ל"אקסטנט" יש שלל מרכיבים שגורמים לחובבי טלוויזיה לרייר על השלט שלהם עוד לפני שהספיקו ללחוץ על "הקלט כסדרה" האלי ברי (אישה שככל הנראה יש?נה בצנצנת פורמלין, אחרת אי אפשר להסביר איך היא נראית ככה) מגיעה לככב בסדרה; סטיבן ספילברג - שאם סולחים לו על קשקושים, וזוכרים שהוא אבא של "E.T", "פארק היורה", "דו"ח מיוחד" ועוד המוני הצלחות אחרות - עדיין מרגש שהוא מתרגש מטלוויזיה; חוץ מזה מבטיחה "אקסטנט" גם מד"ב, אינטליגנציה מלאכותית, עתידנות, ושאלות המוסר שביניהם. כל זה יחד עם יובש הקיץ בטלוויזיה, ונתוני הפתיחה המבטיחים של הסדרה בארה"ב - 11.9 מיליון צופים לפרק הבכורה מסעירים ובצדק.
גם התקציר של "אקסטנט" מבטיח טובות - אסטרונאוטית (האלי ברי) חוזרת ממשימת יחיד בחלל בת למעלה משנה, כשהיא בהיריון. איך יודעים שאנחנו בעתיד? ובכן, אף אחד לא עושה עניין מזה שמדובר באישה, ואפילו לא באישה שחורה. עד כאן העתיד נראה אחלה, חוץ מהעניין הקטן הזה עם ההיריון המלחיץ ואווירת הנכאים הכללית. מולי וודס האסטרונאוטית שבילתה בחלל עם עצמה ועם מערכת מיחשוב קולית, שבה לביתה המתוקתק שם ממתינים לה בעלה המדען החתיך והמכיל (גוראן ויז'נצ'יק), ובנם אית'ן. אהמ... ובכן, במהרה מתגלה שהילד לא סתם מעביר צמרמורת במעלה חוט השדרה הוא אנדרואיד משוכלל במיוחד, שאומץ על ידי משפחת המוצלחים חשוכת הילדים, שמגדלים אותו כאילו היה בנם הביולוגי. אית'ן הוא קריפ קטן ומלחיץ, דבר שרק אביו המאמץ והממציא עיוור אליו, בהמשך תתפתח דמותו של הילד-לא ילד כאשר יעלו שאלות מסוימות של מוסר, טוב ורע, וכל שאר העניינים שבני האדם מזהים עם "טבעי" לעומת "מלאכותי".
לא סתם "אקסטנט" עוררה עניין גדול ומשכה אליה גם את מי שאינו הקהל האוטומטי של מדע בדיוני האלי ברי מעבירה היטב את החרדה המזדחלת מרגע שהיא מגלה שהיא בהיריון שהוא מחציתו נס ומחציתו סיוט. השילוב רב הממדים בין קו הנרטיב העתידני (שמתבטא בעיקר בעיצוב הסביבה המיידית של גיבורי הסדרה ופחות בגימיקים של סקייטבורד מעופף), בין המשיכה-רתיעה לשילוב יצירי אינטליגנציה מלאכותית בין בני האנוש, ובין מה שמתעצב לכדי קונספירציה של סוכנות החלל, הוא אטרקטיבי ושומר על מתח. יד המפיק של סטיבן ספילברג אמנם מפריזה ברפרנסים העצמיים כן, הבנו שאתה עשית את "A.I", כן, גם את "דו"ח מיוחד", כל הכבוד סטיבי. עכשיו הנח לנו לצפות בטלוויזיה, בסדרה שנראית, מצולמת ומושקעת כמו קולנוע.
העניין עם "אקסטנט" הוא שהיא מבטיחה לטפל בנושאים מעניינים, אבל לא מבטיחה לומר עליהם שום דבר מעניין במיוחד. כל הפתיח העסיסי והמתפקע מאפשרויות של הסדרה, מתנקז די מהר תוך כמה פרקים אל אפיקי דרמה ומתח די צפויים. גם הבעות המצוקה הנפשית והייסורים הפוטוגניים של ברי הופכים במרוצת העונה למעגל אינסוף של התפרצפויות נוגות לא שאין לה לדמותה סיבות; אבל בשם אלוהים גברת ברי, תזרקי איזו הבעת פנים נוספת פה ושם לשם הגיוון. "אקסטנט" מדלגת על האפשרות לעדור מחדש את רגבי המד"ב שאנחנו כבר מכירים, ובוחרת ללכת בשביל הסלול אל המעט צפוי מאליו, אל הלא מתחייב עד הסוף לפתרונות יצירתיים, ובעיקר אל הבידורי. זה פייר אינאף, לא מלהיב כמו כל מה שהסדרה הזו היתה יכולה להיות, אבל מספיק בכדי להמשיך לצפות בה.
יחד עם הערך הבידורי, אפשר היה לקוות שלסדרת מדע בדיוני בשנות האלפיים יהיו קווי מחשבה ופילוסופיה עדכניים ומאתגרים יותר מאשר המדע הבדיוני שקיבלנו באייטיז אבל זה לא יקרה עם "אקסטנט". אחרי כמה פרקים אפשר להיזכר שבעצם על הסדרה מרחף צל הענקים של ספילברג מטאור יצירתי מצד אחד ובעל מיינד די ילדותי מצד שני. מה שעבד נפלא בכל היצירות שלו שגדלנו עליהן, חורק קצת כאשר אנחנו כבר לא ילדים וספילברג עדיין כן. אנחנו אולי מקווים לתשובות מורכבות יותר ב"אקסטנט", אבל הוא נשאר זה שצובע את השמלה של הילדה באדום כדי שלא נפספס את הפואנטה. אפקטיבי כן. מעודן לא ממש.
הסדרה משודרת בימי שבת, בשעה 21:00, ב-HOT Zone ובחינם ב-HOT VOD.
מה אתם חשבתם על "אקסטנט"? ספרו לנו בפייסבוק