פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פסטיבל אוטופיה: מד"ב ליודעי ח"ן

      המד"ב והפנטזיה כבר הפכו לנחלת הכלל, אבל ההארד קור עדיין לא מגיע לאולמות הקולנוע. בדיוק בשביל זה קיים פסטיבל אוטופיה שמביא למרכז את מה שנדחק לשוליים

      פסטיבל אוטופיה: מד"ב ליודעי ח"ן

      "שומרי הגלקסיה" הוא הסרט המצליח של השנה, כל סרט נוער שני עוסק בחברות עתידניות ודיסטופיות, ויש אפילו סרט פנטזיה ישראלי – "גאליס" – שמוקרן בהצלחה בבתי הקולנוע. לכאורה, המדע הבדיוני הקולנועי מעולם לא היה במצב טוב יותר. ולמרות כל זאת, סרטי ה"ז'אנר" - מד"ב, פנטזיה ואימה – נחשבים עדיין, משום מה, לרחוקים מטעם הציבורי, ורבים מהסרטים המסקרנים יותר בתחום נשארים מחוץ לבתי הקולנוע המסחריים. לשם כך קיים פסטיבל אוטופיה, המציג כבר שנים מקבץ של סרטי המד"ב, הפנטזיה והאימה הבולטים והמעניינים ביותר של השנה שלא הגיעו לארץ במסגרות אחרות.

      השנה, הפסטיבל עזב את משכנו המסורתי בחופשת סוכות, והיגר לספטמבר. (13-20.9, סינמטק תל אביב ומתחמים נוספים). הפסטיבל גם כולל פעילויות רבות מלבד סרטים – הרצאות, ימי עיון ואפילו מרתון סטנדאפ גיקי. אבל אנחנו פה בעיקר בשביל הסרטים – ויש מה לראות. לפניכם כמה מהסרטים המעניינים ביותר בפסטיבל.

      תיאורית האפס

      טרי גיליאם קיים בעולם משלו. הבמאי הגאון שהתחיל את חייו המקצועיים ב"מונטי פייתון", והמשיך משם לביים כמה מהיצירות הייחודיות והגאוניות ביותר בתחום המדע הבידיוני והפנטזיה בשנות השמונים והתשעים ("ברזיל", "12 קופים", "פישר קינג") גלש עם הזמן יותר ויותר אל תוך העולם שלו: הסרטים שלו ("טיידלנד", "מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס") סטו כל כך רחוק מדרך הישר של המיינסטרים הקולנועי שקשה לו יותר ויותר להשיג תקציב עבורם, וקשה יותר למצוא אותם במולטיפלקסים או בהפצות בארץ בכלל. "תיאורית האפס", שבו כריסטוף וואלץ מגלם גאון המנסה לפתח תאוריה שתסביר את משמעות החיים, הוא דוגמה טובה לכך: מהטריילרים בלבד ברור שזהו סרט מאוד גיליאמי – כלומר, מרהיב עין, מאוד עמוס, מלא ברעיונות – ומוזר מכדי להגיע להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע. דווקא משום כך, לחובבי הגאון המטורף הזה זו צפיה חובה.

      חולית של חודורובסקי

      סיפורו של אחד הסרטים המדהימים ביותר שלא נעשו מעולם. במהלך שנות השבעים, הבמאי המקסיקני המופרע אלחנדרו חודורובסקי – יוצר סרטים כמו "ההר הקדוש" ו"אל טופו", שהמילה "הזויים" לא מספיקה כדי לתאר אותם – עסק במה שראה כפרויקט חייו, והסרט החשוב ביותר שייעשה אי פעם: עיבוד לספר "חולית" של פרנק הרברט. הניסיון לא הצליח; הסרט לא צולם מעולם, והיו לכך סיבות מצוינות – אבל עצם סיפורו של הסרט שלא היה הוא לא יאומן: חודורובסקי איגד סביבו חבורה של אמנים מהגדולים של התקופה, והתכוון להכניס לסרט גם את אורסון וולס, דאלי, מיק ג'אגר ועוד. הסרט שלא צולם תוכנן לפרטי פרטים בסטוריבורדים, מה שמאפשר ליוצרי הסרט התיעודי להנפיש אותם ולהראות איך הסרט המוגמר היה עשוי להיראות. חודורובסקי, בן ה-86 עם אנרגיה של בן 16, נראה כמו מין דמות מצוירת מופרכת בפני עצמו. זה סיפור מרתק לחובבי ההיסטוריה של הקולנוע והמדע הבידיוני, וייתכן בהחלט ש"חולית של חודורובסקי", הסרט התיעודי, הוא מוצלח הרבה יותר מכפי ש"חולית" של חודורבסקי היה יכול להיות.

      מתחת לעור

      הסרט המוזר והיפהפה של ג'ונתן גלייזר הוקרן כבר בפסטיבל ירושלים, וחוזר לעוד הופעה על המסכים הגדולים. הסרט ידוע בעיקר בתור הסרט שבו סקרלט ג'והנסן מגלמת חייזרית שטורפת גברים – אבל הוא רחוק מאוד מסרט האימה המצוי: הוא איטי, מהורהר, ומאוד לא ברור – הוא משאיר לקהל לעשות את העבודה הקשה של חיבור הנקודות. זה בהחלט לא סרט שמומלץ לכל אחד, אבל מי שייקח על עצמו את האתגר יקבל בתמורה כמה מהרגעים היפים ביותר של השנה בקולנוע.

      הרפתקאותיו המוזרות של טי. אס. ספיווט

      הבמאי הצרפתי ז'אן-פייר ז'אנה מוכר לצופי הקולנוע בארץ בעיקר בזכות הלהיט הענק "אמלי", אבל למעשה רבות מיצירותיו מתרחשות בעולמות רחוקים הרבה יותר מפריז הצבעונית והעליזה: הוא ביים פנטזיות אפלות כמו "דליקטסן", "עיר הילדים האבודים" וגם "הנוסע השמיני 4". הסרט החדש שלו מבוסס על הספר הפופולרי "מבחר יצירותיו של טי. אס. ספיוט" של רייף לארסן, ומספר סיפור פשוט לכאורה – מסעו של ילד גאון לרוחבה של ארה"ב, כדי לקבל פרס יוקרתי. אבל כרגיל אצל ז'אנה, הסרט מלא בסיפורים צדדיים ופרטים קטנים, והוא מרהיב עין.

      התחרות הישראלית

      סרטי מדע בדיוני ופנטזיה ישראליים, ידעתם שיש דבר כזה? מתברר שיש – ואפילו לא מעט! במסגרת הפסטיבל יוקרנו לא פחות משבעה סרטים (כולם בטרום-בכורה) הכוללים מיני זומבים, סופי-עולם, עתיד אלטרנטיבי ועולמות אחרים: "התאבדות", "סופעולם", "מסווג חריג", "טירוף כפול שלוש", "שגר אותי לחלל, סשה", "עולם אחר" ו"החבורה האחרונה". כולם, יש לציין, סרטים עצמאיים ודלי תקציב, כך שלא כדאי לצפות כאן ל"מלחמת הכוכבים" חדש מבחינת ערכי הפקה – אבל אין ספק שניתן לראות שהקולנוע הישראלי הולך ומתפרש על שטח רחב יותר ויותר, מעבר לתחום הצר של סרטים ריאליסטיים, פוליטיים או משפחתיים.

      לאתר הפסטיבל