פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "המעגל עם דן שילון": כמו שיעור חברה שיצא משליטה

      העונה החדשה של דן שילון מארח מעוררת פלאשבקים ממלחמת המפרץ וגעגועים לזריקת אטרופין. אחרי שהאורחים נראו כאילו הם רצים למועצת תלמידים ושילון כמעט נרדם - אפשר לצאת מהמקלט?

      "המעגל עם דן שילון": כמו שיעור חברה שיצא משליטה

      המעגל עם דן שילון

      הזיתם את ריח הבננית אמש? הזרקתם לעצמכם אטרופין לירך? אם כן, אין מי שיוכל להאשים אתכם. העובדה שדן שילון חזר (שוב. כמו א?ם כל הנקמות של "הנוסע השמיני") למסך עם המעגל שלו לדבר על החוסן הלאומי, כשברקע הדברים האזעקות שורקות, היתה יכולה להחזיר כל אחד למלחמת המפרץ ולניינטיז הלא-כל-כך-עליזים. הפעם לא צריך היה לגרד מתחת לאדמה נושא מלאכותי שיאחד את כל מעגל הקסם סביב תירוץ זהה לדבר על עצמם. השבח לאל שהתותחים רועמים, מי צריך מוזה כשיש נוסחה טלוויזיונית – אחד ביג שוט אקטואלי – צ'ק! (הנשיא הנבחר ועדיין לא מושבע - רובי ריבלין), אחד ביג שוט לשעבר – צ'ק! [אביהו בן נון, מפקד חיל האוויר (במלחמת המפרץ, אבל אנחנו ממילא במנהרת הזמן)], אחד מצחיק (אבי נוסבאום), אחת היסטרית (אמילי עמרוסי), אחד זמר (אברהם טל), אחת זמרת (קרן פלס), אחד איזה קטע, הוא ממש כמונו בערך (זוהיר בהלול), ואחד אנונימי בן אנונימוס (נתן גלקוביץ', אב שכול, וכנראה האדם הכי מעניין בפאנל). הרשימה הזו מייגעת? זה עוד כלום.

      אם לא הודעות האזעקות שמדי פעם צבעו את המסך בצבע אדום עליז, אפשר היה לנקר מול המסך ולחלום מחדש את "לקום אתמול בבוקר" רק בלי הנוכחות המרעננת של ביל מאריי. המעגל של דן שילון לא הבחינה שעברו איזה שנה שנתיים מאז שנחמן שי הציע לנו לשתות מים, ולעשות ריפוי בעיסוק בהדבקות מטופשות של החלונות. ומה לא היה שם - אנחנו עם סגולה אנחנו, זה משהו; עכשיו מחיאות כפיים לראש הממשלה, ומחיאות כפיים לנשיא הנבחר, מחיאות כפיים גם לקוראת בכף יד שיעני חזתה את העתיד של רובי ריבלין. חוץ מזה קרן פלס ואברהם טל העניקו את הביצוע הכי גרוע שרק אפשר לשירים שלהם עצמם; אמילי עמרוסי דחסה מקסימום צדקנות במינימום הקשר, ואבי נוסבאום נראה בעיקר נבוך ממה שקורה סביבו. ובאמת – מביך.

      המעגל (צילום מסך)
      תעירו אותי כשזה ייגמר. צילום מסך מתוך "המעגל של דן שילון"

      גם כך, בדרך כלל, תוכניות טוק שואו נוטות למעוד אל מלכודות הליהוג העצמי, יש מעט מאוד רגעי קסם או כנות של המרואיינים, והרבה מאוד מילים ריקות, ונסיונות לקידום עצמי. אבל כשמדובר בפורמט המעגל של דן שילון, כל העסק הרגיל גדל אקספוננציאלית – דחוס קבוצת אנשים שרוצים את זמן המסך שלהם יחד, וקבל את הדינמיקה הכי מעיקה לצפייה שרק אפשר. מה שקיבלנו היה שיעור חברה שיצא משליטה. אברהם טל מבולבל ואבוד, אמילי עמרוסי מלהיטה עצמה על כלום, זוהיר בהלול מנסה להיות פוליטי בלי להיות פוליטי. רק חסר היה שקרן פלס תדגים איך היא יודעת למרוח את האודם בלי ידיים, ואבי נוסבאום יתוודה שהוא הדביק את הישבנים של לארי לסטר, כדי שזה יהיה שיחזור מושלם של "מועדון ארוחת הבוקר".

      ודן שילון מנצח על כל זה עם עין אחת עצומה, ומדי פעם פולט משפטים משונים כמו "יש אפשרות להיכנס באמ אמא שלהם, ויש אפשרות לדבר עם חמאס", רק כדי לייצר חצי עניין. מזל גדול שמתנהלים מגעים להפסקת אש; מזל מכל הסיבות הרלבנטיות שבעולם, וגם מפני שעוד תוכנית אחת כזו ואבדנו.


      מה אתם חשבתם על העונה החדשה של דן שילון? ספרו לנו בפייסבוק