פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סוגה עילית 24: שלח לי שקט

      זוכרים את הימים בהם היה אפשר להתרווח בספה מול הטלוויזיה ופשוט ליהנות בלי לסבול מהצפת שטויות כמו "מי אתם מ'בלש אמיתי'"? די, הגיע הזמן לקצת שקט. טור הטלוויזיה של צפניה

      משחקי הכס (יח"צ)
      שמונה דרכים בהן אריה דומה לפיצה (מתוך "משחקי הכס". צילום: יח"צ)

      אני זקן. אני מרגיש זקן כבר כמה חודשים. הגב כואב, לפעמים קשה לקום מהמיטה, פתאום יש כמה שערות שיבה במקומות לא צפויים. אבל נדמה שאת האישור הסופי על זקנתי קיבלתי ביום שלישי בבוקר, רגע אחרי שהסתיים טקס האמי ה-66.

      פעם, כשהייתי צעיר ולא סבא בן 34, הייתי לוקח קשה את תוצאות הטקס. אם הייתי צעיר היום, בטח הייתי משחרר איזו רטינה בנוסח "שוב התעלמו מ'משחקי הכס'". לא עוד. האקדמיה כבר לא מנותקת בעיניי. חברי האקדמיה הם לא זקנים שלא מבינים דבר וחצי דבר בטלוויזיה. חברי האקדמיה הם אני. אנשים שהתעייפו מהגלגול החדש של הטלוויזיה וחובביה במאה ה-21.

      אני רוצה שקט. אני רוצה לחזור לימים בהם היה אפשר להתרווח בספה מול הטלוויזיה ופשוט ליהנות מהתכנים. מקסימום ללהג על מה שראית בפורום עם כמה אנשים אנונימיים שאוהבים את אותם התכנים. רוצה להכחיש את קיום ההווה. "איזו דמות אתה מ'בלש אמיתי'?", "איזה סוג פיצה אתם ב'ברוקלין תשע-תשע'?", חמש עשרה דרכים בהן הפרק של "החץ" אכזב אותנו". די, תסתמו. למי יש כוח להתמודד עם הפרעת הקשב הבלתי נגמרת הזו? לא עוד פוש, בואו נחזור לפול.

      כתום זה השחור החדש עונה שניה (יח"צ)
      כתום זה המעיק החדש (מתוך "כתום זה השחור החדש". צילום: יח"צ)

      לא ברור מה קדם למה. העיסוק הבלתי נגמר בתכנים שהגיע כי אנשי התוכן סברו, בצדק לעיתים, שחובבי הטלוויזיה זקוקים לעיסוק בלתי נגמר בתכנים או האובססיה הבלתי נגמרת של חובבי הטלוויזיה לתכנים. אובססיה, שכפי שרמזתי בעבר, הפכה לחרב פיפיות.

      אז אני רוצה לצאת מהלופ הזה. לרדת מהגלגל הענק ולשבת בשקט בצד. לא לשמוע כמה "כתום זה השחור החדש" היא הדבר הכי נועז שמשודר בטלוויזיה. לא לקרוא עשרות ציוצים בטוויטר על הפרק האחרון של "משחקי הכס". פשוט לצפות בטלוויזיה וליהנות. החלק המדכא בכל הסיפור הלא ממש מרגש הזה הוא שאני די בטוח שהתחושות שלי היו זהות גם אם לא הייתי מתפרנס מעיסוק בטלוויזיה על פניה השונות.

      האם נותרו חובבי טלוויזיה שיכולים לומר, עם יד על הלב, שהצפת המידע בעידן החדש לא הרסה להם את חוויית הצפייה? כמה אהבה זה יותר מדי אהבה? האם יש בכלל דרך לסנן את שטף המידע הזה? עוד לפני שהצופה מספיק להתרשם מהתוכן, הוא מופצץ במידע עליו מכל הכיוונים.

      קחו לדוגמה את "Outlander", סדרה די זניחה שעלתה לפני כמה שבועות ברשת Starz הדי זניחה. אלוהים יודע למה, אבל באתרי הבידור בארצות הברית דוהרים עליה בלי בושה ובלי פרופורציה. אולי מדובר בדבר הגדול הבא. אולי מדובר בשוס. לא יודע, עדיין לא הגעתי לפרק הבכורה. אבל כבר נחשפתי לכל כך הרבה תוכן מקוון שמבטיח ש-"Outlander" היא הדבר הכי טוב בגלקסיה, שירד לי החשק לצפות בה. ההפסד כולו שלי. אולי.

      פעם האינטרנט היתה הישועה. המקום למצוא אנשים כמוך. מי ידע שאתה לא לבד. היום האינטרנט היא הבעיה. אלוהים, מה לא הייתי נותן להיות כדי להיות לבד.