פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ימי תרבות 2014: יורם טהרלב בטור מיוחד על הכותבים שהכי השפיעו עליו

      הפזמונאי והמשורר יורם טהרלב לא שוקט על השמרים: בטור אישי הוא כותב לוואלה! תרבות על היוצרים שהכי השפיעו עליו, רגע לפני שיציג את ספרו החדש במסגרת "ימי תרבות"

      יורם טהרלב (אביב חופי)
      טהור לב. המשורר הפזמונאי יורם טהרלב (צילום: אביב חופי)

      הפזמונאי והמשורר יורם טהרלב מחמם מנועים לקראת "ימי תרבות" 2014, מיזם אירועי התרבות של מפעל הפיס בשיתוף משרד התרבות והספורט ופורום מוסדות תרבות. במהלך "ימי תרבות" יפתחו עשרות מוסדות וגופי תרבות את שעריהם לקהל הרחב בעשרות יישובים ברחבי הארץ ויציגו ממיטב הצגות התיאטרון, מופעי המחול, מופעים מוזיקליים, סרטים, תערוכות אמנות ועוד, והכל במחיר כניסה סמלי שלא יעלה על 20 שקלים.

      כחלק מסדרת ערבים של אגודת הסופרים ב"ימי תרבות", יתקיים מפגש בשם "כל השומע יצחק" עם טהרלב בתאריך ה-15 בספטמבר בבית יד לבנים בחיפה בשעה 18:30. מחיר כניסה לאירוע עומד על עשרה שקלים בלבד.

      עם הופעת ספרו "שמחת תורה", אותו יציג במפגש, ייפגש טהרלב (שכתב קרוב למאה ספרים וכאלף שירים, אבל מי סופר) עם הקהל ויציג קטעי סטנד-אפ סאטיריים הכוללים גם כאמור חומר מספרו החדש הכולל אוסף דרשות מלאות הומור וחוכמה על כל פרשות השבוע. לא יכולים לחכות בסבלנות? הנה משהו קטן להתנחם בו עד לאותו מפגש מצופה – טהרלב נענה לבקשת וואלה! תרבות ובטור אישי מיוחד הוא מספר על היוצרים והכותבים שהשפיעו על כתיבתו והיוו לו מקור השראה. החל מאלתרמן וביאליק וכלה בשירה יפנית – המשותף לכל השפעותיו של טהרלב, למקרה שתהיתם, הוא כמובן "חוש הומור מפותח", כי כמו שמגדיר זאת טהרלב בעצמו בטור הזה, "טקסט שמיועד לאוזן רצוי שיהיה בו הרבה יותר הומור מאשר בטקסט שמיועד לעין". קריאה מהנה.

      ***

      נתן אלתרמן (Creative Commons)
      ליגלג על הפאתוס הציוני של בני הדור ההוא. נתן אלתרמן (ספק: Creative Commons)

      כל מה שכתבתי בחיים נועד לאוזן ולא לעין. לשמיעה יותר מאשר לקריאה. הפזמונים נועדו להאזנה, ספרי הילדים נועדו להקראה, קטעי הסטנד-אפ נועדו להופעה ואפילו ספרי החדש, "שמחת תורה", על פרשות השבוע, נועד לקריאה ליד שולחן השבת. וטקסט שמיועד לאוזן רצוי שיהיה בו הרבה יותר הומור מאשר בטקסט שמיועד לעין. ולכן היוצרים שאציג פה, שהשפיעו על יצירתי, כולם היו בעלי חוש הומור מפותח.

      המשורר הראשון שלאורו גדלתי היה נתן אלתרמן, בעיקר בשירי הטור השביעי שלו, שתיעדו את ההיסטוריה הארץ ישראלית של לפני קום המדינה ואף עיצבו את זהותה. כאשר התחלתי אני בעצמי לכתוב עמדו לנגד עיני שירי התיעוד ההיסטורי שלו ולא מעט משירי נכתבו בתחושה שגם בדור שלי יש דברים שראויים לתיעוד. וכך הגעתי לכתיבת שירים כמו "גבעת התחמושת", "הבלדה על יואל משה סלומון", "צל ומי באר" ועוד.

