פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרידה מ"דם אמיתי": הסיום השמרני של הסדרה הנועזת

      "דם אמיתי" אכזבה עם פרק סיום סולידי, מתקתק ונטול סקס, לאחר שבע עונות שהיו ברובן נועזות, פרועות ומיניות. למרות הסיום החורק, היתה זאת סדרת מופת שלימדה אותנו ללטף את העטלף שבתוכנו. זהירות - ספוילרים לפרק האחרון

      פרידה מ"דם אמיתי": הסיום השמרני של הסדרה הנועזת

      1.

      מה מושך אותנו כל כך לסדרות ולסרטים העוסקים בערפדים? העובדה שמצד אחד הערפד הוא ה"אחר" שהיינו רוצים להיות: צעיר לנצח, סמל סקס מלא ברק ומצד שני גם "אחר" בדיוק כמונו, כך אומרת הערפדיולוגית אודליה ברקין, שחוקרת ערפדים בתרבות הפופולרית, בעיקר בקולנוע ובטלוויזיה, והקדישה להם את התזה לתואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית. תפיסת הערפד כ"פריק" מעוררת את ההזדהות שלנו, כי כולנו לפעמים מרגישים שונים, משונים ולא שייכים. כולנו עברנו טראומה כזאת או אחרת, בדומה לאדם שהפך לערפד, אומרת ברקין. כולנו רוצים "להרגיש בבית" בגוף שלנו שלעיתים מביך אותנו, ולחיות בשלום עם השריטות שלנו ועם הסובבים אותנו. כולנו "פריקים". בסדרה "דם אמיתי" לא רק הערפדים הם "פריקים", לכל הדמויות יש שדים שהן מתמודדות איתם, כשם שבכל אחד מאיתנו יש שד צמא דם שהוא צריך לאלף.

      מתוך הפרק האחרון של הסדרה "דם אמיתי" (צילום מסך)
      סוקי אוהבת ללטף את העטלף. מתוך הפרק האחרון של "דם אמיתי" (צילום מסך)

      2.

      בהרצאותיה, המבוססות על המחקר שלה שנקרא "ללטף את העטלף", הערפדיולוגית ברקין מזמינה אנשים לזהות את הכוחות הערפדיים מחוצה להם – אנשים נרקיסיסטיים ונצלנים ששותים את דמם (מישהו אמר אמא פולניה?). אך יותר מכך, היא מזמינה אנשים לזהות את הכוחות הערפדיים הפועלים בתוכם, ליהנות מהיתרונות שלהם ולא לתת לחסרונות שלהם לנהל את חייהם. היא קוראת לאנשים לאזור אומץ להיות מי שהם, ללא בושה.

      פרק סיום הסדרה "דם אמיתי" (צילום מסך)
      סיום מתקתק: ג'סיקה והויט מתחתנים. מתוך פרק הסיום של הסדרה "דם אמיתי" (צילום מסך)

      (זהירות, ספוילרים) לאחר דרך ארוכה שעברה, דמותה של סוקי נהגה ברוח עצתה של ברקין, ובפרק סיום הסדרה ששודר אמש קיבלה סופסוף את הפריקיות של עצמה, לא לפני התלבטויות רבות. "אלוהים יודע, דשתי בזה כל כך הרבה פעמים שקשה לי לספור. האם להיות מה שאני זו קללה או ברכה?", אומרת סוקי לכומר בפרק הסיום. היא כבר התכוונה לקבל את עצתו של ביל ולהיפרד מכוחותיה על ידי שליחת כדור האש שיהרוג אותו לבקשתו. אבל ברגע האחרון מתחרטת, לא עושה זאת, ואומרת לביל על הכוחות שלה: "זו מי שאני. זה חלק מהאמת שלי. בדיוק כמו שג'ייסון הוא אח שלי ושההורים שלי הם ההורים שלי. הם חלק ממני". ואז הורגת אותו עם מוט עץ לתוך הלב, אבל נשארת פיה. היה זה רגע השיא של פרק הסיום והרגע המפתיע והפרוע היחיד שבו.

      פרק סיום הסדרה "דם אמיתי" (צילום מסך)
      שרה ניולין באה על עונשה. מתוך פרק הסיום של הסדרה "דם אמיתי" (צילום מסך)

      3.

      כאוהד שרוף של "דם אמיתי", פרק הסיום העלה בי תחושות אכזבה לא קלות מכך שסדרה נועזת, פרועה ופורצת גבולות התדרדרה לפינאלה כל כך שמרנית, סולידית וקלישאתית. פרק הסיום היה (כמעט) כולו הפי אנד מתקתק: סוקי בהיריון ויש לה בן זוג, ממשיכה בחייה כמו שביל רצה שתעשה, ג'סיקה והויט מתחתנים, הרעים נוצחו ושרה ניולין באה על עונשה, אצל פאם ואריק עסקים כרגיל.

