פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קול אחד: כך הפלייליסט הישראלי שינה את פניו בעקבות "צוק איתן"

      כשהתותחים רועמים, רשימות ההשמעה מנמיכות את הווליום ומרגיעות את הבסים. עורכים מוזיקליים מדברים על הדרך בה המלחמה בעזה השפיעה על התכנים המשודרים ברדיו

      "...מי ייתן וכך יהיה/
      שבכמה לילות ללא בית/
      נלך לימים אחרים ונראה/
      יונה עם עלה של זית"

      זה היה, כמובן, בעז שרעבי, מילים ולחן של עוזי חיטמן זיכרונו לברכה, ועד שנלך לימים אחרים ונראה יונה עם עלה של זית אנחנו עדיין כאן, עם דיווחים ועדכונים מהלחימה ברצועת עזה, מפיקוד העורף, מדובר צה"ל ומהאתרים שבהם נפלו, וממשיכים ליפול, רקטות – אבל בינתיים, לפני שנמשיך עם השירים שבחרו חיילי גדוד 13 של חטיבת גולני, הייתי רוצה לשתף אתכם, המאזינים, גם קצת במה שקורה פה, אצלנו, באולפן, במהלך הימים ה... איך נקרא לזה... לא פשוטים האלה.

      טוב, אז אה... עשרות רבות של מיילים, הודעות סמס ופקסים זורמים הנה מאז שהחלה המתקפה הקרקעית בעזה, חלקם רוצים למסור ד"שים לקרובים שלהם, שנמצאים עכשיו ברצועה או איפשהו באזור עוטף עזה, וחלקם, חלקם הגדול, מבקשים שירים. ברוב המקרים – ואני חושב שזה ככה גם בתחנות רדיו אחרות, לא רק אצלנו – אנחנו נענים לבקשות בחיוב ומשמיעים את השיר גם אם הוא קצת פחות מתאים לאווירה, למה שנהוג לכנות "מצב הרוח הלאומי", אבל, באופן די טבעי, יש גם כל מיני אנשים שמבקשים שירים שקצת קשה לנו איתם, ולצערי אנחנו נאלצים לסרב להשמיעם.

      השאלה הזאת – אילו שירים מותר, במירכאות, להשמיע בזמן מלחמה ואילו אסור, במירכאות – מעסיקה אותנו, אנשי הרדיו, לא מעט בשבועות האחרונים ואני חושב שבשלב זה, כשאנחנו בעיצומו של מערך מתמשך, כבר אפשר לזהות איזושהי פורמולה, נוסחה, שלפיה פועלים עורכי המוזיקה בתחנות הרדיו השונות בישראל – צה"ליות, ממלכתיות ואזוריות כאחד.

      טוב, אז אה... על קו הטלפון נמצא איתנו עכשיו דן-דן מטיוק, העורך המוזיקלי של גלגלצ.

      שלום לך דן-דן, מה שלומך?
      "
      הכל בסדר. איך אצלך?".

      לא משהו, נו, אבל בוא נעזוב את זה רגע. אני שומע אצלכם עכשיו את הקאבר המינורי של J views ל-"Smooth Criminal" של מייקל ג'קסון. זה חלק מקו מוזיקלי מיוחד לעתות קרב, או שאין קשר?

      "ברור שיש קשר. כל מה שאנחנו משדרים בימים האלה נבחר בקפידה וברגישות. הרעיון הוא לשמור על קו לא שמח מדי, אבל גם לא עצוב מדי. לא לדכדך מדי ולא לרומם מעבר לסביר. הכי חשוב, מבחינתנו, זה להיות כל הזמן עם יד על הדופק בנוגע למצב הרוח של המאזינים".

      כן, אבל אפשר להניח שמצב הרוח של המאזינים בדרום קצת פחות טוב מזה של המאזינים במרכז ובצפון.

      "אולי זה נכון, אבל תדע לך שרוב הבקשות שאנחנו מקבלים מחיילים ומתושבי הדרום הן לשירים של מציאות נורמלית, שירים רגילים, כי השגרה שלהם ממילא הופרה, ועכשיו, אולי, הם מחפשים אותה אצלנו".

