פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      וכל הכבוד לצה"ל - השנה של טליה לביא

      מבלי להתכוון וכשברקע מבצע "צוק איתן" סוחף את הארץ, טליה לביא ו"אפס ביחסי אנוש" פצחו במסע יחסי ציבור מרשים לתומכי ותומכות הלחימה. זה נגמר בכמה פסלונים מוזהבים

      טליה לביא, היוצרת של אפס ביחסי אנוש, בקולנוע (ראובן קסטרו)
      מאחורי כל לוחם עומדת פקידה (צילום: ראובן קסטרו)

      המחצית השנייה של תשע"ד עמדה בסימן טליה לביא. הכל התחיל מידיעה קטנה שהגיעה מניו יורק בסוף חודש אפריל. "אפס ביחסי אנוש" קטף בפסטיבל טרייבקה את פרס חבר השופטים לסרט העלילתי הטוב ביותר. מוזר.

      מוזרה עוד יותר האמירה הבאה של לביא: "ההקרנה הראשונה של הסרט נערכה בפסטיבל טרייבקה בניו יורק, שם הוא זכה בפרס הבמאית ובפרס הסרט הטוב ביותר. אבל האירוע המרגש ביותר היה ההקרנה הראשונה שלו בארץ, בפסטיבל קולנוע דרום בשדרות". הקרנת הסרט, יודע כל יוצר, היא קליימקס של עבודה בת כמה שנים. "השנים האחרונות הוקדשו לעבודה על הסרט: כתיבת התסריט, גיוס המימון להפקה, ולאחר מכן ליהוק הקאסט הרחב של השחקנים, מציאת לוקיישנים שיידמו לבסיס צבאי, חזרות, צילומים, עריכה וכו'. החודשים האחרונים של העבודה על הסרט הוקדשו לשיוף הפרטים הטכניים כמו הגברת סאונד של חריקת דלת, הבהרה של צבע, מחיקה של צל בום מהפריים, הזזה של כתובית בכמה מילימטרים. נסחפתי כולי להתעסקות בפרטים הקטנים האלו עד שכמעט שכחתי שקהל עומד לראות אותו. המפגש של הסרט עם הקהל הימם אותי, לא תיארתי לעצמי עד כמה אנשים יתחברו אליו, ובעיקר כמה מגוון יהיה מנעד הגילאים של הקהל".

      אפס ביחסי אנוש (יח"צ)
      עצור או שהיא יורה (מתוך "אפס ביחסי אנוש". צילום: יח"צ)

      "הסרט הביא לבתי הקולנוע קרוב לחצי מיליון צופים, ומעבר לכך שזה משמח אותי ואת כל הצוות באופן אישי, אני מקווה שזה יעודד את הקהל להמשיך ללכת לסרטים ישראלים. אני שומעת מהרבה אנשים שהם לא רואים סרטים ישראלים, אין לכך סיבה - סרט ישראלי זה לא ז'אנר, אלו סרטים שנוצרים בשפה שלנו ובראש וראשונה עבור הקהל המקומי. מעבר לכך, יצא השנה מספר שיא של סרטים שבוימו על ידי נשים, אלו פירות של תהליך שנמשך כבר כמה שנים. ונדרשים לכך גם לא מעט מאבקים. כולי תקווה שזה יעודד עוד נשים ליצור, להעז ולהשמיע את קולן. וגם יעודד את מנהלי הקרנות והגופים המממנים לתת יותר אמון ביכולתן של נשים לעשות סרטים שאינם בהכרח בנישה צדדית אלא גם יכולים להצליח מסחרית".

      לכאורה, ברור מדוע לביא ביקשה להצטלם עם כרזת הסרט אולם הבמאית מפתיעה וחושפת טוויסט שהתרחש ביום הצילומים. "רציתי להצטלם בתוך האולם הגדול של קולנוע לב, כי הם מפיצים את הסרט ומשם הוא יצא אל דרכו לקהל. אבל כשהגענו בדיוק הוקרן בו סרט ארוך, אז בינתיים המתנו בכניסה והשתעשענו בצילומים עם הפוסטר של הסרט. הוא היה קצת כבד אבל השתדלתי לא להפיל אותו כדי לא הרעיש ולהפריע לצופים בפנים. כשאני צופה בסרט אני לא יכולה לסבול רעשים שלא באים מהסרט, מפריע לי שאנשים מדברים בקולנוע ואני תמיד עושה ששש סביבי. כלפי הרעש של אכילת פופוקורן אני דווקא סלחנית. הוא גם בדרך כלל נגמר עד סוף המערכה הראשונה".

      וכשברשותה ששה פסלונים מטקס אופיר שנערך השבוע, ללביא גם ברור היכן תהיה רגע לפני תשע"ו. "אני מקווה להיות שקועה בעבודה על הפרויקט הבא", היא מסכמת בחיוך מלא תקווה.

      צילומים: רובי קסטרו
      הפקה: חגית ברק