הפרעה גבולית

הפרעה גבולית - התצוגה הישראלית בביאנלה השמינית לאדריכלות - מתבוננת במורפולוגיה של אחד הסכסוכים הטריטוריאליים הסבוכים ביותר בתקופתנו. היא קוראת את הפוליטיקה המקומית של "צורה חלשה" כתהליך נזיל של ציור קווים, גלגול שטחים ועיצוב מרחבים. ההצבה היא מערך מרובד של מחוות ודימויים אמבלמאטיים: עבודות שנוצרו במיוחד בשביל הביאנלה, עבודות שכבר מהדהדות בחדר התרבות הישראלי, ומוצרי מדף לבניין.

הביתן המוחצן, תנאי מוקדם שהוכתב עקב שיפוצים, פתח "לוגיסטיקה של חוץ" המהססת בין שקיפות קיצונית להסוואה. קיר-המסך העוטף את הביתן, בתכנון מאירה קובלסקי וצוות קליל אלומיניום בע"מ, מפעיל את ה"תריסול" ומגזים אותו לכדי מונומנט זמני. "תריסול", פטנט ישראלי מקורי ושם מסחרי של חברת תריסים, הפך לשם-עצם כללי ולאובייקט פולחני המייצג את התרבות המקומית של חיפוי, מיסוך וסיפוח ביתיים. הודות לאיכויות מרשימות של מחיר נמוך, התערות מבנית, כיוונון יעיל של תנאי הרוח, האור והמבט, התחכמות לחוקי-עזר עירוניים, ומעל לכל זמניות עמידה - התאקלם ה"תריסול" כסימנו המובהק של הורנקולר הישראלי.

הדימוי הקרטוגראפי המוגדל המודפס על התריסים - הכתובת על הקיר של אייל ויצמן - מתאר את הקרקע הישראלית-פלסטינית כהטלאה טריטוריאלית בתהליך דינאמי של השתנות, ביזור וקיטוע. כתמי הצבע השונים מייצגים את המרקם הבנוי ואת התביעות הטריטוריאליות השוטפות של שתי גיאוגראפיות אתנו-לאומיות המתחרות על אותו מרחב. מורפולוגיית פני-השטח המורכבת מגלמת מטריצה תלת-ממדית של כוחות גיאו-פוליטיים ואסטרטגיים, הבאים לידי ביטוי בשטח בסדרה של מנגנונים מאולתרים העשויים מסוללות עפר, חפירות, מחסומי דרכים, נקודות ביקורת, גדרות חשמליות, טכנולוגיות ניטור ורשת של שטחים צבאיים סגורים. ההפרדה הבינארית לאורך קו רציף התמוססה, ועימה גם הרעיון של טריטוריות משיקות. הגבול הפך לספר נוכח תמיד, מתרחב תמיד, מתקפל תמיד.

תבליט - לולאת וידיאו באורך חמש דקות של אבי מוגרבי - מאנישה את מתח-הפנים החנוט במפה. המצלמה מתהדקת על דבוקה של מפגינים וחיילים המתערבלים בתנועה גלית, דחוקים לתוך מבט אקראי, נמנעים. הרזולוציה הנמוכה של הסרט, איכותו הכמו-ציורית, מטשטשת את קווי המיתאר של הגוף, מוותרת על אופטיקה של דמות-רקע ושוכחת את הדיאלקטיקה של פנים-חוץ, כדי למקד את המבט במרקם ובדפוס של הלולאה הישראלית-פלסטינית. אין בסרט לא עלילה, לא בימוי, לא תמונת-פתיחה, לא עומק-שדה, לא חוץ, לא קריינות-רקע, לא פוקוס, לא נשימה, לא חיזיון מדמם, לא סוף; רק מצלמה ידנית לא יציבה הסוגרת על המרחב, רק שאריות חומר מצולם באיכות ירודה - איפולסיבי, מהופנט, לחוץ, חושני, אמפאתי מדי בשביל דיווח טלוויזיוני.

הפנורמה של דניאל באואר - קפריצ'ו צילומי של מרקמים בנויים - מתעדת את האופק של האדריכלות הישראלית. העבודה נבנתה בלי להשתמש בתוכנת Quick Time VR, ובלי להיעזר בשום תבנית לאיחוי תצלומים או אלגוריתם מתקן-פרספקטיבה. הדימויים מוזגו פריים אחר פריים באורח שיטתי, תוך הסטה, עיקום וחיתוך של גודש צילומי ליצירת דימוי רציף, המכיל ריבוי של זוויות מבט ודוחה את נקודת התצפית הסמכותית של הצילום האחד.

המידע הצילומי הזה, עיקרו תיאור של "קו התפר" בעיבורי ירושלים, היכן שכל פסגה וואדי יוצרים מערבולת אופטית. הדימוי בשחור-לבן הוא של "דיזנגוף סנטר" בלב תל-אביב, שנבנה בראשית שנות השבעים והיה לקניון הראשון בישראל ולמגא-סטרוקטורה הראשונה בתל-אביב - מונולית אוטונומי, "חסר צורה", המציין את כניסתה של ישראל לתרבות הצריכה העודפת.

אנימציית המחשב שהורכבה על-ידי צוות בראשות יהושע גוטמן ובוצעה על-ידי גרוויטי פוסטפרודקשן, היא כרוניקה היסטורית של גבולות והמחשה מושגית של תכנון הערים בישראל. החלק הראשון של האנימציה מריץ את אינספור קווי הגבול שנרשמו על הקרקע, החל בחלוקות השבטיות ובהתפלגויות של ממלכות המקרא וכלה בהסכמי שביתות נשק ובמו"מים מדיניים מודרניים. החלק השני מתאר את מספרן החריג של ערים חדשות שנבנו במדינת ישראל מראשיתה. קריינות-רקע משלימה את נוף הנתונים החזותי, חושפת את צופן עיר-הגנים הביומורפית שביסוד כל עיר ישראלית, ומבהירה את כללי המרחב הציוניים של פיזור אוכלוסין, תנועה אל הספר וזיחול אורבאני.

LTD5, מיצב-קול של יוסי מר-חיים, מורכב מחמש מערכות קול עצמאיות הממוקמות לאורך השביל המקביל לביתן הישראלי. מעל מאתיים מקורות צליל שנדגמו מרקמות השמע הישראליות, משידורי הטלוויזיה בלוויין ומחמש ספריות קול בינלאומיות, ערוכים בלולאה במחזורים בני עשרים דקות האחד ומעובדים לשכבות צליל, התוכפות כעוצמות, אווירות ורקעים משתנים.

חוויית השמע של היומיום הישראלי עשירה ופולשנית במיוחד. היא שומעת ערבוב של מוזיקות אתניות, רעשים והגיות מכל סוג שאפשר להעלות על הדעת ונוטה להסיג גבולות בין הציבורי לפרטי. חוויה זו מוחרפת בעבודתו של מר-חיים עד לנקודה של חוסר הבחנה מוחלט בין טונים, משקלים ומשמעויות. בתוך כל זאת, הבלחות של בהירות מקדמות הבחנה בין השגרתי לטקסי, בין המוכר לאקזוטי, בין האופורי למלנכולי.

אדר' צבי אפרת, אוצר התערוכה


* הביאנלה לאדריכלות פתוחה לקהל בין התאריכים 8 בספטמבר - 3 בנובמבר 2002