תוכניות אוכל לא חסרות, תוכניות בישול בטח שלא. אין כמעט מגישה או שחקן או שף שלא מגיעים בשלב כזה או אחר אל מפיקי ערוצי האוכל או הלייף סטייל, עם הזווית הסופר ייחודית וחד פעמית שלהם לתוכנית האוכל הסופר דופר ייחודית וחד פעמית שלהם. למי שמחבב את העניין אולי כל המרבה הרי שזה משובח, אבל תוכניות האוכל הבינו כבר שהן צריכות להיות קרוס ז'אנריות כדי למשוך גם את אלו שלא חולמים בלילה על מחבתות נחושת רקועה. מכאן ועד לריאליטי אוכל, הדרך נעשתה כמעט בעיניים עצומות, ומכאן ועד לשילובים פיוז'ניים חדשים (לפחות לקהל הישראלי), הדרך היתה מעט יותר ארוכה אבל מעניינת.
אחד מהתוצרים הפיוז'ניים האלו הוא "המסע המופלא של אהרוני וגידי" שני גברים, שהחיבור ביניהם אינו מובן מאליו, יוצאים למסע עם תחנות אוכל. בעונה הקודמת היה זה המסע בדרך המשי בעקבות מקורן של האטריות והפעם זהו מסע בעקבות אוכל רחוב מסביב לעולם מוויטנאם, דרך הודו ועד מרוקו. אבל האוכל הוא רק תירוץ. כלומר, זה לא שהוא לא נהדר למראה, מסקרן וצבעוני, ומעורר קנאה עזה בכל מי שכל נפשו הומיה ומגרגרת לקראת טעמים חדשים; אלא שהאוכל הוא רק תירוץ כיוון ש"המסע המופלא של אהרוני וגידי" היא בכלל סדרה על יחסים, וזה הופך אותה לטעימה פי מאה.
שלא כמו המודלים המעצבנים עד תלישת שיערות של זוגיות שאנחנו מקבלים בכל מיני "עד סוף העולם", "האח הגדול" ושות' הזוגיות הכי קסומה ומקסימה שיש עכשיו היא זו שבין גידי לאהרוני. גידי גוב ("גדעון" כמו שמתעקש לקרוא לו ישראל אהרוני, וכנראה רק הוא בעולם), הוא הצלע הרגישה, פעורת העיניים, המבועתת משינויים, הזקוקה לחיזור מתמיד בזוגיות הזו. אהרוני הוא המסוכך, המנוסה, האוהב להסביר, השתלטן, הנוקדן והמפייס. הדינמיקה ביניהם מפתיעה ולא סבירה ובכל זאת נהדרת, כמו צ'ילי לשוקולדה.
מי שהבינו זאת (וכאן חתומים ישראל אהרוני על ההשראה, זאביק גורודצקי על הבימוי והעריכה וטמירה ודודו ירדני על ההפקה) בנו את הסדרה סביב הדינמיקה של הזוג המוזר, כשהאוכל הוא רק הסרט הוורוד שקושר את כל היופי הזה יחד. במיפוי זמן מסך, יש ב"המסע המופלא של אהרוני וגידי" יותר שיחות 'יחסינו לאן' מאשר נודלס מהבילים, ולמרות פוטנציאל הטרחנות שעשוי היה להיות בזה כל העסק עובד מצוין, נעים לצפייה, ואפילו נוגע ללב.
יותר מכל תוכניות האוכל, מזכירה "המסע המופלא של אהרוני וגידי" את הסדרה "The trip" של הקומיקאים סטיב קוגאן ורוב בריידון. בסדרה, האמנם מתוסרטת ומבויימת (על ידי מייקל ווינטרבוטום), השניים נוסעים למסע אוכל עיתונאי במסעדות גורמה באיזורים הכפריים של בריטניה. הם מתקוטטים, מתחרים, מוצאים שפה משותפת ואחווה. על אף שזו סדרה הרבה פחות מרוככת, הרבה יותר מצחיקה ופרועה, ושמעיזה לחדור הרבה יותר עמוק לנבכי המיינד הגברי יש קווי דמיון אמיתיים בינה ובין "המסע המופלא של אהרוני וגידי", וזה נאמר לזכותה של האחרונה.
כשאפשר לשחרר את המסגרת הקונטקסטואלית, מתחילים לקרות הדברים המעניינים באמת. ולגידי ואהרוני יש כאן מסגרת מוגדרת מסע בין תחנות אוכל רחוב ביעדים אקזוטיים. יש הסברים, יש גירויים לפודיז, אבל לא שום דבר שלא ראינו כבר קודם לכן. החדש, המסקרן ושובה הלב זה האופן שבו העקירה של שני הגברים האלו מאיזור הנוחות שלהם יוצר טלוויזיה כנה וחשופה - הוויכוח הזעיר על מי מספר את הסיפור יותר טוב או נכון; העלבון של גידי "תיקנת אותי הרבה, אהרוני!". הושטת היד הלבבית לעזרה בקימה, כי בכל זאת הגב הוא לא מה שהיה פעם כל אלו רסיסים של רגש ורוך שאי אפשר לביים, אבל אפשר להעביר, והם מחממים לא פחות מהתבשיל הכי לוהט שמצולם.
התוכנית משודרת בימי שני בשעה 21:00 ערוץ 10