרת הושפעו ממנו בלי ספק".
דני רובס - "Harvest Moon"
"הדרכים הצפופות והמיוזעות בארצנו הקטנטונת רחוקים מאוד מהכבישים האינסופיים זרועי החוות ותחנות הדרכים של צפון אמריקה. אבל בכל פעם שאני שומע את 'Harvest Moon' של ניל יאנג, אני יכול להבין לגמרי את התחושה במקום הרחוק ההוא, את האהבה הגדולה והפשוטה בה ממלא האיש המופלא הזה כל צליל וכל מילה. אני אוהב מאוד את ניל יאנג, ומעדיף (בטיפה) את הפן העדין שלו על המחוספס (המעולה). אושיה, אב מייסד ותמיד אמיתי ונוגע הכי עמוק ששיר יכול".
דודי לוי - "Hey Hey, My My"
"איזה נגן גיטרה. הנגינה המחוספסת שלו היא ההפך המושלם מהקול מלאך שהאיש המופלא הזה מוציא מהפה. הגיטרה הלא מסודרת המתפרצת היא ההפך המושלם מהעדינות שבה האיש הזה שר. במתח הזה בין הלכלוך שניל יאנג יודע ליצור לבין שירת המלאך נמצא לטעמי הקסם שהוא יודע לייצר. אני מוצא עצמי נמשך לאותם שירים בהם הכל סוער ומלוכלך והוא מרחף למעלה בקול עדין וגבוה וכאילו מנצח בעזרת כנפיים על המוזיקה מלוכלכת ועוקצנית. 'Hey Hey, My My' הוא אחד הדוגמאות המפורסמות לזה".
אלון עדר - "Losing End"
"בגיל 18 גיליתי את ניל יאנג, הייתי שומע את ארבעת האלבומים הראשונים בלופ מ'neil young' עד 'on the beach' אז מבחינתי הפסקול של צה"ל זה הוא".
דיוויד ברוזה - "Don't let it bring you down"
"מגיל 15 אני מהופנט מהשירה והכתיבה של ניל יאנג. 'After the Gold Rush' הוא אחד מאבני הדרך שלי. 'Don't let it bring you down' מתוכו עושה לי צמרמורת".
עמרי אגמון (גיטריסט היהודים) - "Love And Only Love"
"בחרתי בשיר 'Love And Only Love'. זכיתי לראות את ניל יאנג בהופעה במונטריאול ב-2008, יחד עם הCrazy Horse, זאת אולי ההופעה הכי מדהימה שיצא לי לראות. ווליום מטורף (במיוחד של הגיטרה שלו), אנרגיה גולמית ולא מלוטשת של רוקנרול, השירים הכי יפים אחד אחרי השני, וכריזמה שקטה וחודרת של האמן הענק הזה. ההופעה נפתחה בשיר הזה ובביצוע בלתי נשכח עם סולו גיטרה של איזה 7 דקות, אני בחיים לא אשכח את הצלילים הראשונים האלה שהתפרצו מהבמה לכיוון הקהל. לניל יאנג יש שירים עוד הרבה יותר מופתיים מזה, אבל הוא באמת שיר פתיחה אולטימטיבי שמתחיל בריף מנצח".
כרמל אקמן - "Thrasher"
"שיר שבחרתי הוא 'Thrasher' מתוך האלבום 'Rust Never Sleeps'. הפשטות המקסימה שיש בלספר סיפור קטן בצורה מדויקת וכנה כל כך זה מה שכובש אותי בשיר הזה ובכלל זו הסיבה שניל יאנג חונה לי בלב כשהוא שר ומנגן. מעבר לזה, עיירות קטנות ומשעממות תמיד היו לי לבית והמנטליות העצלנית שמאפיינת את הדמויות בשיר היא משהו שאני באופן אישי מאוד מבינה. פשוט שיר יפה".
אמיר דדון - "Heart of gold"
"החיפוש הזה שמניע את כולנו, גם ניל יאנג כתב על זה שיר. באנגלית זה נשמע לא רע בכלל. פשוט שיר מקסים".