מותו של הבמאי והמפיק מנחם גולן העציב מאוד את חברו יהורם גאון, ששיחק בסרטיו "מבצע יונתן" ו"קזבלן". "אני מצר על לכתו שאתה לא מאמין", אומר גאון לוואלה! תרבות, "תשמע, כל כך אהבתי את האיש הזה. עבדתי עם הרבה מאוד אנשים, עם הרבה מאוד במאים. את האיש הזה אהבתי. באמת היה קל מאוד לאהוב אותו, כידיד, כחבר, כמין אבא, הכל ביחד. היה באישיותו איזה חום כזה, שיש בו מין חיבוק לכל האנשים שעבדו איתו. אני לא מכיר שחקן אחד שעבד איתו לאורך הדרך שלא חש כמוני ושלא היה מוכן לעבוד איתו שוב ושוב ושוב ושוב, כי היה באופיו משהו באמת שובה לב.
"מנחם תמיד היה באיזה מין בערה פנימית, שכל הזמן יצר סרט אחרי סרט. אני לא זוכר פעם אחת שעבדתי איתו על סרט, שהוא לא היה תוך כדי עבודה על התסריט של הסרט הבא, וזה שיבוא אחריו. תמיד הוא עבד במקביל על סרט אחד בפולין, על סרט שני במולדובה וסרט שלישי במקום אחר. אף פעם אחת לא יכולת לשמוע אותו אומר: 'עכשיו אני נח' בין סרטים. כששאלתי אותו: מה אתה עושה מנחם? הוא ענה: 'אני באמצע עשייה של סרט, באמצע כתיבת תסריט, אוסף כסף לסרט שיהיה לי במולדובה, ובדרך לארצות הברית כדי לראות את התסריט שמישהו נותן לי'. הוא היה מציף אותך. והוא היה אמיתי. הוא לא היה אדם שניסה להקרין החוצה עשייה מזויפת או להראות לך שהוא עסוק. הוא באמת היה עסוק, הוא באמת היה רץ מדבר לדבר.
"אני, בין 'אנטבה' ל'קזבלן', ובין 'קזבלן' ל'אנטבה', עשיתי את הדברים הנפלאים האלה של מנחם, שהיו הצלחה גדולה גם כאן וגם בעולם. הדבר האחרון שהוא הציע לי לשחק בו היה מחזמר שהוא עשה, אלדורדו. נפגשנו כמה פעמים, הוא שלח לי המון דיסקים של המחזמר. שאלתי אותו: מנחם, מי הפיק, מי מממן, מי עומד מאחורי זה? הוא אומר (גאון מחקה את קולו המוכר של מנחם גולן): 'אני! לא מספיק לך?! אני!!!'. שמע, האיש הזה היה, היה טורבו, היה מנוע סילון שלא נח לרגע, ואני מאחל לכל האנשים שמתעסקים במקצוע הקשה הזה, שתהיה בהם את אותה בערה ואותו רוח שהיתה למנחם גולן".
"היתה תקופה שמנחם גולן ויורם גלובוס היו תעשיית הסרטים. שני אנשים בלבד, הם היו כל תעשיית הסרטים. הנה סיפור שממנו אפשר ללמוד מי זה מנחם. בימי היותו מלך העולם, מלך הסרטים של העולם, ב-MGM בלוס אנג'לס כשהוא היה הנשיא. באתי למשרדו, ובדרכי אליו ביקשתי מאחת המזכירות בכניסה לדבר עם מנחם גולן, והיא הסתכלה עליי כאל הזוי או מטורף שאני מבקש לדבר עם מנחם גולן. הוא היה ענק. ואז הוא יצא כמו סופה החוצה. היו להם שני משרדים. הם עשו סרטים עם כל העולם, עם כל השחקנים, ולמנחם היתה תמונה מאחוריו מהסרט 'קזבלן', וליורם היתה תמונה מהסרט 'אנטבה'. אני יושב מולו, והוא מוציא לי שורה של איזה עיתונאי בארץ, לא חשוב מי, שכתב משפט מזלזל בסגנון 'כמו הסרטים האלה של מנחם גולן'. מנחם אומר לי: 'מה אני עשיתי לו שהוא כותב ככה, תגיד לי?' אמרתי לו: מנחם, אתה מלך העולם, אתה מלך הקולנוע העולמי, מה מעניין אותך האיש הזה? אפילו את שמו אתה לא יודע. מנחם אומר: 'כן, אבל זה בבית, אצלי בבית, בבית שלי פוגעים בי, פוגעים בי בנשמה'. תשמע, זה מנחם. הוא יושב על ראש הר העולם של תעשיית הקולנוע, ובלב פנימה פנימה, עמוק עמוק, נשאר טברייני. לא תוציא את זה ממנו לעולם. טברייני שהתחיל את הקריירה שלו בלחתוך סרטים לכל מיני סרטים שהוא היה אוסף בבית הקולנוע שהיה בעירו, ומסריט לילדים על סדין. ככה הוא התחיל את הקריירה שלו.
"כאב לב. אני הייתי בטוח שמותו יבוא לו על סט של צילומים. אני תמיד חשבתי שכל כך מתאים לו שהוא יגיד אקשן, ופתאום משמיים יגידו לו קאט. זה קרה לו רחוק מסט, אבל אני מבין שבהוא היה באמצע עשייה. אני כל כך מצר על לכתו. תשמע, זה דרכו של אדם, כולנו מקבלים את הדין, אבל זה שמנחם לא יסתובב יותר על סטים של הסרט הישראלי זה פשוט אובדן כואב בצורה בלתי רגילה".