בלוג "האח הגדול": האח עם המשתרכים והמשתרכות

עוד פעם אין הדחה. לא אוכל למנות את כמות החפצים שהשלכתי על המסך בצרחות זעם של "משוגעים חולי נפש מניאקים אמן ייתקע לכם זיגי בגרון" עד שמד"א נאלצו לפנות אותי להסגר. אני רותחת בתור בלוגרית "האח הגדול", רותחת בתור צופה מרומה אבל קודם כל בתור בן אדם. מילא כשדחיתם הדחות כי יש מלחמה, אבל לדחות הדחה כי אין מלחמה? כי "חזרנו לשגרה"? כי יותר מדי רגוע בחוץ? כי לא מפריעים לכם מספיק? איזה מין הסבר זה? חיממתם את כולנו על הדחה כפולה במוצ"ש, ואז ביטלתם והבטחתם שזה יקרה ברביעי, ואז קרה הנורא מכל: כלום. לא רקטות, לא מצב חירום, לא מהדורה מורחבת. ואתם יודעים מה זה אומר: פין ענק שנופל מהשמיים על הצופים. סמסו עוד שבוע, למה לא, זה בריא לאצבעות. ובמוצ"ש הבא שוב יהיה מצב חירום, או הפסקת אש, או סתם אייטם ארוך מדי בחדשות על הצגה חדשה ביידישפיל שיגנוב לנו שבע דקות מהשידור, ושוב נבטל את ההדחה, והדיירים בביתם יתפגרו אט אט מזיקנה נואשת. סמסו, טמבלים, סמסו, כל סימוס עולה שקל אחד בלבד, לממן את חבילת פיצויי המלחמה של כנופיית נווה אילן הערמומית.

גם הדיירים בבית "האח" כבר לא יודעים לעשות עם עצמם. בלית ברירה הם מתחלקים לשני מחנות, אשכנזים ומזרחים, כי הם קראו בעיתון שזה עושה רייטינג. במחנה אחד מזרחים חמים וצעקנים שחותכים את החלה ביד כמו חיות, כהגדרת מרטין, ובמחנה השני אשכנזים קרירים ומנומסים שחותכים את החלה בסכין ומזלג. וואו, מלחמת עדות, כמה מעניין, שיואו לא יפה מה שמיקי אמר על מזרחים, וואו מסקרן לדעת איזה מחנה ייצא כשידו על העליונה, הו זה פשוט מיקרוקוסמוס של החיים בישראל על כל הניואנסים החברתיים הרגישים המתגלמים בו - זה מה שאכתוב במכתב ההתאבדות שלי לאחר שאדחוף את הראש לתוך תנור מרוב שיעמום. ועכשיו ההפקה עוד רוצה להאריך את העונה, שנרבוץ עוד שנתיים מול החרא הזה, למה לא, זה ייתן לקונפליקט העדתי המרתק הזה עוד קצת זמן להתפתח וללבלב לכדי וואטאבר. שקל אחד בלבד, כבר אמרנו? נזכיר שגם על סמסים שלא נספרים ייגבה תשלום, ט.ל.ח.

אבל שלא תחשבו שאזלו ההתרחשויות בבית. הנה למשל, זיגי החייזר החליט להיפרד מהדיירים כי התחפושת שלו כבר מתחילה להיפתח בעורף והמילוי צמר פלדה בפה שלו מתחיל להישפך החוצה וצריך להבהיל אותו חזרה למחסן הפרופס לפני שנופל לו הפרצוף. הפרידה המרגשת כוללת כ-900 סצנות של "טוב אני הולך" שמשום מה לא מסתיימות בעזיבה של ממש, ואפילו לדיירים קצת לא נעים כשהם רואים שהחללית של זיגי עדיין שם. "מה, הוא עוד לא הלך? רגע, עכשיו הוא עוזב או מקודם?". לאורטל גושן נתנו שש שניות מעפנה להיפרד מהבית, לגמד בשק שינה נותנים יומיים. כל פעם שאחד מהדיירים מתחיל לבכות בקולניות על לכתו של זיגי, השיליה המהלכת צצה שוב בחצר כדי לחרבש להם עוד נאום מוטיבציה בזמן שהמילוי שלה נוזל מהסנטר. לא נעים.

עוד יותר לא נעים כשמתברר לדיירים שהם קלקלו את היכולת של זיגי להפוך מחשבה למציאות או משהו כזה, וזיגי בורח מהבית כשהוא מתייפח בצרחות "הרסתם לי את זה, הרסתם לי את זה, אני לא חבר שלכם יותר". ידעתי שזיגי הוא הגמד ההוא מהסרטים של אבי ביטר. אבל כל אלה כאין וכאפס לעומת סצנת ה"אסקימו לימון" הקריפית בהיסטוריה של הטלוויזיה, שבה זיגי השיכור מנסה לגרור את לינור לחללית שלו בשביל קצת גוד טיים 100 אחוז ניילון. עוד שנייה והייתה מתפלקת שם תקרית שבעקבותיה לינור הייתה מקבלת בפתאומיות תוכנית בוקר בקשת. זאת לא הפעם הראשונה שחייזר נדלק על לינור בתוכנית (לא נשכח אותך בני!) אבל האם זה באמת הכרחי קו העלילה הארוטי הזה? האם החייזר הזה לא מספיק דוחה, עם התחפושת המתפרקת והדהויה וגלגלי העיניים שתמיד נתקעים למעלה, שעכשיו אתם מאלצים אותנו לדמיין גם מה מתחבא שם מתחת לכרס הסומאלי העגולה? לעולם לא אביט עוד בבמיה באותו אופן.

אך הנה זיגי מסתלק סוף סוף, לא לפני שהוא לוקח תחתונים של מרטין (!!!) למזכרת. "הלך הילד", דומע אליאב, שלא נעצב כל כך על פרידה מחתיכת גומי מאז *השלימו את הבדיחה*. מיקי ממרר בבכי בחדרו ומטיח בעינב שהיא חסרת רגשות. נראה שהדיירים פגעו, סוף סוף, בתחתית החבית. ואנחנו איתם.

הדבר היחיד שיותר מגעיל מהמחשבה על זיגי מזגג את לינור: הסצנה שבה דנית מנסה לנשק את אליאב ללא הצלחה, דורשת לדעת למה הוא מתעקש להסתיר את הקשר שלהם משאר הדיירים ונענית ב"את צריכה להאמין". הארכת עונה, כן?

בטור הבא יהיה כאן צפניה ויברר מה נסגר עם הכפיל המשפחתי של אלדד והאם הוא פנוי.

" אני לא מאמין שאני בוכה מחתיכת גומי" (מיקיאגי. That's what she said)

" אני בחרתי להתנהג בתאם לדפוסים של שני אנשים שונים" (אליאב מעניק את ההרצאה "דוש: רציונליזציה")

" אנשים מתעניינים בזה. זה שאותנו זה משעמם זה משהו אחר" (טל על משולש נופר-אליאב-דנית. מיייי מתעניין בזה אני ארצח אותו)

" אם הם היו להקה היו קוראים להם 'המשתרכים והמשתרכות'" (טל וקופירייטינג הזהב)

"זיגי אנושי, חם, מצחיק וחמוד" (מיקי מנתח את אישיותה של שקית ניילון עם חולצה)

" יש לי רעיון: בוא נסיים את העונה עכשיו" (אסי עזר. מפי עוללים)

" הדבר הראשון שאני עושה כשאני טס מפה זה לחפש את הקדוש ברוך הוא הזה שלך בשמיים" (זיגי מנסה להישמע קסום ויוצא מפגר)