פעם בשנה, למשך 12 שעות, בכל רחבי ארצות הברית, כל החוקים מבוטלים. הכל כשר - גם גניבה, גם רצח, אפילו לא לכבות מכשירים סלולריים בתחנות דלק. אלה הן 12 שעות מסוכנות מאוד להיות בהן אזרח ארצות הברית: מי שיש בו דחפים רצחניים יוצא לרחובות כדי להגשים אותם, להרביץ ולירות ולהשמיד להנאתו, בעוד כל היתר מתבצרים בבתיהם ומקווים שלאף אזרח שומר חוק לא יתחשק לפרוץ פנימה במקרה. בתמורה לחצי יממה של כאוס, האזרחים מקבלים 364.5 ימים של שקט: מאז החלת "הטיהור השנתי", שיעור הפשיעה בימי החול ירד כמעט לאפס, ואיש אינו רוצח, אונס או גונב.
איזה רעיון מטומטם.
זה לא עובד משום בחינה, אפילו לא בתאוריה. ההנחה הבסיסית היא שפושעים יגבילו את עצמם ל-12 שעות בכל שנה כי החוק ואמר כך - כלומר, זה עובד רק אם פושעים ישמרו על החוק. גנבים לא גונבים כי בא להם אלא כי הם צריכים את הכסף, ורוצחים רוצחים כי הם רוצחים, ולא יתאפקו כמה חודשים כי ככה אמרו להם. שלא לדבר על הנזק בשווי מיליארדים שייגרם מכך שערים שלמות יישרפו עד היסוד בכל שנה מחדש (מכבי האש, לצד בתי החולים והמשטרה, לוקחים הפסקה במהלך הטיהור).
ובכל זאת, הקונספט שמאחורי "הטיהור" היה מספיק כדי להפוך את הסרט הראשון בסדרה להצלחה שתצדיק סרט המשך. רק שהסרט ההוא אפילו לא עשה שום דבר עם הרעיון. הוא היה סרט על אנשים שפולשים רצחניים מגיעים אל ביתם; יש הרבה סרטים אחרים על פולשים רצחניים שלא נזקקים לעולם בעל חוקים מופרכים כדי להצדיק את זה.
"הטיהור 2", מהבחינה הזאת, הוא שיפור. הוא לפחות עושה משהו עם הרעיון. במקום להיות סגור בבית אחד, הוא משוטט ברחובות העיר, ונותן לנו חתך רוחב של העולם בזמן הטיהור. קבוצה קטנה של שורדים מכל רחבי העיר נתקעים כולם ברחובות הפתוחים בדיוק בלילה הכי גרוע לכך, ונקלעים למכונית אחת של גבר שיש לו חשבון לסגור עד הבוקר, ומנסה להציל את כולם מהלילה בשלום. נגדם: העולם. כנופיות של צעירים במסכות מפחידות, חבורה צבאית למראה ומאורגנת היטב, ואנשים שהחליטו פשוט לצלוף באנשים מהחלונות בשביל הספורט. המסע שלהם מאפשר לסרט להציג מצבים שונים ודרכים שונות שבהם אנשים משכבות אוכלוסייה שונות מגיבים לטיהור או מנצלים אותו. שום דבר סופר מתוחכם, או שלא הייתם יכולים לנחש: גם כשיש חוקים וגם כשאין, יש פערים חברתיים, והעשירים הם מניאקים שדורכים על העניים. מדברים בסרט הרבה על ה"אבות המייסדים החדשים", אלה שיזמו את הטיהור אבל לא מוסבר בשום שלב מי אלה, מה היתה האידיאולוגיה שמאחוריהם, או מה בעצם הם מייצגים.
"הטיהור" הראשון הוגדר כסרט אימה. הסרט החדש פשוט אינו כזה: הוא לא מפחיד, וגם לא עושה מאמצים משמעותיים בכיוון. הוא אפילו לא אלים באופן מיוחד - בשביל סרט המדורג R, הוא עדין מאוד עם הצופים. את האימה מחליפות סצינות אקשן ומתח, עשויות ברמה סבירה לכל היותר (למה כל סרט שנעשה תחת מטריית ההפקה של מייקל ביי חייב לכלול את אותו סגנון עריכה של קיטועים בין קלוז-אפים שלא מאפשר להבין מי עומד איפה ביחס למי? זה חלק מתנאי העסקה בחוזה?). יש רגעים טובים, שבהם היחסים בין הדמויות כמעט מעוררים אכפתיות לכמה רגעים, אבל אז הסרט תמיד שוקע חזרה לאקשן גנרי.
גם כשנראה שהוא מתקרב מדי פעם לרעיון, הסרט ממסמס אותו. נדמה שהמסר העיקרי שהוא מעביר הוא ש"הטיהור" הוא רעיון רע. מה אתם אומרים, את זה הבנו מהרגע הראשון, גם בלי לראות את הסרט. אבל כאן, אפילו חברי תנועת האנטי-טיהור נוקטים עמדה בכך שהם יוצאים לרחובות בזמן הטיהור ויורים באנשים כלומר, לוקחים בו חלק, ולא נראה שהם, או הסרט, בכלל מודעים לאירוניה שבמצב. הסרט מסתיים ב"טוויסט" שמרים את רף הטמטום הכללי, שהיה גבוה מאוד מלכתחילה. "הטיהור 2" הוא לא אלגוריה, לא הגיוני ולא סרט אימה: סתם גימיק שמתחפש למשל חברתי בשביל שיתייחסו אליו ברצינות.
האם תצפו ב"הטיהור 2"? ספרו לנו בפייסבוק