      ואצלכם יש שגרה? כלומר, ישיבות פלייליסט?

      "כרגע לא, מהסיבה הפשוטה שכדי להכניס שירים חדשים צריך לנגן אותם ברוטציה מאוד גדולה, וחוץ מזה, כרגע פחות מעניין אנשים לשמוע שירים חדשים. הם רוצים שירים ותיקים, מנחמים ומעודדים. מה שבטוח זה שעיקר הדברים שירדו אצלנו מהפלייליסט היו במוזיקה בינלאומית (בפלייליסט הנוכחי של התחנה אין אפילו שיר בינלאומי אחד. ר.ב), ושהדברים האלה, שירדו, יחזרו להיות מנוגנים אחרי המלחמה. זה לא שמה שיורד, לא יחזור יותר".

      קיבלתי דיווחים, או טענות, מכמה אמנים ישראליים שהסינגלים שלהם ירדו מהפלייליסט בטענה שהם לא מתאימים לאווירה הציבורית. מכיר את התופעה?

      "זה יכול להיות – ושוב, כשהעניינים יתבהרו נחזור לשדר את כל הדברים האלה. זה לא שהם נכנסו אצלנו לרשימה השחורה או משהו כזה, חלילה".

      רשימה שחורה?

      "כן, הכוונה היא לשירים שיש בהם צלילים שמזכירים אזעקה, כמו אלה של להקת מייג'ור לייזר, למשל. עזוב, אנחנו עובדים כאן מסביב לשעון עכשיו כדי למנוע דברים כאלה. אני עורך תכנית ואחר כך משנה אותה אלף פעם, שוב ושוב. מה אני אגיד לך? שאלה יהיו הצרות שלי".

      לגמרי. טוב, אז אה.... תודה לך, דן-דן, תהיה חזק.

      "תודה ושיהיה ערב שקט".

      אמן, אמן, אמן. טוב, אז אה... יש עוד הרבה מה להגיד פה,
      בעד ונגד, על שידורי הרדיו הישראלי במהלך מבצע צוק איתן. עידן רייכל ואנחנו חוזרים.

      "...וכשתבוא תישא אותי בשתי ידיך/
      משדה לנהר/
      תרחץ את פני ותגיד לי מילים/
      כמו שרק אתה יודע"

      אם תלך. עידן רייכל היקר. טוב, אז אה... נירית מרעננה מבקשת להקדיש את השיר הזה ללוחם הנח"ל דניאל זיו, בן זוגה, שנמצא כרגע בפעילות מבצעית ברצועה, ואנחנו, כאמור, נמשיך עכשיו לנסות ולהבין איך בדיוק עובר אותו מנגנון שקובע, במודע או שלא במודע, מה הרדיו משמיע לנו בזמן מלחמה.

      ערב טוב לך משה מורד, מנהל תחנת הרדיו 88 אף.אם.

      "כן, ערב טוב, עד כמה שיכול להיות".

      אני שומע אצלכם עכשיו את ריקי לי ג'ונס. זה לא ממש קשור ל"צוק איתן".

      "דווקא יש קשר. המוזיקה שאנחנו שמים עכשיו היא לפי בקשות של לוחמים ושל תושבים בעוטף עזה. לפני כמה ימים היה חייל שכתב לנו שהוא היה רוצה לשמוע אצלנו, דווקא עכשיו, קטעי רוק חזקים, ממש כסאח - ואמרתי 'בוא נלך על זה'".

      החלטה אנרכיסטית משהו, לא?

      "שמע, לדעתי אין פה עניין של מה מתאים ומה לא מתאים. פה, למשל, היה מדובר בחובב רוק כבד שבאותו מכתב הוא ביקש שבהלוויה הצבאית שלו ישמיעו את Stairway to Heaven".

      אוי. זה עצוב נורא.

