פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אוסקר 2015: מה הסיכויים של "גט" לקבל מועמדות?

      הזכייה של "גט" בפרס אופיר מיצבה אותו גם כנציג הישראלי לאוסקר, אבל מה הסיכוי שלו להשתחל לחמישיית המועמדים? מבט על רשימת המתחרים, מגלה שיהיו לו חיים קשים עד מאוד

      אוסקר 2015: מה הסיכויים של "גט" לקבל מועמדות?
      באדיבות ערוץ 10

      כפי שמנחה הטקס מוני מושונוב טרח להבהיר אמש בהתלהבות יתר שוב ושוב, זכייתו של "גט" בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר מבטיחה לו גם את הייצוג של ישראל בתחרות על האוסקר לסרט בשפה זרה. בכל מדינה אחרת, יושבת ועדה מיוחדת ובוחרת את הנציג הלאומי, ואילו האקדמיה הלאומית מחלקת את הפסלון למועמד שהכי אהבה השנה, בלי שום שיקולים זרים.

      רק אצלנו, כמיטב המסורת של שיטת השקשוקה, מתעקשים לערבב הכל, והתוצאה היא ביצה סרוחה. כך, למשל, רבו אתמול בערב הספקולציות סביב תוצאות הטקס. ההשערה המרכזית היתה כי ייתכן והדרמה של האחים אלקבץ ניצחה בקטגוריית הסרט בשעה ש"אפס ביחסי אנוש" גבר עליה כמעט בכל קטגוריה אחרת, רק מפני שחברי האקדמיה פשוט חשבו שיש לה סיכוי טוב יותר באוסקר. כבר שנים מדברים על הצורך להפריד רשויות ולהעביר לידי פורום נפרד את בחירת הנציג המקומי לתחרות ההוליוודית, ואמש התקבלה הוכחה נוספת לחשיבות הפיצול.

      בכל מקרה, את הנעשה אין להשיב, כך שהשאלה היחידה כרגע היא – האם צדקו חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע כשהימרו על "גט"? מהם סיכוייו להיות הסרט הישראלי העלילתי הראשון שמגיע לאוסקר מאז "הערת שוליים" לפני שלוש שנים?

      ובכן, תחזיות על העומד לקרות בקטגוריית הסרט בשפה זרה הן הגישוש באפלה הכי גדולה שיש באוסקר ואולי בתעשיית הקולנוע בכלל. ההיסטוריה מלמדת כי הניסיון לנחש מי יהיו חמשת המועמדים בקטגוריה הזו בדרך כלל מתנפץ לעומת ההפתעות שקורות בה לעתים קרובות בלי שום היגיון או חוקיות. סתם לדוגמה, רק בשלוש השנים האחרונות, היו "וודג'ה" הסעודי, "העבר" האיראני ו"מחוברים לחיים" הצרפתי פייבוריטים לזכות בפרס, ובסופו של דבר אפילו לא היו מועמדים לו.

      גט (יח"צ)
      יילך בדרך של "הערת שוליים" או של "בית לחם"? מתוך "גט" (צילום: יח"צ)

      הקושי לספק תחזית מתגבר גם לנוכח העובדה שהדדליין לבחירת הנציגים של כל מדינה ומדינה הוא רק בשלהי החודש, כך שמדינות רבות עוד לא החליטו מי יהיו שליחיהן הרשמיים, ובגלל שיקולים פוליטיים וכל מיני סיבות שונות ומשונות, אי אפשר לדעת במי יבחרו והאם אכן ישלחו את מי שהפוטנציאל שלו על פניו החזק ביותר.

      בכל זאת, גם בתנאים האלה אפשר לשרטט מפה כללית של המכשולים העומדים בפני "גט" בדרכו המיוחלת אל חמישיית המועמדים. נתחיל במי שכבר נבחרו כנציגים הרשמיים של מדינותיהם. מבין אלה, שניים כבר מסתמנים כפייבוריטים ברורים למועמדות ואולי אף לזכייה. מדובר ב"אידה" של פאבל פבליקובסקי הפולני ו"מאמי" של קסבייה דולן הקנדי. שניהם נהנים מהשילוב המנצח: איכות משובחת; שפה קולנועית נגישה לקהל האמריקאי; במאי כריזמטי ודובר אנגלית מצוינת שיכול לעשות קמפיין קידום אפקטיבי; ועיסוק בנושאים החביבים על האקדמיה (שואה, נצרות ויהדות במקרה של הפולני; היחסים בין אם לבנה במקרה של הקנדי). בקיצור, מסתמן כי כבר נתפסו שני מקומות בחמישייה.

