פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תנו לעצמכם מתנה לחג

      לקט קטן מן השורות הכי יפות בשירים הכי יפים

      על השער הקדמי בספר "השירים הכי יפים בעברית / מאה שנות שירה ישראלית", שערכתי (בשיתוף עם דורון קורן), והופיע לפני כשנה וחצי בהוצאת ידיעות אחרונות (ואם יורשה לי, הפך לרב המכר הכי גדול בתחום השירה בארץ בשנים האחרונות), מופיעות כמה שורות שירה מתוך האוסף הגדול, וגם הן מוצללות בחלקן מטעמים גראפיים. עכשיו אני מבקש להציע לקוראים הרבה יותר מזה: 61 מובאות שירה מתוך האוסף, כעין כמוסה זעירה מתוך כל ים השירה העברית המופלאה שנכתבה במאה השנים האחרונות.

      השורות הכי יפות בשירים הכי יפים. והוספתי גם כמה שורות מתוך שירים נפלאים ומשוררים נפלאים שלא הופיעו במבחר. ולא במקרה אני פותח במשפטו המשוררי הגדול של אברהם בן יצחק: "א?ש??ר?י הזורעים ולא י?ק?צו?רו?/ כי ירחיקו נ?דו?ד", שנכתב עוד ב-1928, והוא כמו מכיל את כל מהות השירה האנטי בורגנית תמיד, האנטי חומרית תמיד, החושבת אחרת.

      שימו לב: לא אשרי מי שקוצר את מה שזרע, על פי המוסכמה הטבעית, אלא להיפך: אשרי מי שזורע ולא קוצר, אלא מרחיק נדוד, נוטש את רכושו, ומסתפק במה שזרע באופן רוחני. מה יותר משוררי מזה? את המובאות אני מלווה בקריאת כיוון קטנה על פשר השורות.

      רחל המשוררת (סריקה)
      מוליכה לחדרי הלב. רחל המשוררת

      השורות:

      1. "א?ש??ר?י הזורעים ולא יקצורו/ כי ירחיקו נדוד"
      (אברהם בן יצחק נגד צבירת רכוש ובעד מסעות).

      2. "השחר על הים שטיחי פלאים פ??ר?ש?/ כאלה לא נראו בהודו ו?פ?ר?ס"
      (דוד שמעוני, סבא של יובל שמעוני, מתפעל ממראות הים בבוקר)

      3. "ובהקיא כבר ים התענוגים את גופה/ עוד ש??פ?י נזדעזעה רגלה החטובה"
      (יעקב שטינברג על הרגע שאחרי האורגאזם).

      4. "בחדרי חדר?י/ הולכתי זרים והצבעתי:/ כאן - / גאווה רמוסה. כאן – ציפיית שווא"
      (רחל מוליכה אותנו לחדרי הלב).

      5. "אוי לי כי מצאתי חן./ תפסו נא ביד?י: ודאי גניבה בה" (אברהם שלונסקי חושד בעצמו כי הוא נחמד מדי ומשוחד מדי ולכן לא מתעמת)

      6. "והתוכי יוסי כל היום צרח:/ פטר הלך! פטר ברח!"
      (אביגדור המאירי בשיר הפרידה המר שעליו דיבר אברהם חלפי ושר אריק איינשטיין).

      7. "לפני שערייך ליבנת השמלות/ אעמוד נבוך"
      (דוד פוגל על טוהר הילדה).

      8. "כאבטיחים במיקשה י?ש?ל?יו?/ אורות ב??ש??פ?ל"
      (אסתר ראב מסתכלת מעל הכרמל ושולפת דימוי מפתיע).

      9. "ו?א?רו?ץ כאלול, כתשרי/ עטויה אור כמיהה אדומה/ פ??נ?י לשניים נגז?רו:/ מחצית מול מחצית עגומה"
      (יוכבד בת מרים מנבאת את נפילת בנה במלחמת השיחרור, שאחריה נחצו חייה לשניים).

      10. "מוכרחים היינו ללכת. האדמות זעקו מתחת לכפות רגליים, המיטות רעדו"
      (אורי צבי גרינברג על הכמיהה לציון והעלייה אליה בשנות העשרים).

