FKA twigs - "LP1"
FKA twigs שרה כמו מי שיודעת להזיז את הגוף. היא בת 26, נולדה כטליה ברנט, ואת רוב הכישרון והזמן הקדישה לתנועה. היא עבדה כרקדנית גיבוי בקליפים של קיילי מינוג, Ed Sheeran, ג'סי ג'יי וכוכבי פופ אחרים, והשכילה ללמוד איך לפרק את המוזיקה לחתיכות וליפול בדיוק על הביט. למרות שהפרק הזה של חייה עושה חשק לעוד, לא הכל היה מושלם בעולם של ברנט. בשיר המינימליסטי "Video Girl" היא מתכחשת למקצוע שקירב אותה למינוג וחושפת קצת מהלכלוך ("האם היא הילדה מהווידאו? אתה משקר, אתה משקר, אתה משקר").
אלא שטוויגז לא יכולה לדחות את המחול על הסף. הוא כבר חלק מהדי. אן. איי ושם להישאר. במקום זה, היא מבצעת את השירים כמו רקדנית מיומנת. מרחפת עם הקול מעל המנגינה, נעלמת לתוכה וחוזרת עם הד כפול, מסתנכרנת ויורדת לבתים בעדינות, והכל באסתטיות מוזיקלית שהותאמה לה בחוכמה ומצליחה לערפל את הקול הרזה יחסית, שמקבל הרבה משמעות במרחבים הפתוחים שבהם היא זזה. כשאמן אחר עם כינוי זהה שמע על קיומה, הוא קיבל את זה בקושי והתלונן. למרבה המזל ברנט הוסיפה את ה-FKA (Formerly Known As), השם שנכון לכתיבת שורות אלו מקשט הרבה מאתרי המוזיקה בעולם ומביא לנו את "LP1", אלבום ראשון באורך מלא (שמגיע אחרי "EP1" ו"EP2").
החיים של FKA טוויגז עברו מתיחה עם אזכורים ב-The Guardian, פיצ'פורק, The Fader, סימון של ספוטיפיי ובילבורד, שהתחילו לאמץ את האר נ' בי החולמני והאקספרימנטלי שלה והניפו אותו. "LP1" מזכיר כל כך הרבה, אבל הוא שום דבר שכבר נשמע. כדי להבין עד כמה הוא ייחודי בסביבה, צריך להאזין לו בריכוז ולנסות לתפוס את הקפיצות, הבעיטות, הפירואטים, הנפילות והחיתוכים החדים בו. הכל יוצא מאותה ברנט שדחתה בבוטות את נערת הווידאו-קליפים שהיתה. הסיבה להייפ הכבד סביב היצירה המלאה הראשונה של טוויגז קשורה לכך ש-10 השירים באלבום הם ערבוב גס של מכונות תופים, אזעקות, סינתיסייזר כבד, רעשי רקע, דפיקות לב ועוד טריקים טכנולוגיים שכבר קיבלנו בעבר, כשכל אלו מחוזקים בזמרת טובה מאוד שלא מפחדת לנצל את המרחב שניתן לה בלי להיעצר היכן שכבר כולם נעצרו. ערבוב הקול שלה עם ההפקה העשירה מחליק בתעלות האוזניים, אפל, מלוכד ומעורר גם את הגוף שמעולם לא הצליח לזוז, למרות שהרגיש חייב.
דווקא המילים ביצירה של טוויגז לא תמיד מאוד משכנעות. ב" Lights On" החריזה מאומצת וקצת מנתקת מהחוויה, אבל סביר להניח שהתקופה הנוכחית תאפשר לה הרבה מרחב יצירתי - ומהראש הזה, או אולי מהגוף הזה, יצאו עוד "Two Weeks" ו-"Pendulum", שהוא אחד מרגעיו הגדולים של "LP1" - שיא שנשבר במירוץ העגום של שברון הלב. FKA twigs צריכה לסחוב בלי לקרוס הרבה מאוד ציפיות על הכתפיים הקטנות מדי שלה, אבל כשאמנות מתפרצת על העולם באופן הזה אין ברירה אלא לשאת בתוצאות.
Lemonade "Come Down Softly"
FKA twigs יכולה לרכך את נפילתו העצובה של הקיץ הנוכחי, אבל היא לא היחידה. אין לדעת אם יהיה פה רגוע או לא, ולכמה זמן, אבל את מסיבת הבריכה (הבדיונית) של סיום הקיץ אפשר להקפיץ עם שירים כמו "Come Down Softly" של Lemonade שמביאים איתם פנינת דאנס-פופ שמלבדה אפשר להסתפק רק בעוד שייק פירות ולסגור את הסיפור.
Michael Ceras - "True That"
מייקל סרה שר בסרט "ג'ונו", ניגן בגיטרת בס בכמה הזדמנויות, היה חבר בלהקת The Long Goodbye ובמקביל עבד קשה מאוד על קריירה קולנועית מצליחה. החבר הטוב והקולגה ג'ונה היל צייץ קישור לאלבום הבכורה הלא רשמי של סרה, וכתב "הוא לא רק שחקן מבריק, הוא גם עושה מוזיקה נהדרת". למרות שאין עדיין אישור רשמי לכך שמדובר ביצירה של סרה, 18 הקטעים שרובם אינסטרומנטליים לחלוטין נשמעים כמו השחקן הקנדי. פופ חדר שינה - כאן לפניכם.
Blonde Redhead The One I Love
בקרוב מאוד ייצא האלבום "Barragán" של בלונד רדהד. שניים מהשירים כבר בחוץ, וכעת הלהקה משחררת את "The One I Love" (הפעם לא מדובר בקאבר לREM), אותו שרה קאזו מאקינו. הוא לא נשמע כמו אף אחד מהשניים שקדמו לו, דבר שכנראה מעיד על אופייו המגוון של האלבום העתידי והמסקרן של הלהקה הוותיקה. תקשיבו בעצמכם.
Mr. Twin Sister - "Blush"
הלהקה המעניינת והחכמה Mr. Twin Sister מלונג איילנד, חוזרת עם "Blush". שיר סוחף שלא יפתיע אם נגלה שהוקלט באחת מהסמטאות האחוריות והחשוכות ביותר של העיר. יש בו צלילי סקסופון מעושנים ועמוסים, ואווירה שזורקת לימי פורטיסהד האפלים. כדאי לנסות את זה יותר מפעם אחת.