למשך כמה דקות מדאיגות במהלך הפרק האחרון של "הנותרים" היה נדמה שהוא מזנק בקפיצת ראש מסורבלת אל תוך מחילת הארנב. פתאום קווין גארבי מושלך אל בית המשוגעים. פתאום יד נעלמה מגישה לו את הגיליון הישן של נשיונל ג'יאוגרפיק שבו כלולים כל הרמזים שעשויים להוציא את מעריצי הסדרה למסע 'חפש את המטמון'. פתאום אביו שוב מציג בפניו אמיתות אניגמטיות כשבטלוויזיה משודר הסיטקום "קרובים רחוקים מאוד". פתאום פטי בכלל לא מתה אלא יושבת עליו בפתיינות.
הדקות האלה הפכו ביזאריות יותר ויותר עם כל רגע שחלף, מצד אחד נדמים כמו התממשות הטירוף של קווין ומצד שני הקיצוניות שבהם נדמתה גסה מדי, חלומית מדי. קשה היה להבין היכן מתחילה המציאות והיכן התעתוע, ומאחר שהדברים שראינו התבססו על חשדות חוזרים ונשנים לכך שמצבו הנפשי של קווין מתדרדר, התפנית הזו נראתה כמו משהו שבאמת קורה, לפחות בחלקו. וזה רע. אבל אז קווין התעורר ברכב עם מאט והכל היה בסדר.
הסיקוונס הלא-קצר הזה יכול להיתפס כהצצה נוספת למה שמתרחש בקרבו של קווין, או אולי כתעלול לא מזיק, קריצה כלפי הצופים מדיימון לינדלוף, איש שיודע דבר או שניים על מסכי (ומפלצות) עשן עוד מ"אבודים". אבל יש בחלום המיותר הזה כדי להעיד על התפר העדין שהסדרה הילכה עליו מאז ראשיתה, טשטוש הגבולות שאיפשר לסימבוליזם הכל כך מאסיבי של הסדרה - כלבים, צבאים - להיות נוכח תמידי בה ולהצליח לעבוד. טשטוש שנובע מעולם מוזר שאנשים בו איבדו את קרוביהם מסיבה על טבעית כלשהי.
בסופו של דבר חלק גדול מכוחה של "הנותרים" נובע מהעמימות שלה. כאשר וויין הגוסס אומר לקווין שמשאלתו התגשמה הלב שלנו נמעך - גם אם אנחנו לא יודעים אם זה נכון או לא נכון, אנחנו יודעים שבאותו רגע זה הורס את שתי הדמויות. עוצמה לא פחות גדולה נובעת מאחד הדברים הכי בלתי מנומקים בסדרה - כת "הניצולים האשמים". עד כה התברר בדיעבד כי השתיקה התמידית שלהם היא מעין הכנה לפעם הראשונה שבה ידברו. זה קרה כאשר גלדיס התחננה על חייה כשנסקלה, זה קרה כאשר פטי התחילה לשוחח עם לורי בעקבות האירוע, וכעת זה קורה עם לורי עצמה. אותה אחת שסירבה בכל תוקף לפצות בה, שגם הפעם לא נעתרה לבתה כאשר ביקשה ממנה לדבר, זועקת עתה את שמה מחוץ לבית הבוער.
בחנני, כזהב אצא
שלא כהרגלה השתהתה רשת HBO עם הזמנת העונה שנייה של "הנותרים" והודיעה על חידושה רק לפני כארבעה שבועות. אחרי צפייה בפרק האחרון לעונה, אפשר אולי להבין את העיכוב - הוא בקלות רבה יכול היה לשמש כסוף הסדרה. "שב הבן האובד", זהו שם הפרק. העונה הקפידה להקביל בין האב לבנו וגם הפעם היא עושה זאת. טום חוזר אל העיירה כדי להשאיר את התינוקת על מפתן דלת משפחתו, אבל העיקר שהוא שב, ואף עוצר כשהוא רואה את אמו בדרכו משם. קווין חוזר לזרועות אביו האל וקורא בדמעות פסוקים יפהפיים מספר איוב. הוא מציל את בתו ממוות. הוא נבחן ויוצא כזהב. קווין, הצבי האבוד והרדוף, הצליח לאלף את הכלב המאיים.
לאורך כל העונה הראשונה דיברו על הקדרות הגדולה, העצב והאובדן של הסדרה כעל משהו יוצא דופן בטלוויזיה, כאילו מעולם לא ידענו את "הסמויה", "עמוק באדמה" ורבות אחרות. הפרק האחרון בעונה של "הנותרים" היה מעין זיכוך בכל הנוגע לזה. ניקיונו של קווין ממיכל המים שהביא לו מאט סימן על כך, שוטף מגופו את הדם, העפר והזיעה, מאחוריו קרני השמש מציצות מבעד לעצים והכל נראה שליו וטהור.
המשפחות המתפרקות, הקרובים הרחוקים מאוד, זוכים לרגעיה הראשונים של הזדמנות שנייה. נורה עם התינוקת רגע לפני שהיא מרימה ידיים, הגארבים שעוד עשויים באמת להתאחד, עוד ייתכן שיהיו במיטבם. אנחנו לא יודעים מי באמת היה וויין, הסיפור שלו היה קטוע ומוזר, מן הסתם בכוונה, וייתכן מאוד שהעונה הבאה תספר לנו את כל הסיפור. מה שעל פניו נראה זה שהיה לו כוח כלשהו. החיבוק שהעניק לנורה נתן לה כוחות להמשיך, לעבור איזושהי פינה. כעת כשהיא מתכננת להיכנע ולעזוב, לא אחרת מבתו התינוקת של וויין היא זו שצפויה להציל אותה. ובדרך עקלקלה ואפלולית שאופיינית לעולם פוסט-ההיעלמות, משאלתו של קווין אכן מתגשמת - המשפחה שלו מתקרבת לראשונה מאז שכולם הלכו איש איש לדרכו.
זה לא היה פרק מושלם, וגם לא עונה מושלמת, אבל בשנה הראשונה שלה "הנותרים" הוכיחה את עצמה כאחת מהסדרות הממגנטות והמרגשות על המסך. הסוף המטהר והכמעט-סגור הזה מביא לתהות מה הם מתכננים לעונה השנייה.
פרק הסיום של הסדרה הנותרים, שודר היום לפנות בוקר בצמוד לארה"ב וישודר בשעה 23:00 בערוץ yes Oh HD וב- yesVOD