במרכז "הרחק מהיעדרו", סרטה המטלטל של קרן ידעיה (שביימה את הסרט "אור"), המבוסס על ספר באותו שם שכתבה הסופרת והמשוררת שז, עומד גילוי עריות. הסרט עוסק במערכת יחסים זוגית, איומה ובלתי ניתנת לעיכול בין אב בשם משה, המגלם צחי גראד, לבתו תמי, המגולמת על ידי מעין תורג'מן. במהלך התחקיר על הדמות ועל הנושא, נפגש צחי גראד עם אב שהתעלל מינית בבתו. היתה זו פגישה מאוד יוצאת דופן, לדבריו, ובסיומה היו לגראד באופן לא צפוי מעין תחושות הזדהות מסויימות עם האב.
"לי אישית היה מאוד חשוב לפגוש אבא שעשה את זה", אומר גראד לוואלה! תרבות, "והפגישו אותי פעמיים*שלוש עם אדם שעשה את זה לבתו החורגת. לפי מה שהוא סיפר לי, הוא עשה משהו קל יחסית, עבר טיפול והוא לגמרי אחרי זה. הוא נשאר מאוד נרקסיסט, מתעסק בעצמו. הוא שיתף אותי לגמרי בכל מה שעבר עליו ובדיוק איך שזה קרה לו. מה שהיה הכי מדהים, זה כשישבתי אצלו בפעם הראשונה איזה שעתיים, הוא סיפר לי את הסיפור, ובסוף הסיפור, בלי שרציתי, הרגשתי שאני סוג של מזדהה איתו. כי הוא בנאדם שעבר את זה. לא הזדהיתי איתו שהוא נגע בבת שלו. הוא הסביר לי מה קרה לו. אבא שלו הרביץ לו. אתה יודע, הרבה פעמים המתעללים, בעבר התעללו בהם. אבא שלו הרביץ לו והיו לו קשיים מסויימים לאורך כל הילדות. אז הוא פנטז פנטזיות. ונוצר אצלו פער בין המציאות לפנטזיות. במקום לחיות את המציאות אתה כל הזמן מדמיין. ברגע שאתה חי בפער כזה, זה נוטה לקרוס מתישהו. הוא סיפר לי שהוא התחתן ים בחורה שהיתה צעירה ממנו, הוא הסתדר איתה דווקא בגלל שהיא צעירה ממנו. היתה לה ילדה. הוא היה עם פתיל קצר, וסחב את כל הטראומות של הילדות. ואז הוא הבין שהיא הרבה יותר גרועה ממנו. פתאום הוא צורחת עליו ועל הילדה שלה. ואז נוצר בונדינג בינו לבין הילדה, כי שניהם סבלו ממנה. הוא התחיל לשוטט עם הילדה ברחובות, ללכת איתה ולהתחבר איתה. זאת בת חורגת. והיא נכנסה לגיל ההתבגרות הצעיר. הוא מספר לי את זה, אני עוקב אחרי הפסיכולוגיה של הבנאדם, ואני מבין שכל צד הוא כאילו הגיוני ואיכשהו סביר. רק שבסוף זה מגיע לזה שהוא נוגע בבת שלו. הוא אגב טען שהוא אף פעם לא חדר לתוכה ואף פעם לא גמר בנוכחותה, כל מיני דברים שאני לא יודע אם להאמין לו. אבל זה כאילו שכל צד סביר. ובסוף הוא תיאר שהיתה איזה פעם שהיא כאילו נפלה עליו, ואז פתאום הוא כאילו כשל. הוא אומר, היה לי רגע שבו מעדתי. ואחרי זה, זה כבר התמכרות. בגלל שהוא עבר את הסיפור, עם פסיכולוג, והיום הוא במקום אחר לגמרי, אז בסוף ראיתי בו סוג של גיבור. כי הבנתי איך הוא נפל, ראיתי איך הוא יצא מזה. אמרתי, יפה, יפה. זה היה אחד הדברים שגרמו לי להבין כמה אנחנו יכולים להיות מניפולטיביים על עצמנו, לתחמן את עצמנו בדרך לא בריאה, ולספר לעצמנו סיפורים. זה היה חזק הפגישות איתו".
הבמאית ידעיה סיפרה בריאיון עיתונאי כי החיבור שלה לספרה של שז קשור לעובדה שהוא עוסק בנושא שהחברה כמעט ולא דנה בו המאוהבות של הקורבן בתוקף שלו, ונבעה גם מהעובדה שבסיפור לא מדובר בילדה חסרת ישע, אלא באישה בוגרת, שלכאורה כבר יכלה לבחור לשנות את חייה. "יש כל מיני סיבות לכך שהנושא הזה לא מדובר", אומר גראד. "אני זוכר שפעם ביימתי הצגה על בחורה בולמית, שכתבה ושיחקה אורלי דדו, ובבתי ספר כל הזמן היו אומרים לנו: 'לא, אין לנו את הבעיה הזאת. מה אנחנו צריכים להכניס ראש בריא למטה חולה? לא צריך את ההצגה הזאת'. תשמע, הדברים האלה הם בדרך כלל מאוד סודיים, מתחת לפני השטח, לפחות כלפי העולם בחוץ. לפעמים יש מצבים שבהם המשפחה הקרובה יודעת ומתעלמת או מכחישה. אז יש פה משהו נורא סודי, משהו שפוגע בעצמו. אתה יודע, גם כשאתה מעשן אתה פוגע בעצמך, אתה מכחיש, מדחיק ויכול להיות לך לא נעים לדבר על דברים לא טובים שאתה עושה. יש פה מארג של סיבות, למה לא מדברים על זה. זה עניין מאוד סודי. לנשים שחוו דברים כאלה נורא קשה לצאת עם זה החוצה, רק בשנים האחרונות יותר פתיחות. אתה נשאר תקוע עם זה עד סוף חייך. יש פה כל מיני דברים מתחת לפני השטח, ותמיד נוח לחשוב שזה לא בבית ספרנו".