      הלאה: אמנם הולנד לא נתפסת בדרך כלל כאימפריית קולנוע, אבל עם ארבע מועמדויות ועוד שלוש זכיות בעברה, היא דווקא תמיד כוח שכדאי להתחשב בו במירוץ לאוסקר. אחד מן המועמדים שלה בעבר היה "Zus & Zo" של פאולה ון דר אוסט, והשנה היא שוב מאיימת להיכנס לחמישייה עם "נאשמת", מותחן משפטי שעל פניו נראה כי הוא עשוי מהחומרים שהאקדמיה מחבבת.

      הפייבוריט: הטריילר ל"אידה" הפולני

      ומה באשר לשכנים של הולנד? בלגיה שולחת את "יומיים ולילה" של האחים דארדן, שאמנם כבר התרגלו לקבל כתף קרה מן האקדמיה, אך הפעם עומדת לזכותם הנוכחות של כוכבת הסרט, מריון קוטיאר, ובהחלט ייתכן שהשחקנית הכה חביבה על עמיתיה בהוליווד תתגלה כאקס-פקטור שיאפשר להם להזמין לראשונה לימוזינה אל האוסקר.

      "יומיים ולילה" ערך את הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן, בדיוק כמו "שנת חורף" הטורקי ו"האל הלבן" ההונגרי. אלה שתי יצירות מהסוג שנהוג לקטלג כ"קולנוע איכות" או "סרט פסטיבלים", ובעבר אפשר היה מיד להכריז כי בשל כך הן לא לרוחו של האוסקר. אלא שדברים השתנו, וכפי שהוכיחו בשנים האחרונות "אהבה" האוסטרי (שזכה), ו"התמונה החסרה" הקמבודי (שהיה מועמד), האקדמיה האמריקאית הקשיבה לביקורות עליה ופתחה את עצמה גם למועמדים מאתגרים יותר בקטגוריה הזו, כך שגם את שני אלה אי אפשר לפסול.

      נוסף לכך, מבין השמות הרבים שכבר נקבעו כנציגים רשמיים, אפשר לציין עוד שלושה שמות שכבר מככבים על הרדאר של החזאים המתמחים בקטגוריה הזו. הראשון בהם, הדרמה המשפחתית "טוריסט", מגיע משוודיה, מדינה שכבר היתה מועמדת לאוסקר לא פחות מ-14 פעמים. שני האחרים, נשלחו בידי מדינות שמעולם לא זכו למועמדות – את "טימבוקטו", הנציג של מאוריטניה, כדאי לספור גם בשל איכותו וגם בשל העיסוק שלו בנושא חם בסדר הגודל של האיסלם הרדיקלי; את "ליברטדור" של ונצואלה צריך לקחת בחשבון כיוון שהוא אפוס היסטורי על חייו של סימון בוליבר, והאקדמיה מפרגנת לעתים קרובות לסרטים מסוג זה.

      לסיכום, בשביל הקוריוז, ראוי לציין כי הנציג הרשמי של בולגריה הוא הפקה משותפת לה ולישראל: דרמה בשם "רפסודיה בולגרית", המתרחשת בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בה משתתפים גם אלכס אנסקי ומוני מושונוב. לראות את שני אלה מתחרים במנשה נוי וששון גבאי על האוסקר היה יכול להיות פיקינטי כמו סלט לוטינצה, אך לפחות כרגע הסרט הזה נחשב עלום למדי בזירה הבינלאומית, וקלושים עד מאוד סיכוייו להיכלל בחמישייה.

      נושא: הסרט "רפסודיה בולגרית" בכיכובם של מוני מושונוב ואלכס אנסקי (יח"צ , יונייטד קינג)
      יש סיכוי לדו-קרב מושונוב נגד אלקבץ? מתוך "רפסודיה בולגרית" (צילום: יח"צ)

      בכל מקרה, גם בלי להכניס למשוואה את המדינות שטרם קבעו את נציגיהן, כבר ברור כי "גט" ממש לא הולך ליהנות מחיים קלים, והתמונה נעשית מורכבת עוד יותר אם מתחילים לשער איזה עוד שמות יצטרפו לקלחת.

      ארגנטינה טרם קבעה רשמית מי יהיה המועמד שלה, אך סביר להניח שהפור ייפול על "סיפורים פרועים" - קומדיה שחורה, מבדרת וקומוניקטיבית להפליא, שכבר הלהיבה בצדק את המבקרים האמריקאים. אגב, כמו ב"אידה", גם כאן רוב הגיבורים יהודיים, כך שאף אם "גט" לא יהיה מועמד, מסתמנת השנה נציגות יהודית חזקה בחמישייה.