      "נכון. אמרנו לו שאנחנו מאחלים לו שבהלוויה האזרחית שלו בעוד 80 שנה, ישמיעו את זה. כמובן שהשמענו לו את זה גם עכשיו, אבל באופן כללי אנחנו משדרים יותר דברים שיכולים להעלות את המורל – אלא אם כן ידוע לנו על הרוגים ופצועים. במקרה כזה, אנחנו מיד ממתנים את הדציבלים ואת הקצב. האמת היא שבימים הראשונים של המבצע הקרקעי שמנו בעיקר שירים שקטים, אבל הגיעו אלינו המון תגובות שהתלוננו על זה שאנחנו שמים שירים של יום הזיכרון".

      אולי הם צודקים. מלחמה זה לא יום הזיכרון. וזה גם לא פיגוע.

      "זה משהו אחר, ברור. במצב כזה אנחנו מוצאים לנכון לשים הרבה שירי שלום, הרבה ג'ון לנון וכאלה. דרך אגב, אנחנו ממשיכים גם לשדר מוזיקה בערבית בתוכנית מוזיקת העולם שלנו".

      רגע אחד, משה, נמצא איתנו על הקו גם אבי משולם, מנכ"ל רדיו תל אביב ושדר ותיק. שלום, אבי. תגיד, איך זה עובד אצלכם בימים אלה? מה משמיעים ומה לא?

      "בוא נגיד שאין הרבה סיכוי שתשמע אצלנו את 'שייני הפי פיפל'. אני חושב, בגדול, שכל המצב הזה מאופיין בשיר אחד של מיכה שטרית – 'באביב'. הוא ממצה את הדרך שאנחנו עוברים, שהיא מעין מצב ביניים כזה: מצד אחד אופטימיות זהירה, מצד שני רצינות. בעיקרון אפשר להכניס פה גם פוליטיקה, אבל תאמין לי שגם אם הייתי משמיע כל היום את 'שיר לשלום' ואת זאב טנא, השלום לא היה מגיע. מה שכן קרה, ללא ספק, זה שהפכנו להרבה יותר שירותיים".

      מה זה אומר, בעצם?
      "אנשים נוטים לשכוח את זה, אבל אנחנו רדיו אזורי שיש לו תפקיד חשוב בקהילה. מוטלת עלינו האחריות לוודא שפיקוד העורף מחובר אלינו כמו שצריך, שהאזעקות פורצות לשידור וששדרן יודע מה הוא עושה בזמן אזעקה. לכן, אגב, אנחנו מפעילים בלילות גל שקט – שזה הדבר הכי אנטי רדיו שאפשר לעשות. אני מרגיש שהרדיו חוזר עכשיו לימים ההם. האווירה החירומית מחזירה אותו לתפקידו המקורי".

      שהוא סוג של חבר לעת צרה.
      "כן, משהו כזה. אנחנו מגדירים את השידורים אצלנו בזמן המלחמה כ'מרחב מוגן ברדיו'. באיזשהו אופן אנחנו מגנים על המאזינים מכל הדיווחים הקשים ובמקום זה נותנים להם מוזיקה נעימה ומבטיחים לעדכן במה שקורה".

      "...נעבור את החורף ואחר כך נראה/
      באביב, באביב/
      קבל את הדין"

      שלום לך, שמעון פרנס – בין השאר, מגיש ועורך מוזיקלי בגלי צה"ל. איך אתה, בתוכניות שלך, מחליט מה להשמיע?

      "אני תמיד הלכתי בעקבות הטעם האישי שלי, אבל ברור לי שבתקופה הזאת אנשים פחות פתוחים לדברים חדשים, ניסיוניים ומורכבים יותר, אז אני הולך על הבנאליה הרגילה, שירים מוכרים, אמצע הדרך, דברים ותיקים".

      בקיצור, לאמנים אין טעם לשלוח לך סינגלים חדשים בימים אלה.

