זאת באמת האישה, טמבלים

כמה שעות לפני ששר הפנים הודיע על פרישתו הצעתי לו לעשות את זה ברשימה ששלחתי לוואלה!, ועוד בטרם פורסמה עשה שר הפנים את המהלך המפתיע אבל המתבקש. הרשימה איבדה אמנם את האקטואליות שלה, אבל נשארה אולי רלוונטית מכמה סיבות. צריך להבין שגדעון סער לא יחזור לחיים הפוליטיים כל עוד שובו יערער את מעמדה התקשורתי של אשתו.

מעניין שכל הפרשנים שעסקו בעניין התפטרותו של סער התייחסו לאפשרות שעשה את זה לגמרי בגלל אשתו כאפשרות דחוקה, אף שגאולה אבן הושעתה והדיון בעניינה עמד להתקיים ביום ראשון. כלומר, העניין היה לוהט לגמרי. ועדיין המוח הגברי מדי שלהם אמר להם שלא יכול להיות שגדעון סער עשה את זה בגלל אשתו. הם עסקו ביחסיו עם ראש הממשלה, ברעיון לחבור כחלון וכולי וכולי. הו, מוחות גבריים צרים שכמותכם, זה בגלל האישה. לא תבינו?

והנה מה שכתבתי עוד לפני ההודעה של סער (בקיצור נמרץ, כדי לא להלאות אתכם הקוראים):

אני מסכים לחלוטין עם מתי גולן שגאולה אבן לא יכולה עוד להגיש משדרי אקטואליה בערוץ הראשון, וכי הדרך היחידה שלה להמשיך להופיע בטלוויזיה היא לעסוק בענייני תעודה ותרבות. אם היא לא מבינה את זה, והיא כנראה לא מבינה את זה, על פי התנהגותה בעימות עם איילה חסון, היא תצטרך לעזוב את תפקידה בערוץ הראשון.

מרגע גילוי הקשר האינטימי בין סער לאבן, היה על רשות השידור להשעות את אבן משידורי האקטואליה. במקום שגם היא וגם סער יינזפו על כך שאבן לא נמנעה בתחילת הרומן החשאי לראיין את סער, ללא גילוי נאות כי מדובר במאהבה, המשיכה גאולה אבן להגיש את תכנית האקטואליה שלה כאילו כלום, עד שהדברים נחשפו. גם מאוחר יותר הכול התנהל כאילו כרגיל, גם אחרי שגאולה נישאה לסער ונולד להם בן במזל טוב.

אבל יש גם אפשרות אחרת. אם גדעון סער אוהב את גאולה אבן, כפי שהכריז בפייסבוק, למה שלא יתפטר ויניח לאשתו להמשיך בקריירה שלה? גאולה אבן ותיקה ממנו בזירה הפוליטית, והטלוויזיה היא זירה חשובה לא פחות מהממשלה, אולי אף יותר. מעבר לכך, גדעון סער, לפחות בעיני, נכשל בתפקידו כשר הפנים.

סער היה יכול לחולל נפלאות במשרד זה, אילו הבין שנפלה בחלקו הזדמנות היסטורית לתקן את האפליות במינהל האוכלוסין, את הביורוקרטיה הגזענית הבלתי נסבלת שמטרתה אחת: להמאיס על כל מי ש"איננו יהודי" על פי הרבנות הפרימיטיבית את חייו. במקום לעשות שינוי, הרע גדעון סער לעשות ושימר את התקנות שקבעו קודמיו, שרי הפנים החרדים, כדי להקשות על כל מי שרוצה להצטרף לעם ישראל. אין דבר מאוס יותר מזה, וגדעון סער בהחלט אחראי לתקלה גזענית מתמשכת זו, כשם שהוא אחראי לגירושם של אלפי פליטים מישראל בניגוד לצו האנושי והתורתי הבסיסי ביותר, "ואהבת את הגר".

לכן, אולי כדאי לגדעון סער לפרוש, להתמנות ליו"ר חברה כלשהי, לעשות מיליונים למען משפחתו ולהניח למישהו אחר להתמודד על תפקיד ראש הממשלה.

נראה שגדעון הקשיב לי בטלפתיה.

אני מודה שלא הבנתי בהתחלה. התבקשתי להגיב באחת מתכניות הטלוויזיה על השמלה של נינט, ואמרתי מה שאמרתי, בלי לדעת מה אמרו כל שוטרות האופנה האחרות. גם היום אין לי מושג מה אמרו, וייתכן שאני אומר מה שכבר נאמר. על כל פנים, רק בהצתה מאוחרת הבנתי מה פשר השמלה הזאת, שאמרו עליה שהיא שמלה בנוסח שמלת הכלה של אודרי הפבורן, אבל במקרה של נינט יש לה מטרה שונה לחלוטין.

