בפרק "Night Call" בסדרת המופת "אזור הדמדומים", מקבלת אלווה קין, זקנה ערירית, שיחות טלפון באמצע הלילה. הרחשים מהצד השני של האפרכסת לא ברורים, ולאחר שהשיחות חוזרות, הפעם עם קולות עמומים של גבר, האישה צועקת "אל תטריד אותי יותר". בסופו של דבר, חקירת המרכזייה מגלה שקווי הטלפון שמהם מגיעה השיחה מובילים היישר אל קברו של ארוסה המנוח בריאן, שמת שבוע לפני חתונתם. "הוא תמיד עשה מה שאמרתי לו", התוודתה בפני המטפלת שלה. אלווה, שבטוחה שלא תישאר לבד עוד, היא הפעם זו שמרימה את השפופרת ומפצירה בבריאן להשמיע את קולו, אך הוא משיב בקצרה: "אמרת שלא אטריד אותך, אני תמיד עושה מה שאת אומרת", ונעלם.
יוצר הסדרה רוד סרלינג לא בדה מלבו את התקשורת החוטית עם העולם שמעבר. כבר ב-1920 גילה רב הממציאים תומאס אדיסון ל"אמריקן מגזין" כי הוא עובד על הפטנט הבא: טלפון שיאפשר לאנשים לדבר עם המתים. מזועזעים מאבדות מלחמת העולם הראשונה, האמריקאים חיפשו קצה של חוט, תרתי משמע, ליצירת קשר עם יקיריהם שאבדו ואדיסון החליט שהוא יהיה זה שיספק את הסחורה. כמעט 100 שנים מאוחר יותר, הכמיהה הזו עדיין קיימת. אמריקה עוסקת לא מעט במפגשים מהסוג הזה, וחוקרי על טבעי מקבלים לא מעט קריאות על מנת לבדוק נוכחות של רוחות. ב"שיחת הטלפון הראשונה מגן-עדן", חוזר גם מיץ' אלבום לטשטש את הגבול בין החיים והמוות, דבר שהוא עושה במשך כמעט שני עשורים של כתיבה.
בבוקר אחד, בעיירה הקטנה קולדווטר שבמישיגן, מצלצלים לפתע מכשירי הטלפון הסלולריים של מספר אנשים שונים. מהעבר השני של הקו נשמעים קולות של מי שטוענים כי הם יקיריהם שנקברו. הנס גורר, כמובן, תגובות נסערות וקולדווטר הופכת מעיירה שכוחת אל למוקד עלייה לרגל. המונים מגיעים, מאמינים וכאלה שאינם מנהלים מאבקים שגולשים לאלימות. סלי הרדינג, טייס לשעבר שזה עתה השתחרר מהכלא ושב לקולדווטר, מסרב להאמין לתופעה ויוצא לחקור האם אכן מדובר בפלא על טבעי או מתיחה. המשימה שלו מתבררת כמורכבת ומעלה שאלות רבות עוד יותר. במקביל לעלילת ההווה, מציג אלבום גם את סיפור חייו של אלכסנדר גרהאם בל לפני, במהלך ואחרי המצאת המכשיר ששינה את העולם בסוף המאה ה-19.
כמו כל סופר ניו אייג', ובמיוחד בהתבסס על ספריו הקודמים של אלבום שלא חפו מצדקנות, גם ב"שיחת הטלפון הראשונה מגן-עדן" ניתן לקבל תחושה של סכריניות והטפה. משפט כמו "כשיש אחות, היא שם לתמיד, גם אם כבר אי אפשר לראות אותה או לגעת בה", עדיין מגיע עם שקית הקאה, אבל אם התרגלתם לכתיבתו של אלבום ייתכן שלא תצטרכו להשתמש בה. גם אמירה כמו "אם היינו יודעים מה בא אחר כך, לא היינו דואגים כל כך", שבה משתמש אחד המתים לקרובו בשיחת הטלפון ביניהם נשמעת כמו תובנה בשקל. העמודים הראשונים של הרומן מעלים את התהייה האם אלבום ייצר פרודיה עצמית, שכן חוויית הקריאה מלווה בזלזול גדול כלפי הכותב.
אלא שבסיפור הזה יש יותר מתפנית אחת. אלבום מצליח לפתל את העלילה ולנפק ממנה אמירות משמעותיות, דווקא תוך שימוש באייקון המרכזי והמשחית ביותר של תרבות הפופ בימינו: הסמארטפון. הדילוג המוקצן בין ימיו הראשונים של הטלפון, אז שיחה פשוטה נחשבה ללוקסוס, לזמן שבו דיאלוג ווקאלי הוא אפילו לא הפונקציה השנייה או השלישית בחשיבותה במכשיר, מספר איזו דרך עברנו במשך קצת יותר ממאה שנים. הפרדוקס הזה בעיקר מבליט את הכוונה המרכזית של המחבר: הפיכת המחשבה שאפשר לתקשר עם העולם שמעבר ללגיטימית. אחרי הכול, גם על בל צחקו כשטען שיוכל לגרום לאנשים שאינם רואים אחד את השני לדבר ביניהם.
מתבקש לצאת נגד "שיחת הטלפון הראשונה מגן-עדן" ולטעון לאותה שטחיות ממותקת של אלבום שהכתה חזק בעבר, אך אין להתעלם מכך שמדובר, לצד התסמינים הללו, ברומן סוחף עם סוף מפתיע. ייתכן שתלעגו לו מראשיתו (במיוחד אם, כמו כותב שורות אלו, תגיעו מצוידים מראש בספקנות ועם שלל סטיגמות). לאחר מכן אפשר שתתיישרו עמו או תמשיכו לראות בו מוצר ספיריטואלי זול. מדבר אחד קשה להתעלם: זהו פשוט ספר כיפי ומהנה, שמעורר לא מעט מחשבה.
מיץ' אלבום / שיחת הטלפון הראשונה מגן עדן, תרגום: כנרת היגינס-דוידי, הוצאת מטר, 295 עמודים
האם תתנו צ'אנס לרומן החדש של מיץ' אלבום? ספרו לנו בפייסבוק