טעון קיפוח 07: מורין נהדר מחזירה את האמונה בדו-קיום

משחק המילים שיגיע בעוד חצי שנייה יהיה גרוע ומיותר, אבל הפיוט החדש של מורין נהדר נהדר: יש בו טקסט חזק ומטיל מורא (של מקור לא ידוע), לחן מואר (של נהדר) שמדמה תחינה של נשמה מיוסרת, עיבוד צנוע ומדויק (של נהדר וינקלה סגל), פסנתר חם ומהדהד (של עדי רנרט), ומתחת לכל זה, בתת ההכרה של היצירה, שטיח פרסי מהודר באלף גון וצבע. בהתחשב באיכות המוזיקלית ובעומק הרוחניות של "חון תחון" ושל הסינגל שקדם לו – שבו נהדר הציתה מחדש את הקסם שבפיוט "קריה יפהפייה" של רבי יהודה הלוי ורבי זכריה אלצ'הרי – אפשר להמר שאלבום הבכורה שלה יעמוד בדרישות הליגה של אבי בללי, ליאור אלמלייח, דודו טסה, ברי סחרוף, אהוד בנאי ושאר המוזיקאים המקומיים, בני עדות המזרח, שעדיין עובדים על שיעורי בית מכיתה ב' בנושא "עץ המשפחה". קצת פחות כדאי להמר על האפשרות שנהדר תגיע רחוק יותר – נניח, לאוזניים של אנשים ששומעים בבית מושיק עפיה – אבל בהחלט מותר להביע צער על כך. המוזיקה שלה יהודית אותנטית, אבל באותה מידה אפשר גם להגדירה מזרחית אותנטית. אם קיים איזשהו סיכוי לפיוס אמיתי, שורשי, בלתי שביר, בין התרבויות השוכנות באזורנו– הוא נמצא, למשל, במוזיקה הזאת, שמחדירה בלבם של בני האזור, יהודים וערבים כאחד, געגוע זהה לימים קצת פחות קשים, שבהם אנשים לא חששו לצאת מהבית עם ראשים.

(ארבעה כוכבים)

שירי חתונה הם הזדמנות נהדרת להכיר אנשים חדשים, שחלקם בחורים על הכיפאק. באמת. אורן נגר, לצורך העניין, נשמה. הבעיה היא שבמקרים רבים לא מדובר בזמרים, או אפילו בחובבי מוזיקה, אלא באנשים רגילים, עם כישרון שאינו חורג מגבולות הרגיל, שהכירו בחייהם מספיק אנשים רגילים אחרים כדי להבין שמדובר בפלח שוק שלא באמת יודע להבחין בין מוזיקה אמיתית לרצף חסר מוח ולב של קלישאות בנושא אהבה ("כמה אני אוהב אותך / את יודעת / נשבענו שנאהב עד הנצח"), מנגינה שהושקעה בה מידת הרגש שבמילוי טופס "ווינר", עיבוד עייף בסגנון יווני וביצוע עם כריזמה של פקיד שומה. אפשר לדלג, אם כן, על היכרות עם אורן נגר, ובכלל, על כל מה שקשור לחתונות והוא לא אלכוהול. מעבר לעובדה ששיר החופה שלו פונה מראש רק לזוגות הרגילים, המשעממים והסתמיים ביותר בעולם, הוא גם עשוי ממש להזיק למצב הרוח, שאמור להיות מרומם באירועים מסוג זה: אף על פי שנגר טוען בשירו, בדרך משעממת אך נחרצת, שהוא מאוהב עד עמקי נשמתו בבחירת לבו העומדת להינשא לו, האווירה כאן עצובה, מרה וקודרת. מדוע? האם יש סיכוי שנגר הוא בעצם לא בחור רגיל בכלל, אלא אמן מחתרתי שמביע כאן מחאה סמויה, בעזרת עיבוד ולחן מדכאים, נגד מוסד הנישואים? האם מה שהוא אומר פה, ברמת הסאב-טקסט, זה שזוגות שעומדים תחת חופה צריכים להיות עצובים דווקא, ולא מאושרים? ובכלל, מהו אושר? מתי, סוף סוף, יגיע אחד כזה?

(כוכב וחצי)

לא, האושר עדיין לא הגיע. גם זה שיר חתונות מבאס, ובו עוסק יעקב חג?ג? באושר שנעדר עוד מאז מבצע "עופרת יצוקה", אז נהרגה, כתוצאה מפגיעת קסאם, בת משפחתו אירית שטרית ז?ל - טרגדיה שהיוותה עבורו (ועבור הכותב והמלחין טל ביטון) השראה לשיר, כפי שמסביר הקומוניקט. מי שבמקרה לא מכיר את חג?ג? מאשדוד, עירו האמיצה, או אולי מהצבא - למשל, מוזמן לגגל את שמו ולגלות שמדובר באיש מקצוע שהגדרת עיסוקו היא ?כוכב חתונות?. העובדה ששירו החדש נקרא ?הינומה? מסתדרת עם זה מצוין, אבל עשויה לבלבל את מי שאין בידיו קומוניקט ולהקשות עליו להבין במה ובמי השיר באמת עוסק. בכלל, נראה שחג?ג? הוא טיפוס קצת חידתי, קצת לא מפוענח, אבל את כאב האובדן שהשיר (כנראה) מדבר עליו הוא בכל זאת מצליח להעביר בדרך אמינה למדי, אותנטית, ונופל רק בסעיף המקצועי, כשקולו המחוספס והסדוק מתקשה להחזיק את הפזמון. בכל אופן, מדובר בשיר סביר, בעיקר בגזרת הלחן, וכדי לצאת פה בסדר עם כולם ולא לפספס שום כוונה לירית, אאחל לבחור הצעיר מזל טוב על החתונה - באמת, מכל הלב - ותוך כדי זה אקווה שלא יידע עוד צער. אמן.

(שני כוכבים וחצי)