כך נרחיב את עם ישראל

יאיר לפיד – בחור חיובי ואף מצוין מהרבה בחינות – קצת הפתיע אותי בפרימיטיביות שלו כשהסביר, על רקע הנישואים הבעייתיים של מחמוד ומורל שהתאסלמה (וכאן עיקר הבעיה), שלא היה רוצה שבנו יתחתן עם נוצרייה פרבוסלאבית, נניח, כי הוא נגד התבוללות.

זוהי אי הבנה אישית, לאומית ורוחנית חמורה, המוכיחה כי למרות שיאיר לפיד הוא לכאורה מנהיג המחנה החופשי בארץ, הוא לכוד עדיין לגמרי במושגי הרבנות הישנה וההגדרה היהודית הישנה, שהתרחבה מזמן להגדרה הישראלית. כי יש הבדל מוחלט בין נישואי מורל המתאסלמת לבין נישואי ישראלי עם נוצרייה, בהנחה שיגורו בארץ. מי שמצטרפת לישראלי בארץ מתגיירת למעשה, מתעברתת למעשה, והופכת לישראלית, גם אם לא על ידי הרבנות המאוסה. וכל ההנחות הרבניות במקרה זה – "יהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודייה", או "גיור רק על ידי הרבנות" – תופסות רק ביחס לאדם המקבל את מרות הרבנות, והרי יאיר לפיד איננו כזה לכאורה.

גם רות המואבייה הפכה לישראלית. גם בת פרעה שהתחתנה עם שלמה המלך, והתנ"ך בכלל מלא הבטחות ללא-יהודים שיצטרפו אלינו באחרית הימים וייהפכו לחלק מאיתנו (ככתוב בספר זכריה למשל: "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור נלכה עימכם כי שמענו אלוהים עימכם"). הנורווגית של יאיר נתניהו והנוצרית הפרובוסלאבית המשוערת של יואב לפיד וגם השבדית של גדעון לוי (בלי קשר לדעתי על גדעון לוי), אם רק יישארו בארץ עם בחירי ליבן, יכולות רק להוסיף לנו חן וכוח וקסם, ולהיות חלק מצוין ומעולה מן הזהות הישראלית, בתנאי שנסלק מחיינו את הרבנות ואת חוקיה, שלפיד בלי דעת ובלי מודעות כפוף לערכיה החשוכים ופוחד כמוה מ"התבוללות". לא התבוללות יש כאן אלא התרחבות מעולה של הישראליות.

צריך לקוות שגם יאיר לפיד וגם שר הפנים גדעון סער (שגם הוא תופס את המושג "יהודי" בדרך רבנית מיושנת ומאוסה, וממשיך כדרך קודמיו באפליה הגדולה נגד ישראלים שאינם מוכרים על ידי הרבנות כיהודים, כולל, כמובן, בענייני נישואים) – ובכן, צריך לקוות ששניהם ראו את פרקי הסדרה המצוינת של ברוך קרא בערוץ 10 על הצורך החיוני בנישואים אזרחיים.

היה צריך להנהיג את זה מזמן בישראל. ויפה שדווקא ברוך קרא חובש הכיפה מבין את זה כל כך ויוצר סדרה חשובה כל כך, בתקווה שתשפיע על מקבלי ההחלטות הגועליציוניות שלנו. בכלל, כמה מכוכבי התקשורת שלנו היו יכולים להיות שרים מעולים. לא הייתם מחליפים את יאיר לפיד במתן חודורוב כשר אוצר? לא הייתם מחליפים את גדעון סער בברוך קרא כשר הפנים? לא הייתם מחליפים את אביגדור ליברמן ביונית לוי כשרת החוץ? אני בוודאי כן.

והנה אנחנו מדלגים לעניין אחר לגמרי, חמישיית האח הגדול שאו טו טו תיקבע. אגיד רק מי השניים שהייתי רוצה שייצאו במוצ"ש: לינור ואחי. לינור בגלל השקר – כי היא נחשפה באי היושר שלה, שאני אגב זיהיתי אותו גם כששהיתי באח הגדול – ולא נכון, אפילו סמלית, שמישהי שנלכדה בשקר בוטה לא תודח, אלא אם כן יש איזשהו טייקון רוסי, מספיק אחד, שמפעיל מערכת יחסי ציבור ואס-אמ-אסים למענה. לא שאני מכיר כזה, אבל אני לא ממש מבין איך אפשר להצביע לה אחרי שנחשפה ככה.

ובעניין אחי: אני בעד הדחתו משום שלא זיהיתי בו שמץ ברק או עניין. בכל משך ימי שהותי באח הגדול הוא כמעט לא הוציא מילה מהפה, וכשהוציא מילה זה היה בדרך כלל שבח ל"חברים", הסדרה האמריקאית הפופולארית שהיא התנ"ך הרוחני שלו וגבולות עולמו, ופרט לה הוא כמעט אינו יודע דבר בתחומי הדעת.

בחור משעמם, פאסיבי, נתון למניפולציות ולהשפעות (וגם תוקע נאדים מרוב התרגשות) שעיקר סגולתו כנראה בעיני המסמסות הצעירות והמסמסות המבוגרות היא שהוא בחור צעיר ונאה למדי. אם זה מספיק כדי להיכנס לחמישיית האח הגדול, אז סחטיין על האח. אין מה לעשות. מי אנחנו מול המסמסות.

