טעון קיפוח 10: דיקלה באמת עושה מוזיקה טובה כשהיא עצובה

ביישנות היא דבר יפה, אך ביישנות גם עשויה למנוע ממך לעשות את הדברים שאתה הכי רוצה, ולכן רן לוי, כוכב עולה בשמי אולמות האירועים בבאר שבע, לא מתבייש להצהיר בפני אהובתו שרק איתה הוא מרגיש כמו מלך. אמנם לא מצוין בשיר האם גילוי הלב הזה מביא לתוצאה המיוחלת, אבל הוא משכנע, מפעים ומטלטל גם ככה, בלי קתרזיס.

העין מתקשה להישאר יבשה נוכח אמירות נועזות, שנונות, מקוריות, מורכבות, מיוחדות במינן וחדורות השראה כמו "להאיר לך את ליבך כמו שמש במרום / אני שבוי ביופייך אז בואי נגשים ת'חלום". בכלל, לוי נשמע בחור רציני, לא פקה-פקה, אחד שבאמת מרגיש כמו מלך ליד אהובתו הזכה. מצד שני, עיון בקומוניקט המצורף לסינגל הזה, השלישי של לוי עד כה (אגב, זה לא רן לוי מ"הגן האנוכי" ו"קנאק פופ", אם כי הדמיון בין השניים מדהים), מעלה חשד שהזמיר הצעיר לא מרגיש כמו מלך רק לידה, אלא גם ליד אנשים אחרים בסביבתו, ביניהם עוזי ג'ורג', היחצ"ן שלו. "אין ספק", כותב האחרון בקומוניקט, "שהזמר והיוצר רן לוי מסומן כתגלית בולטת במיוחד במוזיקה הישראלית, ובפרט כחלק המבטיח בדור החדש של הפופ המזרחי שצומח בארץ כיום". בנסיבות אחרות, אולי ניתן היה להעמיד את הדברים במבחן המציאות – כלומר, לברר אם אכן יש בעולם עוד אנשים שיודעים מיהו אותו רן לוי - אבל במקרה הזה, כאמור, "אין ספק בכך שהזמר והיוצר רן לוי מסומן כתגלית בולטת במיוחד", כך שכל מה שנותר לעשות זה לתהות היכן בדיוק הוא מסומן כתגלית בולטת במיוחד.

בשורה התחתונה של ביקורת זו, אגב, הוא מסומן ככלום בולט במיוחד (חאפלה ים תיכונית גנרית עם ערוץ ברסלב-טראנס) – אבל יכול להיות שבמקום אחר הוא מלך לפחות כמו זהר, אלביס ושלמה. בדגש על לפחות.

(שני כוכבים)

השיר הקודם נקרא, כזכור, "כמו מלך", ולשיר הזה קוראים "כמו כוכב", אבל העובדה ששני השירים הללו מופיעים כאן ברצף לאו דווקא מעידה על קשר מסתורי ביניהם. מדובר בשירים של שני אמנים שונים לחלוטין – הראשון מלך והשני בכלל כוכב – והחיבור שנעשה כאן ביניהם נועד, בראש ובראשונה, כדי להעלות הצעה לסדר היום של הפופ הים תיכוני: נכון לעכשיו, כידוע, לכל זמר וזמרת מהז'אנר יש שם אחר, וכך גם לכל שיר. הבעיה היא שזה מאוד מבלבל וגם אין בזה הגיון, שכן כל הזמרים וכל השירים נשמעים אותו דבר. דרושה, אפוא, האחדה כוללת של שמות הזמרים והשירים. ביום שבו לכל הזמרים הים תיכוניים בארץ יהיה שם אחד (נאמר, "אייל פרץ"), לכל הזמרות יהיה שם אחד (נאמר, "שרית פרץ") ולכל השירים יהיה שם אחד (נאמר, "מילים של אהבה"), הז'אנר אולי יצליח סוף סוף לקום מהקרשים שעליהם הוא שרוע מאז 2009, ואייל פרץ ושרית פרץ ישובו ויכבשו את מצעדי הרינגטונים (כן, גם הם יקומו לתחייה, כחלק מהעניין) עם להיטיהם הגדולים "מלים של אהבה" ו"מלים של אהבה".

טוב, ברור שהתסריט הזה, הגיוני ומיטיב עם הבריות ככל שיהיה, לא יתממש לעולם, אבל שם גנרי לאמן פופ ים תיכוני צעיר דווקא יש: רגב הוד. להבדיל מאמנים מעניינים ומסקרנים, הוד פחות נמשך למושגים כמו התפתחות יצירתית, הרחבת אופקים ואתגור עצמי, ומסתדר טוב יותר עם קו מוזיקלי שמבוסס על קיבעון, ריקנות, סתמיות, בנאליה וכל שאר המרכיבים שמסייעים לאמנים לא מי יודע מה מיוסרים להגשים את חלומם הגדול - ביטחון כלכלי. במקרה הספציפי הזה – חאפלה יוונית עם לחן של ניקוס טרזיס – נוסף לכל אלה גם עניין מסחרי פר-אקסלנס בצור של "שיתוף פעולה אמנותי" עם דידי הררי, שכתב את מילות השיר (אם כי הביטוי "מילות השיר" קצת גדול על שורות כמו "הנה מה קרה, לא ישן בלילה / היא אותי שיגעה, שום דבר לא די לה") ואפשר להניח, או לקבוע, שבהמשך הוא גם ישמיע אותו, חזור והשמע, בתוכנית הרדיו ההיפר-אקטיבית שלו – ואז, או אז, הוד יהיה מעט יותר עשיר, ואולי אפילו ימצא את עצמו בקרוב בין כתליה של טויוטה קבריולט חדשה ומפנקת, עם כל התוספות. מעריציו הרבים ודאי סבורים שכרגע זה עדיין נראה קצת רחוק, אבל כן, יש סיכוי, סיכוי טוב, שזה יקרה. מותר להתחיל להתרגש.

(שני כוכבים)

כל העולם ואחותו השרמוטה (סליחה, עולם, אך זו האמת) צודקים. דיקלה באמת עושה מוזיקה טובה כשהיא עצובה. "שבע בערב" הוא שיר כואב ומכאיב, עם לחן מוצלח, עיבוד צנוע ומבצעת מצמררת. נכון, עד כה הביקורת עליה נשמעת קצת כמו קונטרה משתכנזת לשני שירי ה"כמו" ("כמו מלך" ו"כמו כוכב") שזה עתה חטפו כאן על הראש – ואולי זה באמת מה שהיא – אבל אין כאן שום כוונה לומר שדיקלה, בניגוד לרגב הוד ורן לוי, היא לא "כמו". למעשה, כתמלילנית גרידא, היא מאוד "כמו".

הסיבה לכך ששני השירים הראשונים גרועים והשיר הזה, של דיקלה, הוא שיר די טוב, נמצאת בעולם אחר, מנותק ממושגים כמו "כמו". עולם שבו חי גם הסוד הכמוס של מה שבני אדם מכנים "מוזיקה". עולם שבו הגבוה, הנמוך, המשכיל, העממי, השכלתני, הרגשי, היצרי, החברתי, התרבותי, הפוליטי והמגדרי – כל אלה ניתנים להמרה בשיר אחד, קטן ויפה, שנוצר בידי אדם שאוחז באשרת לכניסה לעולם הזה. במקרה שלפנינו, האדם הוא דיקלה, השיר הוא "שבע בערב" ושבע בערב זה זמן טוב לסגור את הלפטופ וללכת להתקלח. ביי.

(ארבעה כוכבים)