פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "The Knick": למה התכנסנו כאן בעצם?

      הסדרה החדשה של סטיבן סודרברג בכיכובו של קלייב אואן משוחקת ומצולמת מדהים, אבל לא ברור מה משך אותם לפרויקט נטול חידוש כזה. מה שבכל זאת מעורר עניין הוא הזווית השחורה

      דה ניק (יח"צ)
      אנטי-היפוקרטס. "The Knick" (צילום: יח"צ)

      יש כמה סדרות שעולות לראש במהלך הצפייה בפרק הבכורה של "The Knick", הדרמה הרפואית התקופתית של סטיבן סודרברג בכיכובו של קלייב אואן. יש בה רופא מחונן ואגוצנטרי שמכור לסמים ומגולם על ידי שחקן בריטי במבטא אמריקאי כמו ב"האוס", יש בה שחזור תקופתי יפהפה ומרהיב כמו ב"אימפריית הטיילת" (המתארת תקופה לא רחוקה ממנה, שנת 1900 לעומת 1920 בטיילת). יש בה עיסוק מאוד מעניין בתהליכים רפואיים היסטוריים מהפכניים כמו ב"הסקס של מאסטרס", ובשני הפרקים הבאים גם "ER" עולה לראש לעתים קרובות כסדרה שנגעה פעמים רבות בחדשנות רפואית. אני בכוונה מונה את כל אלה, כי הן מנמקות היטב את העובדה שחרף הכוחות הפועלים, בשלושת הפרקים הראשונים שלה "הניק" לא מצליחה להתבלט כמשהו יוצא דופן.

      על פי התיאור שלה עוסקת הסדרה ברפואה, מוסר וביחסים בין גזעיים בתחילת המאה העשרים. היא מגוללת את סיפורם של המנתחים, האחיות וכוח העזר בבית החולים הניו יורקי הכושל האמיתי "ניקרברקר", או בקיצור "הניק", אשר תחת ניצוחו של ד"ר ג'ון ת'אקרי (אואן) דוחקים את גבולות הרפואה בתקופת טרום אנטיביוטיקה שבה אחוזי התמותה גבוהים. הסדרה מתיימרת להראות כיצד השילוב של כישרון, יוהרה ומזל השפיע על התפתחות הרפואה המודרנית.

      יש בנושא הזה משהו מסקרן, וכבר בדקות הראשונות של פרק הבכורה אנחנו נזרקים אל תוך הליך כירורגי שונה בתכלית ממה שאנחנו מורגלים לראות על המסך. הרופאים עובדים בלי כפפות ומסכות, שולחים את ידיהם החשופות אל איבריה הפנימיים של המנותחת, הדם הרב נשאב באמצעות משאבה ידנית אל תוך בקבוקים, קהל צופים יושב שם כמו בתיאטרון ללא מחיצה. סצינה מטרידה מאוד שכל כולה "תראו איזו כברת דרך עברנו" מאז אותה תחילת המאה הקודמת, שבעצמה הייתה מהפכנית בכל הנוגע לרפואה, כפי שפרק הבכורה מיטיב להמחיש.

      מה שנראה מרשים על המסך מאבד מכוחו לנוכח ביקורת על אנכרוניזם רב בסדרה. למשל, כפפות הגומי הומצאו ב-1889, ועוד בידי האדם שעליו מבוססת בחופשיות דמותו של קלייב אואן, קוקאין כבר היה ידוע מזה עשרות שנים כחומר בעייתי, והיציעים בחדר הניתוח אמורים להיות עשויים מחומר אטום בניגוד ליציעי העץ שבסדרה. לדברי ההיסטוריון הרפואי ד"ר האוורד מרקל מאוניברסיטת מישיגן, "איחוד ההיסטוריה הרפואית והכירורגית של העשורים 1870 עד 1900, הוא המקבילה הרפואית-היסטורית של איחוד ימי הביניים עם אמריקה הקולוניאלית עם מלחמת האזרחים". לדעתו סצינת הפתיחה הזו הייתה "ריאליזם שהוקרב על מזבח הדרמה והמראה המזוויע".

      דה ניק (יח"צ)
      הכי מעניין בסדרה. "The Knick" (צילום: יח"צ)

      בסופו של דבר "הניק" היא לכאורה עוד סדרת כבלים שבמרכזה אנטי-גיבור לבן, גאון עם בעיות אישיו?ת. כך שלא במקרה, העניין הגדול ביותר בסדרה כרגע מגיע מהחזית השחורה: מול ד"ר תאקרי ניצב הרכש החדש של בית החולים, שהתקבל לשם בניגוד לרצונו - העילוי האפריקאי-אמריקאי ד"ר אלג'רנון אדוארד. כשרונו וניסיונו של אלג'רנון בפריז לא מפחיתים את הזלזול הרבתי שבו הוא מתקבל על ידי הרופאים האחרים, כמו גם את הדעות הקדומות של החולים ("אתה מוכרח לגעת בה כל כך הרבה?", שואלת אמא שאת זרועה של בתה הוא תופר). היחס המשפיל כלפיו וכלפי קהילתו מביא את אלג'רנון לחשוב מחוץ לקופסה ולהציב משקל נגד, ובשלושת הפרקים הראשונים הם מפיקים בלי תחרות את הדברים המעניינים ביותר בסדרה.

      למעשה, היחס כלפיהם מהווה את מקור הקונפליקט של "הניק" שמקרין גם על יתר הדמויות, אנשי רפואה שנשבעו את שבועת היפוקרטס ובכל זאת פועלים נגדה על בסיס יומיומי. "אשמור על החולים מאי-צדק", אלא אם כן אני צריך גופה להתאמן עליה. "ולעולם לא אזיק להם", אלא אם כן הם שחורים. "לא אנתח אלא אשאיר זאת לאנשים שמוכשרים לכך במיוחד", אלא אם כן המומחה שחור. "לעולם לא אתן לאישה תרופה שעלולה לגרום להפלה", אלא אם כן בעלה לא ירצה בילד. "ולא אגרום לנזק בכוונה תחילה", אלא אם כן אני מתאגרף ממש טוב.

      "הניק" משודרת בארה"ב ברשת הכבלים סינמקס, רשת-בת של HBO שעד כה התמחתה בסדרות ציצים ואלימות משובחות כדוגמת "באנשי" ו"מכת מחץ", כך שמדובר בסטייה חדה מהקו שלה עד כה. הנושא שלה מעניין, המשחק מעולה, היצירה מהוקצעת וניכר שנעשתה ביד אמן, לא קשה להבין מדוע סינמקס קפצה על ההזדמנות לשדר אצלה דרמה בהנהגת סודרברג את אואן. בכל זאת שלושת הפרקים הראשונים, מעניינים למדי ככל שיהיו, אינם מצליחים להסביר כדי הצורך מה משך את שני האישים האלה אל הפרויקט. אפשר רק לקוות שההמשך ישפוך על כך יותר אור.

      קטנה לסיום: למה בעצם yes קוראת לסדרה "The Knick"? אם "הניק" מספיק טוב לתרגום בגוף הפרק, הוא מספיק טוב גם כדי לשמש כשם הסדרה בעברית.