- האם כשחקן נמנעת מלשפוט את הדמות או שלא יכולת שלא לשפוט אותו בעת המשחק? ועד כמה היה מאתגר לגלם דמות שעושה דבר איום שכזה?
"אני לגמרי לא שופט את הדמות, לא כשאני לוקח את התפקיד, ובטח לא כשאני משחק אותו או מנסה להבין אותו בחזרות. תוך כדי תנועה, לאו דווקא בהחלטה מודעת, בעצם התעלמתי מהעובדה שהוא אבא שלה. הבנתי שבעצם מדובר באיזה סוג של רומן. אני אולי דואג לה, היא אולי קצת לא מתפקדת, אני מביא את הכסף, אני קצת עצבני, מדוכא או חסר סבלנות, אבל יש שם גם אהבה אמיתית גדולה וחזקה. והרבה נרקסיזם".
- היה קשה להתעלם מהחלטת הבמאית לא לשלב מוזיקה בסרט. מה הסיבה לכך?
"אם אתה לא משלב מוזיקה בסרט, אתה כאילו מפסיד בקטנות, אבל באופן כללי מקבל איזו עצמה בחוויה של הדבר. איזו עוצמה של ריאליזם כזה. לא מסבירים לך מה אתה צריך להרגיש".
- גם היעדרותו של העירום היתה מורגשת בסרט.
"זה היה סוג של החלטה משותפת, תחושה שלא באמת צריך, שאין מה להיכנס לאיזורים האלה. אני העדפתי בלי עירום, וגם היא בעצם העדיפה בלי. זה הסתדר. מה שחשוב בעיקר זה הכימיה עם השחקנית, ובמקרה הזה היא היתה בסדר גמור. היא באה מיורם לוינשטיין, כולה נכונה".
- אני מניח שידעת שהצופים יגיבו קשה לנושא הסרט, אבל האם תיארת לעצמך שיגיבו קשה עד כדי כך?
"תשמע, תיארתי לעצמי שזה יהיה קשה, שזה יהיה לא נעים. היום בטלוויזיה, סתם בחדשות, אתה יכול לראות דברים שיהיה לך קשה להסתכל בהם. עד כמה יהיה לאנשים קשה להסתכל בסרט זה לא דבר שכל כך מעסיק אותי, זה יותר תלוי בבמאי, עד כמה ואיך לזעזע. ידעתי שזה יהיה קשה, כי זאת מציאות נוראית, וכשהיא באה אליך ככה חשופה, עירומה, זה לא נעים".
- יש לך ילד בן 13 וילדה בת 8. מה סיפרת להם על הסרט המטלטל הזה?
"הילדים שלי יודעים שהשתתפתי בסרט שהוא לא לגיל שלהם, שבו אני מתנהג בצורה נורא מגעילה לבת שלי, ושאני ממש אבא מזעזע בסרט. הם יודעים שזה סרט לא לגיל שלהם. לא מכבירים במילים יותר מדי. כן, הם מתבאסים שיש סדרות וסרטים שבהם אני משתתף והם לא יכולים לראות. הם התבאסו גם כשאמרתי 'לא' לסדרת נוער כלשהי. לעומת זאת, הפרסומות של joy באו להם טוב".
צחי גראד, בן 52, הוא אחד השחקנים המוערכים והעסוקים ביותר בארץ. הוא שיחק בין השאר בסרטים "מרס טורקי", "סיפורי בית קפה", "מלח הארץ", "מישהו לרוץ איתו", "מדוזות", "אילי ובן" ו"מי מפחד מהזאב הרע". בטלוויזיה שיחק בין השאר בסדרות "פרנקו וספקטור", "לתפוס את השמיים", "להוציא את הכלב", "בשורות טובות", "מרחק נגיעה", "אמא'לה", "אבידות ומציאות", "תמרות עשן" ו"אבודים באפריקה". בנוסף לקריירת המשחק העשירה, הוא גם כתב, ביים והפיק את הסרט "ג'ירפות" שהיה מועמד ל-11 פרסי אופיר, וביים את הסרט "תנועה מגונה" שזכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. בנוסף להצלחתו בישראל, לרבות אהבת הקהל, ביקורות משבחות וזכיה בפרסי אופיר ופרס האקדמיה לטלוויזיה, גראד גם עורר עניין מעבר לים, בין היתר בזכות השתתפותו ב"מי מפחד מהזאב הרע". במאי האחרון, בעקבות ההקרנה בקאן של "הרחק מהיעדרו", כיכב גראד במהדורת המייל של "וראייטי", תחת הכותרת "כוכב בינלאומי שאתם חייבים להכיר: צחי גראד".