קראתי את הראיון של מח"ט גולני ב"ידיעות אחרונות" ובו הוא מסביר בין השאר מדוע אין בו שום אשמה בעניין שריד חדד, וסתם הוציאו עליו עלילה כביכול ו"זו הבחירה של החיילים". ומאוד לא השתכנעתי, עם כל הכבוד למח"ט הקרבי שעשה עם חטיבתו נפלאות במלחמה, עם כל יתר הגיבורים, אל שרית חדד הוא התנהג בצורה מכוערת, אטומה וקצת מטומטמת.

וההסבר שלו ב"7 ימים" הוא בעצם הודאה באשמה, גם אם המח"ט לא מודה בכלום. זה עניין פשוט של הבנת הנקרא. בואו נקרא מילה במילה מה אומר המח"ט הלא מתנצל: "אמרו לי ששרית חדד התנדבה להופיע. כל הכבוד לה. שאלתי את החיילים את מי הם מעדיפים, הם אמרו: משה פרץ. אז ביקשתי שיזמינו את שניהם. אמרו שאי אפשר, אז אמרתי: 'תזמינו את מי שהחיילים רוצים'".

עד כאן הציטוט מדברי המח"ט, שמודה בעצם בכל העובדות המכוערות. הוא מודה ששרית חדד התנדבה ראשונה. הוא מודה שרק אחרי ששמע ששרית חדד התנדבה, הוא שאל את מי החיילים רוצים, וכשאמרו "משה פרץ" (כי יודעת החטיבה את נפש מפקדה), הוא בחר להזמין בשכר את משה פרץ. וכך חטא שלושה חטאים לפחות: ראשית, הוא העליב את שרית חדד; שנית, הוא ביזבז מכספי צה"ל במקום לחסוך לצה"ל; שלישית, הוא הפגין טעם רע בשירה ובמוזיקה, כי שרית חדד העסיסית הרבה יותר מלהיבה ממשה פרץ המיימי.

במקום לקפוץ בשתי ידיו על המתנה הקסומה (כי שרית חדד היא מתנה קסומה, אם לא הבנת, אל"מ וינטר), הוא העליב אותה. אם זו לא הדרת נשים, אז זו סתם גסות לב כלפי נשים וכלפי זמרת אחת מיוחדת במיוחד. אתה הבנת את זה, אל"מ עופר וינטר?

ואגב שרית חדד, בואו נדבר על זמרת מפורסמת אחרת: נינט.

קודם היא הסכימה להצעה המבישה של קיציס בתכניתו הירודה לשיר שיר מזעזע שקיציס עצמו חיבר (או מישהו מהצוות שלו) עם כל הכיעור של "בן של סלבס", ואחר כך היא גם יורדת מהארץ, על פי השמועה, ומשאירה אותנו עם הטעם הרע של קיציס הברנז'אי והתועמלני, שמתחנף גם ל"סלבס" וגם לבוז'י הרצוג.

אז כן. נמאס לנינט מהפפרצי (למה אי אפשר להתנהג אליהם יפה ולסגור עניין?) ובכלל, נמאס לה אולי מהמקום הקטן שלנו. הרי היא מזמן שרה בעיקר באנגלית קוסמופוליטית. והמרחק משירה באנגלית להגירה לארצות האנגלית הוא לפעמים קטן מדי. אם אני כבר שר באנגלית, אז למה לא לשיר בפני קהל אנגלי-אמריקאי ולפרוץ לעולם הגדול? במובן זה, נינט היא רק סימפטום למחלה קשה שעוברת עלינו בתחום השירה – מחלת האנגלית והאמריקניזציה, שרק המוזיקה המזרחית גרועה כמוה.

לא רק שתכניות המוזיקה המובילות מתחנפות לקהל עם שמות אמריקאים מגוחכים כמו "דה ווייס" ו"אקס פקטור", אלא שחלק גדול מן המופיענים שרים שירים באנגלית, ממש כמו שמקובל גם בגלגל"צ ובמועדונים. השירה והמוזיקה העברית במיטבה נדחקת. וגם נינט, שתהילתה התחילה בשיר העברי (הקיטשי) "ים של דמעות", מתרחקת ככל האפשר ממוצאה בעיירה הדרומית העממית ושרה באנגלית. על פחות מזה אין מה לדבר איתה.

וצריך להסביר שוב מה רע בהשתלטות האנגלית על חלקים ניכרים מן התודעה הישראלית והמוזיקה הישראלית: רע שהשפה האנגלית היא לא חלק מהפנימיות שלנו. שיר באנגלית לא יכול להרטיט אותנו כמו שיר בעברית משום שהמילים שלו, גם כשאנחנו מבינים את כולן, נניח, הן לא חלק מבסיס נפשנו. אמר לי פעם המשורר ומתרגם השירה יונתן רטוש: "עד שאני לא מתרגם לעברית את המילים איי לאב יו, אני לא מבין אותן". ומדובר בידען אנגלית גדול, אחד המתרגמים הפוריים ביותר מאנגלית לעברית! כלומר, העניין הוא לא להבין את המילים אלא להרגיש אותן. ובעברית אנחנו כמובן מרגישים יותר.

אז נכון שמוזיקה היא קודם כל מוזיקה, אבל גם למילים יש חלק גדול בתגובה הרגשית שלנו. אבל אין מה לעשות: האופנה המוזיקלית היא אנגלית, והמסקנה ההגיונית מן האופנה הזו היא להגר. אז נינט מהגרת. ושרית חדד לא. גם אם מח"ט גבעתי ידיר אותה. אין לה ארץ אחרת. היא שרה רק בעברית, איזה כיף לנו.

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.