בית התקליט עם אריק ברמן

לבחור רק חמישה עד עשרה אלבומים שהשפיעו עליי נשמע לי כמשימה כמעט בלתי אפשרית, לכן תחמתי את גבולות הזמן לכדי אלבומים חשובים שליוו את נעוריי.

"בוקר אחד, ואני בכיתה ח?, נסעתי בקו 13 לתיכון חדש בתל אביב וברקע התנגן מהרדיו השיר 'Lalena'. הייתי כל כך משוכנע שזה קולו של ג?ים מוריסון שמלטף לי את הרקות, שמיד אחרי בית הספר רצתי לחנות התקליטים וקניתי את אלבום האוסף הכפול של ה-Doors, סמוך ובטוח שהשיר יופיע שם. הגעתי הביתה, הקשבתי לכל האלבום ולא האמנתי שהם בחרו שלא להכניס את השיר הזה לאוסף. וכך זכיתי להכיר את להקת הדלתות. כמה שירים נפלאים יש באוסף הזה ששני חלקיו מסתיימים עם יצירות מופת באורך 10:56 ו-11:42 דקות, ורק מחזקים את התחושה המצערת שנולדתי בעשור הלא נכון. בטלו את המנוי שלי לתחיית המתים?.

"אז בסופו של דבר הבאתי את עצמי שוב לחנות התקליטים, והפעם שאלתי את המוכר איפה מוצאים את 'Lelena' האומללה שאי אפשר להאשים אותה והוא הניח בידי את האלבום הזה. לפי מה שהבנתי Deep Purple בהנהגתו של הקלידן שלהם ג?ון לורד היו מחלוצי שילוב מוזיקת רוק עם קטעי מוזיקה קלאסית מתוזמרת. תמיד הייתי סאקר של כינורות וזה תפס אותי מיד. בהמשך הקשבתי לעוד אלבומים של הלהקה וזו כנראה התקופה הכי פרוגרסיב שהיתה לי עד היום. מאיפה שאני עומד כרגע רוב הטקסטים נראים לי מביכים ביותר, העיבודים הקלאסיים נשמעים לי דרמטיים לעייפה ו-Lelena התגלתה בכלל כאהובתו העצובה של דונובן. ולמרות זאת אני מוצא את עצמי מקשיב לאלבום גם היום. 'אני רואה השתקפויות במים, צבעי סתיו, ביתו של קיץ'. סיי וואט"?

"הדבר היחידי שיותר מביך מלשים אלבום אוסף בפינה עיתונאית כמו זו, הוא לשים שני אלבומי אוסף. כמה אירוני לקרוא לאסופת שירי הדיכאון הללו 'הלהיטים הגדולים'. לאונרד כהן אף פעם לא היה בעניין של לייצר להיטי רדיו קליטים, השירים שלו עמוקים ומיוסרים, וכתובים כל כך טוב שלפעמים הם גורמים לי לרצות להחליף מקצוע לרפד. בפעמים אחרות הם גורמים לי לרצות להשתפר ולעבוד יותר קשה. אבל בתור נער לא באמת הבנתי את רוב המילים והתמסרתי בעיקר ללחנים, לעיבודים הפשוטים ולאיך שהקול המפסידני היפה שלו משתלב עם קולות הרקע הסקסיים של זמרות הליווי. 'ניו-יורק קרה אבל אני אוהב לגור כאן, יש מוסיקה ברחוב קלינטון לאורך כל הערב'".

"כמה זמן לא שמעתי את האלבום הזה. אני חושב שהיה לי שיער ארוך בפעם האחרונה. זו היתה תקופת ש'רוצה לבוא אלי לשמוע תקליטים?' לא היה רק משפט סרק ערמומי לשכנע בחורה להסתגר איתך בחדר. אני אפילו לא יודע איך הוא התגנב לרשימה הזו, אבל ככה בטיול שלי במורד שבילי הזכרון פתאום הבחנתי בו מאובק בצד הדרך. אין בו הרבה שירים, אבל כולם יפים, ומוזרים. 'בלבול יהיה כתוב על המצבה שלי', אם אני לא טועה אחד מחברי הלהקה הוא כותב הטקסטים, הוא לא ניגן על שום דבר ובכל זאת נסע איתם לכל ההופעות. מתאים לי".

"אלבום כפול, שהוא גם אלבום קונספט, שהוא גם סרט, שהוא גם סוג של אוטוביוגרפיה של רוג?ר ווטרס. האלבום הזה לא מפסיק להדהים אותי. אני לא מצליח להבין איך מגיעים לכזו רמה של כתיבה פלוס נגינה פלוס הפקה פלוס חזון פלוס הגשמתו. באופן די קבוע כששיר הנושא המפורסם והלעוס עולה לי במכשיר השרירותי של הגורל אני ישר מעביר אותו, כי די, כמה אפשר? אבל דווקא לפני כמה ימים יצא שישבנו כמה חברים והוא הפציע והקשבנו לו שוב כמו שצריך, איזה דבר. 'אמא, את חושבת שהם יזרקו את הפצצה? אמא, את חושבת שהם יאהבו את השיר? אמא, את חושבת שהיא טובה מספיק? אמא, האם היא תקרע את הבן שלך לחתיכות? אמא, האם כדאי לי לבנות חומה?'. לגמרי".

"קיבלתי את האלבום הזה כמתנת יום הולדת מהחברה הראשונה שלי אני חושב, הוא בדיוק יצא, היא היתה קשובה מספיק כדי לשים לב שהתרגשתי מהסינגל הראשון שיצא ממנו לרדיו. לשיר קוראים 'As I Sat Sadly By Her Side' ולימים התמזל מזלי ושרתי אותו יחד עם רונה קינן הנפלאה בפסטיבל הפסנתר בערב מחווה שהקדשתי לניק לפני שנה או שנתיים. קייב הפך לאחד מהאומנים שיותר השפיעו עלי לאורך השנים ובימים אלו אמור לצאת סרט עליו ובכיכובו שנקרא “20,000 Days On Earth” שנשמע מאד מסקרן. עד היום אני חושב שיש באלבום הזה את אחת משורות הפתיחה המבריקות בתולדות המוזיקה העכשווית 'יצאתי מהדלת האחורית עם האקדח המעשן של המאהב של אשתי'.

הופעות סוף הקיץ של אריק ברמן:

8.9 – מופע אקוסטי בעשן הזמן, באר שבע.
11.9 – פאב הפינה, קיבוץ חמדיה.
14.9 – ג'מס, פתח תקווה.
15.9 – פאב הסעידה, חולון.