      שירתו של אלתרמן מתובלת בהמון הומור. כדי להדגים את ההומור העוקצני שלו אביא קטע משירו "מגילות יסוד", שבו הוא מלגלג על הפאתוס הציוני של בני הדור ההוא:

      "בשנת כך לחורבן, בשנת כך לשאיה/ עת פשטו בעולם רוחות ליל וציה/ אנחנו אנחנו אנחנו אנחנו/ בשעה זו וזו זו האבן הינחנו/ ותבוא לעדות עלי כתב כל הכנסת/ שנבנה פה אולם התעמלות עם מרפסת".

      או השורה המפורסמת מתוך אחד מפזמוניו: "כי מה שאין לי מעולם לא בא לי ומה שיש לי הלוואי שלא היה לי".

      חיים נחמן ביאליק (Creative Commons , זולטן קלוגר)
      "חייב לו תודה גדולה". חיים נחמן ביאליק (צילום: זולטן קלוגר)

      תודה גדולה אני חייב לחיים נחמן ביאליק, שמלבד היותו משורר גדול היה עורך נפלא והוא שהעניק לבני דורי (יחד עם שותפו י. ח. רבניצקי) את המפעל המונומנטלי של "ספר האגדה". מתוך קריאה בספר האגדה למדתי את לשונם של חז"ל וגם תפסתי את הראש שלהם. ומעל הכל - ספר האגדה חשף בפני את ההומור הממזרי של חז?ל שלא פחדו לדבר על שום דבר ואף נושא לא היה בעיניהם טאבו.

      דוגמית: כאשר מתעורר אדם הראשון מתרדמתו ורואה את חווה, שנבראה מהצלע שלו, הוא אומר: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי". שאלו חז"ל: מה זאת אומרת "זאת הפעם"? האם היתה פעם קודמת? הרי רק השבוע נברא העולם! ועונים: "מזה אנו לומדים כי האדם בא על כל חיה ועל כל בהמה, ולא נרגע עד שבא על חווה...". איזה ממפרשי התורה כבדי הראש בני ימינו ירשה לעצמו לומר דברים נועזים כאלה? תודה לחז"ל, לביאליק ולרבניצקי!

      יוצר נוסף שהשפיע על כתיבתי היה משורר היידיש מרדכי גבירטיג. מי שעשה לי היכרות עם שיריו היה אבא שלי, חיים טהרלב, שנתן לי להבין שהאיש הזה הוא היוצר היהודי האמיתי של המאה העשרים. שיריו היו רוויים בעצב ובצחוק. לימים אמרתי לעצמי: אם אני רוצה להידמות למישהו - זה למרדכי גבירטיג. הלהיטים הגדולים שלו, שבני הדור שלי מכירים, היו "העיירה בוערת", "רייזלה", "שנות ילדות" ועוד ועוד.

      לשם טעימה, הנה כמה שורות מהשיר "שנות ילדות":

      שנות ילדות המתוקות מיין
      בלבי לעד אתכן טמנתי
      כשאני בכן נזכר
      נעשה לי רע ומר
      הוי כמה מהר אני זקנתי.

      שירים שכתבתי, כמו "על כפיו יביא", "סוס עם כתם על המצח" ועוד, המתארים נושאים ודמויות מהעולם היהודי, נכתבו ללא ספק בהשראתו.

      מפגש ששינה את פני היצירה שלי היה פגישתי עם השירה היפאנית ושירת העמים הפרימיטיביים, בראשית שנות השבעים. ההייקו היפאני, שיר הכתוב ב- 17 הברות בלבד, שבה את דימיוני, ובשנת 1975 פרסמתי את הספר "משק יגור טיוטה", שהיה כולו שירים קצרצרים, דמויי הייקו, בני שתיים עד שמונה שורות, שהעלו תמונות מילדותי בקיבוץ יגור.

      גם כאן כמובן מככב ההומור (שאינו קיים כמעט בהייקו המקורי!), כאשר הוא מעטר חומרים אמיתיים של החיים, כמעט ללא אלמנטים רגשיים. שנים אחדות לאחר מכן פרסמתי באותו סגנון את הספר "הנשיקה הראשונה" המספר על אהבות נעורי.