ולמרות הכל, בחצי השנה האחרונה גראד נטל פסק זמן והתנזר מצילומים לסדרות ולסרטים חדשים. הנוכחות הבולטת החדשה היחידה שלו על המסך היתה רק בפרסומת למעדן חלב. הוא אמנם קיבל הצעות רבות לליהוקים נחשקים לסדרות ולסרטים מצד הבמאים ומפיקים, אבל הם נאלצו לספוג סירובים מבאסים כמו טפטופי פצמ"ר, במקום לקבל טפטופי גראדים. "פעם הייתי יותר על המסכים, ובפרט על מסכי הטלוויזיה, וזה נתן תחושה של 'מה עם השחקנים האחרים'?", אומר גראד, "הסרט 'הרחק מהיעדרו' הוא הסרט האחרון שעשיתי. גמרנו את הצילומים בינואר ומעל לחצי שנה מאז לא הצטלמתי לשום דבר, במכוון, למרות שקיבלתי הרבה הצעות. בחצי השנה האחרונה אמרתי איזה עשרה ל?א-י?ם ואולי יותר, מתוכם שניים שלושה דברים ממש מושכים. אני נמנע ממשחק בשביל להתרכז בפרויקטים שלי".
על רקע המצב הביטחוני הקשה, צחי גראד משקיע בשני פרויקטים הנוגעים ליחסינו עם הפלסטינים. אחד מהם הוא מיזם חברתי שמתועד בצילום וכולל נסיעות של גראד עם מצלמה לרמאללה, לשכם ולחווארה. השני הוא סרט קולנוע עלילתי שגראד חתום עליו ככותב, במאי ושחקן ראשי. "יש לי יוזמה חברתית עם הרבה מדיה", הוא אומר, "זאת גם יוזמה חברתית, גם קצת עבודה לציבור, גם יכולה להיחשב כשליחות, כמשחק או כניסוי. יש בה משהו מאוד גולמי ונקי. אני אישית מוכן לשים כמה עשרות אלפי שקלים כדי לעשות את הסיפתח, בשביל העשרים שלושים אנשים ראשונים, בשביל לתעד את זה ולשדר את זה. אבל יש מצב שאשיג תקציב יותר גדול, ואז יהיה אפשר לפתוח את זה ביותר רחב, ביותר גדול. זה מסוג הדברים שאמורים או לתפוס או לא לתפוס. וזו מסגרת לא פוליטית. כמובן שזה לא מתאים בשלב הראשון לכולם, לא כולם יקפצו. אני לא מתחבר כל כך לחלוקה של ימין ושמאל, נראה לי שרובנו מוכנים לוותר על שכם ועל הרבה דברים בשביל שלום. פשוט אנשים סקפטים ואני בטוח שזה אפשרי כי העם הפלסטיני כמה להסתדר איתנו ולא לזרוק אותנו לים. למרות שכל התקשורת מלאה במסרים הפוכים".
- אתה לא מפחד לנסוע לרמאללה?
"בגדול אני לא מפחד שיפגעו בי, אבל חושש שהפרויקט לא יצליח".
הפרויקט השני עליו עמל גראד בימים אלה הוא סרט קולנוע, "הבן דוד" שמו, עליו הוא יהיה חתום לראשונה גם כתסריטאי, גם כבמאי וגם כשחקן הראשי. עד היום לא עשה את שלושת התפקידים האלה יחד. כפי שרומז שם הסרט גם הפרוייקט הזה נוגע ליחסינו עם הפלסטינים. "בסרט אני מזמין פלסטיני שישפץ לי את הבית", מספר גראד. "בגלל שיש איזה פשע סמוך להבאתו לכפר הוא הופך להיות חשוד, מה שמאיים עליו ועל השיפוץ שלי. אני יוצא לסוג של הגנה עליו ועל השיפוץ שלי, וזה הולך ומסתבך?.
ועדיין, עומס העבודה לא מיתרגם לעושר כלכלי. הפרסומת למעדן החלב סיפקה רווחה כלכלית מסוימת, אולם לדברי גראד, בין מצבו הכלכלי האמיתי לעושרו של הדמות שהוא מגלם בפרסומת של joy ?יש עוד קצת מרחק?. משעשע שרבים, ובהם כותב שורות אלה, לא זיהו שגראד הוא השחקן בפרסומת זו. ?הספר שלי אמר לי שהוא ראה את הפרסומת הזאת, והשחקן שם מה זה דומה לי. הוא חשב אם זה אני או לא אני, ובסוף החליט שזה לא אני. והוא הספר שלי! זה לא ספר כמו זה של מארינה מקסימיליאן בלומין נניח. כמעט רציתי לפטר אותו?.