      אלכסנדר סקארסגארד, דם אמיתי (צילום מסך , True Blood)
      פרק סיום בלי סקס ואפילו בלי עירום. בצילום: רגעים טובים יותר ב"דם אמיתי" (צילום מסך)

      4.

      עובדה בלתי נתפסת נוספת. פרק הסיום לא כלל אפילו סצנת סקס אחת, בעוד שהסקס הוא חלק כה גדול ומשמעותי בסדרה. לעזאזל, אפילו עירום לא היה. בת זוגי ואני התבאסנו מכך מאוד. קשה היה להאמין שמדובר באותה סדרה שזוהתה עם רגעים קיצוניים ומרתקים כמו מחנה ריכוז של ערפדים, ערפד שמוציא לב של שדרן חדשות בשידור חי, ערפד שנקבר בעודו בחיים בתוך עיסת בטון וסצנת סקס מתוך שנאה בה ביל מסובב את ראשה של בת זוגו הערפדית ב-180 מעלות כדי שלא יצטרך לראות את פניה. ואילו בפינאלה, מלבד סצנת קרחנה יחידה ומגניבה, זאת שבה סוקי הורגת את ביל לבקשתו, הפרק כולו היה "הוליוודי" להחריד, ולא ענה על הציפיות. ממש לא היו שום הפתעות מיוחדות. דווקא "דם אמיתי" הסתיימה בלי טראשיות, בלי סקסיות ובלי לעצבן אף אחד.

      פרק סיום הסדרה "דם אמיתי" (צילום מסך)
      סצנת הסיום של הפרק האחרון של הסדרה "דם אמיתי" (צילום מסך)

      5.

      גם הבחירה בשיר הסיום ראויה היתה להיות מדממת יותר, ועם זאת היצירה עושה את העבודה. זהו השיר "Thank You", שהוציאו לפני 45 שנה לד זפלין באלבומם השני, הראשון של הלהקה שנכתב במלואו על ידי הסולן רוברט פלאנט. השיר מתאים לא רק לחג ההודיה שמצויין בסצנת הסיום, אלא גם הולם ל"דם אמיתי" במלות הפתיחה שלו:

      If the sun refused to shine
      I would still be loving you

      שיר הסיום, "Thank You" של לד זפלין

      6.

      הפינאלה של "דם אמיתי" לא הצליחה לשחזר את עוצמת פרק הסיום של סדרה קודמת של היוצר אלן בול שעסקה במוות, "עמוק באדמה". היתה התכתבות מסוימת בין סוף הסדרות – שתיהן סיפקו הצצה לעתיד הדמויות. בעוד ש"עמוק באדמה" הציג לנו את העתיד הרחוק בו הן מוצאות את מותן, "דם אמיתי" הציג לנו את עתידן הקרוב, בו הן מלאות חיים. סצנת ארוחת חג ההודיה שבה כולם ביחד - הפיות, הערפדים, משנה הצורה והמדיום - היתה כולה שיר הלל לטוב שבחיים – אהבה, חברות, משפחה, אוכל, שמחה ודאגה אחד לשני. זה נחמד, אבל באמנות, מה לעשות, המוות מעניין הרבה יותר מאשר החיים. בעוד שפרק הסיום של "עמוק באדמה" היה מושלם, מטלטל ובלתי נשכח, פרק הסיום של "דם אמיתי" לא מתקרב לזה אפילו. כל כך רציתי להזיל דמעת דם, אבל זה לא קרה.

      פרק סיום הסדרה "דם אמיתי" (צילום מסך)
      האם יש סיכוי לספין אוף בכיכוב אריק ופאם, שייקרא "ניו בלאד"? (צילום מסך)

      7.

      עם זאת, "דם אמיתי" היתה אחת הסדרות הכי טובות שראינו בחיינו ובמותנו. היא סחפה אותי כמו רבים אחרים, במיוחד בשלוש העונות הראשונות של הסדרה, שהיו מעולות. הסדרה החייתה את ז'אנר הערפדים, ערבבה באופן מופתי בין ז'אנרים שונים וגם הצליחה להעביר ביקורת על גזענות ושנאת זרים (גייז, שחורים, שונים) בארצות הברית. העונות הבאות היו פחות טובות, אולם העונה השביעית והאחרונה היתה מספקת יחסית. בשלב מסוים היה אפילו נדמה כי היא חוזרת למקורות, עד לפרק הסיום המתסכל.

      ואולי יש מצב לספין-אוף בכיכובם של אריק ופאם, תחת השם "New Blood"? רק הזמן יגיד.