      מתוך משק יגור טיוטה השיר "חג הביכורים":

      אני יושב על חבילת שחת
      על ראשי זר ושושנים שלוש
      ודוקר לי בתחת
      ודוקר לי בראש.

      מתוך "הנשיקה הראשונה":

      כשאני רואה בת
      אני תמיד חושב על מין.
      עם הבנות שלנו, עם הבנות של יוד ושל יוד אלף ויוד בית.
      רק לא עם דניאלה מחברת הנוער
      כי היא נותנת
      באמת.

      יורם טהרלב בא לראות את ה"הר הירוק תמיד" (ערוץ 1)
      מה שרבי יעקב קראנץ עשה בשנת 1750, טהרלב עושה בשנת 2014!

      היוצר האחרון שהשפיע עליי היה "המגיד מדובנא", רבי יעקב קראנץ, שהיה עושה – בשנת 1750 והלאה - מה שאני עושה בשלושים השנים האחרונות: מופיע בפני קהל ומנסה לענג את מאזיניו בדברי חכמה המתכתבים כולם עם החומרים היהודיים המסורתיים. הוא לא פחד להכניס הומור לדברי הקודש ובכך כבש את ליבם של בני דורו ומעריצו הגדול היה הגאון מווילנה. המגיד מדובנא לא השאיר אחריו שום כתבים וכל הכרכים של כתבי המגיד נכתבו על ידי אדם אחר בשם אברהם דב פלאהם, שעבר על שרידי פתקאות שנשארו במשפחתו של המגיד ובאמצעותם שיחזר את סיפוריו ומשליו, שריתקו את אבות אבותינו בחכמתם ובהומור הנפלא שלהם.

      מתוכם אביא סיפור על החזיר והתרנגולת:

      המגיד מדובנא נשלח פעם לאדם עשיר שסירב בתוקף לתרום מכספו לטובת הכלל. המגיד ניסה לדבר על ליבו אך האיש אמר בתוקף: אינני תורם כלום. לעומת זאת, ציוויתי שכל רכושי ייתרם לצדקה לאחר מותי.

      אמר לו המגיד: למה הדבר דומה? לאיכר שיש לו בביתו גם תרנגולות וגם חזירים. ויחס האיכר אליהם שונה בתכלית. לתרנגולת הוא מרשה להיכנס לבית, לדלג על השולחן ולהתיישב על המיטה. כי הוא יודע שהיא חברתו הטובה וכל יום היא מביאה לו ביצה לאכול. לחזיר הוא אינו מרשה בשום פנים להיכנס לבית ומשאיר אותו בחצר מתבוסס בטינופת. אבל כשהוא זקוק לסכום כסף נכבד הוא נוחר את החזיר ומוכר את בשרו. ואכן כל ההכנסה מהחזיר היא לאחר מותו. כך גם אצל בני האדם. אדם יכול לבחור האם להיות תרנגולת ולהטיל כל יום ביצה, ולשמח את לב הבריות, או להיות חזיר ולתת הרבה מאוד לאחר מותו. ואני מבין שאתה בחרת להיות חזיר.

      ***

      "כל השומע יצחק" - מפגש עם הפזמונאי יורם טהרלב / אגודת הסופרים העבריים.

      יום שני, 15.09.2014, בית יד לבנים ולהגנה, חיפה (אח"י אילת 38א', קרית חיים, חיפה), 10 שקלים, 18:30, טלפון לרכישת כרטיסים: 04-8400295 / שעות מענה טלפוני: א'-ה' 08:00- 16:00. לפרטים נוספים, כנסו לאתר הבית של "ימי תרבות" וקבלו פתרונים לכל שאלותיכם.

      הקליקו כאן לאתר הבית של "ימי תרבות"

      חושבים שיורם טהרלב הוא נכס לאומי? מתכננים להשתעשע עימו במפגש במסגרת "ימי תרבות"? ספרו לנו בפייסבוק אם יש לכם מקום באוטו כי גם אנחנו רוצים לבוא