      "שמע, אני יכול להבין את התסכול שאולי יש להם מזה, אבל זה לא אומר שכל הדברים הטובים שיצאו בתקופה הזאת לא ישודרו בשלב מאוחר יותר. אני מציע לכל האמנים האלה, שהוציאו שירים בזמן המלחמה, להוציא אותם שוב אחריה, כי כרגע, כמו שאני רואה את זה, היחס של כל תחנות הרדיו בארץ כלפי שירים חדשים הוא זהה: בקושי משמיעים אותם. ברגע שתהיה הפסקת אש זה ישתנה בצורה גורפת, כמובן, אבל בינתיים זה המצב".

      טוב, אז אה... רגע, מצטרף אלינו עכשיו על קו הטלפון גם יורם רותם, העורך המוזיקלי הראשי של גלי צה"ל. מה נשמע, יורם?

      "שירים בעברית, כמובן. רק בעברית. אתה יודע, כל מילה בשיר ישראלי מקבלת משמעות יותר חזקה עכשיו – אבל זה לא אומר, אגב, שאנחנו שמים רק שירים מלנכוליים. הרעיון הוא לבחור מוזיקה שמגשרת בין הדיווחים ומהווה תפאורה מתאימה לאירועים".

      תן דוגמה למשהו כזה.

      "ארון הדיסקים היהודיים - עובדיה חממה, קובי אפללו, יונתן רזאל, אהוד בנאי וכו' – עובד מאוד חזק במלחמה הזאת. מעבר לחיבור לאלוהים, הדברים האלה פונים ישירות לחיילים בשטח, והם, מצדם, כותבים לנו שזה נותן להם רוח גבית אדירה. עד הכניסה הקרקעית שידרנו מוזיקה מעורבת, אבל עכשיו התחושה שלי היא שצריך לתת ביטוי לפטריוטיות בשירים ישראליים".

      תודה, יורם. טוב, אז אה... אני מבין שיש לנו את אהרון פררה, מגיש ועורך ברשת ב' וברשת ג', על הקו. ערב טוב, אהרון. אני שומע עכשיו ברשת ג' את יהורם גאון עם 'בלדה לחובש'. יותר עלי קרב מזה לא יכול להיות.

      "אתה לא מצפה לשמוע שם עכשיו את 'אח, איזה יום יפה', נכון? אף אחד פה לא מנותק מהחיים. אני לא יכול, בימים כאלה, לפתוח את תכנית הבוקר שלי עם 'בוקר של כיף' של תיסלם".

      עדיף שלא.

      "אנשים אומרים לי 'נו באמת, זה רק מוזיקה', אבל אני לא יכול להתכחש לחדשות ולזה שלוחמים נהרגים. אגב, החלפתי גם את אות הפתיחה של התוכנית שלי. זה היה אות מקפיץ כזה, של בוקר, ובמשך שבוע חשתי אי נוחות עם המנגינה הזאת, אז התקשרתי לאבי סינגולדה וביקשתי ממנו להקליט גרסה שקטה, מינורית, של זה".

      ואילו שירים מככבים אצלכם עכשיו בתחנה, בין הדיווחים?

      "אני אוהב לשים עכשיו את 'גורל אחד' של עפרה חזה, את 'אין לי ארץ אחרת' של קורין אלאל ואת 'בארץ הזאת' של עוזי חיטמן. בתוכנית הבוקר ביום שישי האחרון, למשל, ביקשתי מהגולשים בפייסבוק לבחור את השירים וכמעט כל השירים שהם בחרו היו שירי מלחמה ואמונה מובהקים: 'אני מבטיח לך', 'שיר למעלות', כל מיני דברים כאלה. אתה מבין? אנשים לא רוצים להתנתק מהמציאות. הם רוצים להיעזר במוזיקה כדי להתמודד איתה".

      תודה לך, אהרון, על השיחה הזאת, תודה לטכנאי השידור אהוד כרמון ותודה גם לכם שנשארתם איתנו. מישהו אחר יהיה כאן אחרי חדשות השעה שמונה. שלום.

      "גורל אחד/
      שם אותנו כאן/
      שם אותנו כאן/
      בארץ הזאת/
      ניסינו לברוח/
      ניסינו לשכוח/
      ולא יכולנו לעזוב..."