יזיזות

כל סרט שנפתח בצילומים של פרברים שטופי שמש מלאים בילדות סבנטיז חלקות שיער מחליקות על סקטים באסתטיקת “Virgin Suicides”, ובהמשך עובר מתחילת הסבנטיז לסופם בשיא הקאטינג-אדג' עם “Warm Leatherette” של The Normal, ממצב את עצמו אוטומטית בתור סרט פסטיבלים. אך למרבה השמחה מי שלא הצליח לקנות כרטיסים לסרט "אני בלעדייך" (“Me Without You”) בפסטיבל הסרטים האחרון בירושלים, יכול לראות אותו עכשיו בווידאו או בדי.וי.די.

"אני בלעדייך" הוא סרט בריטי משנה שעברה, שעוקב אחרי מערכת היחסים של שתי חברות הכי טובות, מילדותן (הסרט מתחיל ב-73', כשהן בערך בנות עשר), דרך שנות נעוריהן (אותן הן מעבירות כוונבי-פאנקיסטיות משועממות בפרבר הלונדוני בו הן גדלות), תקופת הקולג' (הרצאות על תיאוריות דה-קונסטרוקטיביסטיות ובגדי ניו-רומנטיקס שערורייתיים), תחילת החיים האמיתיים (בסוף האייטיז) ועד ימינו אנו.

מרינה (אנה פריל, אחת הכוסיות המובילות בליגת השחקניות הבריטיות העכשווית), בת להורים פרודים שאמא שלה נראית כאילו היא לקוחה ישירות מ”Absolutely Fabulous”, נולדה לחיי סקס, סמים ורוקנרול, והיא לא תעצור עד שלא תסמן את הוי הגדול ביותר מאז מריאן פייתפול בכל אחת משלושת הקטגוריות. הולי (מישל וויליאמס מ"דוסון קריק", שהמבטא הבריטי מדי פעם מתפספס לה, במיוחד כשהיא מנסה להגיד מספרים, מה שלא מוריד חלילה מחנה), שגרה בבית ליד מרינה, היא ילדה יהודיה טובה ובת להורים יהודים מהוגנים. למרות שהיחסים ביניהן מעולם לא היו לגמרי סימטריים (הולי תמיד רצתה להיות יפה ופרועה כמו מרינה, מרינה תמיד רצתה להיות חכמה ונאהבת כמו הולי), הן פיתחו אישיות משותפת, לה הן קראו "הרינה", וכרתו ברית להישאר חברות הכי טובות לנצח. את ההבטחה הן רשמו על נייר מכתבים של Biba ואותו טמנו בקרקעית האגם בתוך בקבוק בושם ריק של "צ'ארלי".

כצפוי במקרים כאלה, הבעייתיות של היחסים ביניהן רק החמירה עם השנים. משימת החיים הנבזית של מרינה היא לדאוג לכך שהולי לעולם לא תגלה שהיא יפה ונאהבת כדי שהיא תישאר במעמד נחות ותמיד תזדקק לה, ואילו הולי לא הצליחה אף פעם להתפתח כמו שצריך, כי היא גדלה תמיד בצלה של מרינה. ואם זה לא מספיק גרוע, שתי הבחורות המסכנות מוצאות את עצמן במיטה של קייל מק'לאכלן, שאייג'נט קופר שנות אור מאחוריו, וכל מה שנשאר לו להציע זה חתיכת סנטר דיספרופורציונלי.

אכן, סיפור מבאס, אבל איך הולי ומרינה בכלל יכולות להתלונן כשחייהן מלווים בפסקול מושלם (הסבנטיז משופעות כאן בפאנק בריטי מהקלאש ועד “Another Girl Another Planet” המדהים של ה-Only Ones, האייטיז מביאות איתן את אדם אנד דה אנטס, אקו והבאנימן ודפש מוד, וכשהולי עצובה היא שומעת ניק דרייק וטים באקלי), בבגדים תקופתיים מדהימים (מאיפור סוזי והבנשיז ועד תסרוקת וונדי ג'יימס), ובבחורים בריטים חלקי חזה בתחתונים?