פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרצופה של המדינה: למה "האח הגדול" היא צדו השני של המטבע "צוק איתן"

      מדינת ישראל רוצה תמונת ניצחון ובזמן ש"צוק איתן" לא מספק לה כזו, הפייבוריט לזכייה בגמר "האח הגדול" - אלדד גל-עד הלבן, הימני, מדושן העונג מעצמו, יהיה הדבר הכי קרוב לזה עבור המסמסים

      אלדד גל-עד (גיא כושי ויריב פיין)
      אלדד גל-עד (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

      "האח הגדול" היא הדבר הכי חשוב בתרבות הישראלית. הכי הכי חשוב. תמיד, אבל בעיקר עכשיו. דווקא עכשיו חופשה ישראלית, וריאליטי ישראלי. כי אחי זה הכי, אחי. ואיך בעצם אפשר לדעת ש"האח הגדול" זה הדבר הכי הכי חשוב? כיוון שבכל מה שהוא המצב-המבצע-המלחמה חסרת השם שאנחנו חיים בחודשים האחרונים, הדבר האחרון שנותר כמעט לא נגוע, הדבר היחידי שהילכו סביבו על בהונות, להוציא את מהדורות החדשות, זהו "האח הגדול".

      מתי שהוא, ללא קשר לניג'וס הבלתי נגמר של העונה הנוכחית והלא מעניינת דיה, הפכה התוכנית "האח הגדול", למדורת השבט. הרשמית, עם סטאמפה. זו שאסור להזניח ליותר מדי זמן כדי שהאש לא תכבה, זו שיש להזין בדם טרי של קורבן אדם משובח בצורת עינב בובליל ונופר מור ומנחם בן, למשל.

      מבחינות מסוימות, לא פוליטיות, אבל בפירוש חברתיות ופסיכולוגיות – "האח הגדול" היא צדו השני של מטבע מבצע צוק איתן. זוכרים שפעם לפני שבועות ארוכים מדי, אורטל בן דיין טפטפה חומרים שלא רגילים לראות בפריים טיים? זוכרים שדובר על פמיניזם מעשי, על מזרחיות גאה שלא משחקת לידי דיעות קדומות? יופי, עכשיו תשכחו מזה לעוד חודשים ארוכים. כי זו היתה האנומליה של הטלוויזיה הישראלית. הפסאודו נורמלי הוא שלטונו הטלוויזיוני של הגבר הישראלי הנאה, החסון, הלבן, הימני.

      לא רק החמאס רוצה תמונת ניצחון, גם ישראל רוצה. והיא אולי לא תקבל כזו, להוציא אחת – את ידו המונפת אל על, טובעת בקונפטי מבית היוצר של "המופע של טרומן", של אלדד גל-עד. גם אם מדלגים על קלישאת ישראל ישראלי, מס' ת.ז. 01234567, יש כזה מין ישראל ישראלי. והוא לא טבעוני, או פמיניסטי, הוא לא רוסי. הוא לא נערה מתיילדת שמטפחת רומן דמיוני, והוא לא פנתרה שעקרה לעצמה את הציפורניים בשביל גבר שאוהב לענוד גולגלות נשים על החגורה שלו (אלוהים אדירים נופר מור, מה נהיה ממך?).

      זהו הישראלי מקליש הבלורית והתואר, אוהב את אמא, החברה, אלוהים והמדינה. יושב במקום טוב באמצע, חברה'מן ואהוד. מה שנקרא "בחור טוב", כשלא בודקים בציציות. פה ושם הוא חוטף ת'ג'ננה, אבל מי לא? פה ושם הוא אלים, אבל מי קדוש? פה ושם הוא לא מצליח להסתיר את הדיעות הקדומות, הגזענות, תחושת העליונות. בנות מתות עליו, גברים מחליקים לו כיפים באוויר. בחו"ל תזהו מקילומטרים שהוא ישראלי, משהו בנינוחות, משהו בשפת הגוף, אולי חולצה של סיום מסלול. הוא ישראל ישראלי; הוא אלדד גל-עד.

      חמישיית גמר האח הגדול (יח"צ)
      מה כאן יוצא הדופן? חמישיית הגמר של "האח הגדול" (צילום: יח"צ)

      את דן שילון היה צריך להעלות באוב כדי להחזיר אותו ואת מעגל הקונצנזוס שלו אל נקודת האמצע של המסך. אבל אלדד גל-עד כבר היה שם, ואם לא היה שם, אז כנראה ש"האח הגדול" היתה מיילדת אותו מתוך ירך הזאוס של אבי ניר, כמו דיוניסוס של הפריים טיים. כי במושגים ישראלים מיינסטרימים, אלדד גל-עד הוא בן אלים. וגם אם הנבואה נועדה לשוטים – קשה לראות כיצד הבחור מפסיד את הקונצנזוס לאישה, ובעיקר לכל אחת מהנשים שנותרו בבית "האח הגדול" – כל אחת מסיבותיה הלא זהות זו לזו.

      לא ברור אם אנחנו במבצע, מלחמה, הפסקת אש, משא ומתן. הדבר היחידי שברור הוא מה הכי חשוב כרגע בתרבות הישראלית – לפי המושכים בחוטים, לפי המפרסמים, לפי המשלטטים. וכרגע, למרות שהבחירות עדיין רחוקות – מה שחשוב הוא מנהיג וסמל. גם אם הוא פלקטי, נרקיסיסט וחסר כוח שלטוני, גם אם המפלגה שלו מורכבת מחברי הכנסת ג'קי מנחם ואלירז שדה. הרבה מאוד מחקרים הוקדשו לקבלת החלטות ולעיצוב ערכים של עמים כשנמצאו במצב של מלחמה; כנראה שאין רבים - אם בכלל – שנכתבו על בחירת זוכי ריאליטי בזמנים שכאלו. ויכול להיות שכך או כך, מי שמסתמן כרגע כפייבוריט הבלתי מעורער של הקהל, היה מסתמן ככזה גם בעתות שלום ושלווה. כל מה שאפשר לנחש בביטחון הוא שהעונה הנוכחית לא היתה יכולה להיות עונה של פותנה ג'אבר.

      מי הזוכה שלכם? הצביעו בסקר!