המטרה איננה לעשות מחווה וינטג'ית לטעם של פעם, וגם לא רק לעשות משהו פומפוזי בכוונה, כדי לענג את הקהל הצמא לאגדה. זה מה שחשבתי בהתחלה, שנינט פשוט נענית לרצון הקהל. אחר כך הבנתי שמדובר בשמלה שמטרתה אחרת לגמרי: להסתיר את ההריון דווקא על ידי זה שמבליטים אותו. נינט (כמו אשתי, אגב) התחתנה בחודש השישי להריונה. ומה הדרך להימנע מדיבור על ההריון ועל הבטן הקטנה שכבר מבצבצת? ללבוש שמלה ענקית שיכולה להחביא הריון בטן בכל גודל. שמלת ההריון הענקית של נינט נועדה להחביא את ההריון שלה, ועשתה את זה בצורה מושלמת. דיברו על השמלה, לא על ההריון המתחבא מתחתיו.

האם נינט לא לקחה בחשבון שהשמלה תעורר דיבור על ההריון שלה? לדעתי, היא דווקא לקחה את זה בחשבון, כחלק מן הבדיחה, ואין ספק שיש לנינט חוש הומור מצוין. אבל מה לעשות שהקהל לא הבין את הבדיחה? נדמה לי שאפילו דורין אטיאס, שוטרת האופנה של גיא פינס, לא קלטה את הפואנטה. אבל נינט ויוסי שיחקו אותה: במקום שידברו על הבטן ההריונית של הכלה דיברו על השימלה העצומה מהאגדות.

שרת התרבות לימור לבנת הוכיחה את חובבנותה המהותית עוד כששימשה שרת החינוך. נפגשתי אתה בלי הועיל כדי להעמיד אותה על כשלי מערכת החינוך, בעיקר בתחום הוראת מקצועות העברית והתנ"ך. לבנת ממשיכה להיכשל גם כשרת התרבות, בין השאר בחוק הספרים הדפוק, שפגע פגיעה אנושה בשוק. טעות מכוערת במיוחד שלה נוספה השבוע כששלחה מכתב איום לעיריית בת ים ולוועדת הפסטיבל בגין שיתופו המיועד של השחקן המוכשר (אין מה לעשות), חנן גולדבלט ב"חג המחזמר", לאחר שמחזה שלו על חיי האסירים - עניין מעניין בהחלט - נבחר להיות מוצג על ידי הוועדה בראשותו של הבמאי טוב הטעם אורי פסטר. זוהי פנייה צבועה, מכוערת וחנפנית, שהיעד שלו הוא ארגוני נשים מסוימים. גולדלבט ריצה את עונשו בגין פגיעה מינית בנשים שהונה בהבטחות שווא. לאחר ששוחרר ממאסר, הוא מנסה לחזור לחיים. לימור לבנת לא תיתן לו.

"מוטב שלא תשתפו את גולבלט", כתבה בטון מאיים לעיריית בת ים ולוועדת חג המחזמר, התלויות בוודאי בתקציביה. לדעתי, יש כאן עילה לתביעה משפטית נגד השרה, ולו על עצם ההפחדה והאיום. האם אסיר שריצה את עונשו איננו רשאי לחזור לחיים? האם מותר לשרת תרבות לאיים באופן מוסווה ולהורות לעיריית בת ים ולוועדת הרפרטואר לחזור בהם מבחירתם החופשית?

מעבר לכך בולטת צביעותה הציבורית של השרה לבנת. שימו לב: שרת התרבות לא פצתה פה נגד ח"כ אריה דרעי, ולא השמיעה ציוץ נגד שיתופו האפשרי בקואליציה עם הליכוד כשעניין זה עמד על הפרק. כלומר, דרעי יכול לחזור לחייו הציבוריים, אחרי שבילה בכלא כך וכך שנים. גולדבלט, שהחיים הציבוריים שלו הם הבמה - לא. כמה דוחה.
צריך לקוות שוועדת הרפורטואר, אורי פסטר ועיריית בת ים יתעלמו מאיומיה של לבנת, הבוחרת להיות מרשעת רק כשזה נוח לה מבחינה פוליטית ורק כלפי חלשים כמו גולדבלט. לא כמו אריה דרעי. בוז לשרה.