      כמו ארגנטינה, גם איטליה היא מדינה שבדרך כלל יודעת כיצד לקסום לחברי האקדמיה. בשנה שעברה היא זכתה באוסקר לסרט בשפה זרה עם "יפה לנצח", והפעם יש לה סיכוי טוב לכל הפחות להגיע שוב לחמישייה. עוד לא ברור מי יהיה הנציג הרשמי שלה, אבל סביר שיהיה זה "הפלאות", זוכה הגרנד פרי, הפרס השני בחשיבותו, בפסטיבל קאן האחרון; או "Human Capital", זוכה פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל טרייבקה האחרון. לכל אחד מהם יש פוטנציאל חזק להחזיר את ארץ המגף אל הטקס.

      גם השכנים של איטליה עוד לא הכריעו סופית, אבל סביר כי הספרדים ישגרו אל האוסקר את "קל לחיות עם עיניים עצומות", המתרחש על רקע ביקורו של ג'ון לנון באלמריה, והשימוש במוזיקאי בוודאי לא יזיק כדי למשוך את תשומת לב האקדמיה.

      המקרים של רוסיה ושל סין מורכבים יותר. בעיקרון, לשניהם יש בכיס פייבוריטים למועמדות, אולי אפילו לזכייה: סין יכולה לשלוח את "לחזור הביתה" של ז'אנג יימו (שכבר היה מועמד לאוסקר שלוש פעמים – על "גיבור", "ז'ודו" ו"הפנסים האדומים"); ורוסיה את "לוויתן" של אנדריי זוויאגינצב.

      שניהם חזקים, נגישים ועטורי שבחים, אלא שיש בהם ביקורת על העבר או על הווה של ארצם - מה שעלול לא למצוא חן בעיניי השלטונות הטוטליטריים במדינותיהם. אלה גם ידועים לשמצה בשנים האחרונות בנטייתם לערב שיקולים מפוקפקים שונים ומשונים בתהליך הבחירה, ובמקום להתחשב אך ורק באיכות או פוטנציאל הסרט, להתעניין בעיקר בשאלה אם הבמאי או המפיק חברים/בני דודים של הפקיד הממשלתי הנכון. אם בשל שיקולים כאלה, ייעדרו השניים מן המירוץ, אלה יהיו חדשות טובות ל"גט" שייפרע בכך מצמד יריבים אימתניים.

      אם יישלח, יהיה מועמד רציני: הטריילר ל-Wild Tales" הארגנטינאי

      נוסף לכל השמות שכבר הוזכרו, מובן כי קצרה היריעה מלהזכיר את כל עשרות הסרטים הנוספים והפחות מדוברים שיתחרו עם "גט" על המקום בחמישייה, אך כמעט ודאי שמתוכם יצוץ לו איזה סוס שחור, וכמיטב המסורת יתגלה כהפתעה השנתית שגורמת לחזאים לאכול את הכובע שלהם. כלומר, אף שלאימפריות קולנועיות בסדר הגודל של גרמניה, צרפת ויפן אין השנה בקנה מועמדים מרשימים, עדיין התחרות מספיק קשה כדי לצמצם עד מאוד את סיכויי הנציג הישראלי.

      בסיכומו של דבר, המקרה של "גט" מזכיר את הסיפור של "למלא את החלל", הנציג הישראלי מלפני שנתיים – סרט שעסק בעולם הדתי, ואמנם נהנה מהצלחה בינלאומית מסוימת, אך לא סומן בידי התקשורת האמריקאית. בזמנו, כזכור, זה לא הספיק כדי לקבל מועמדות, וההערכה שלי כרגע שהיא שכך יקרה גם הפעם.

      הטקס ההוליוודי הנוצץ יתקיים ב-22 בפברואר. הכרזת המועמדויות תהיה חודש ושבוע לפני כן. הניחוש שלי בשלב זה הוא כי המועמדים בקטגוריית הסרט בשפה זרה הטוב ביותר יהיו הנציגים של המדינות הבאות: פולין, קנדה, ארגנטינה, מאוריטניה והולנד. זה יהיה מעט מאכזב כמובן, ומתסכל גם לחשוב עד כמה קשה להשתחל לחמישייה, אבל אולי כישלון נוסף לפחות יכריח את האקדמיה הישראלית לחשוב מחדש על הדרך בה היא בוחרת את נציגיה לאוסקר.