      11. "ו?כ?ח?ב?ר חסידים/ הלומ?י תפילה ו?ז?מ?ר/ על יד?י עברו עיזים/ ולעינ?י ק?ר?ן ה?צ??מ?ר"
      (עזרא זוסמן רואה עדר עיזים, והם נידמים לו כקדושים).

      12. "השופרות היו מרבים לתקוע/ בבית סבא, בערב יום הדין./ נשים הרות היו באות לשמוע/ ומיישרות ע?ל?י את הסדין" (ש.שלום מתאר את ערב ראש השנה בבית סבא כשהוא ילד שוכב במיטתו, נכמר מקרבת הנשים ההרות).

      13. "קסם לי קסמה הלענה/ במרירות מיצ?ה? חריף הריח"
      (חיים לנסקי, אסיר ציון, על אהבתו לעברית, בגללה נכלא, בימי סטלין)

      14. "א?ת?? רו?ח?פ?ה כ??צ??ל/ את לו?ק?ק?ה כ??נ??ח?ל/ את תלחכי ב??כ??ל, בכל אשר יאהב"
      (יונתן רטוש על אשה מינית במיוחד).

      נתן אלתרמן (Creative Commons)
      אלתרמן | צילום: קריאטיב קומונס

      15. "מה דבקתי בך, תבל,/ שווא לפרוק אותך ניסיתי/ מה חיכיתי לך עם ל?יל/ כתלמיד לגימנזיסטית"
      (נתן אלתרמן מאוהב בעולם).

      16. "והזמירים... אך מעירים/ כי בארצנו אין זמירים/ טוב, לא חשוב, ציפור אחרת/ בתוך השיח מזמרת"
      (לאה גולדברג לועגת למי שטען שנופיה אירופאיים מדי).

      17.
      ה?ע?ש??יר?ים מ?ד?ב??ר?ים ע?ל ה?ק?נ?י?ן, ו?ה?נ??ש?ו?א?ים ע?ל ה?ש???מ?חו?ת ה?ג??נו?בו?ת
      ו?רו?פ?א?י-ה?נ??פ?ש? מ?נ?ת??ח?ים ה?מ??א?ו?י??ים ה?נ??פ?ש??י??ים.
      א?ב?ל ה?ע?ש??יר?ים ה?נ??ם כ??ח?ס?ר?י-כ??ל, ו?ה?נ??ש?ו?א?ים
      כ??א?ינ?ם יו?ד?ע?ים ט?ע?ם-א?ש???ה,
      ו?רו?פ?א?י-ה?נ??פ?ש? כ??ל?א מ?ב?ח?ינ?ים ב??ין י?מ?ינ?ם ל?ש??מ?אל?ם"
      (פנחס שדה בז לכל מי שאיננו מקשיב לאלוהים)

      18. "עת דרך הזגוגית נשפכה שקיעה צפונית, אפרסקית/ וראיתי את ג'ני/ מפריחה לי/ כ??פ?ר?י דבריה השלווים"
      (גבריאל פרייל יושב בבית קפה בניו יורק ומאוהב).

      19. "טבעתי באור/ שכחתי את שמי"
      (זלדה על מה שעשתה לה ירושלים).

      20. "הקונכיות הנזרקות אל החול בשיא נימו?ר?ן"
      (דוד רוקח על היופי האינסופי של הטבע האלוהי, במקרה זה הקונכיות המנומרות על החוף).

      21. "אל תיתניני ללכת. אני כל כך שיכור ממילותייך-בר"
      (אמיר גלבע מזכיר לנו מה זאת אהבה).

      22. "אבל לא יישכח/ איך בין סלעי הערוץ נדהמה/ כלנית אדומה"
      (נתן יונתן מוקסם מהכלנית ומקסים בה אותנו).

      23. "אחר כך פתחה מעט/ את עצמות הבריח/ שיוכל להריח/ את ריח ליבה"
      (יהודה עמיחי בשיר על מלכת שבא בארמון שלמה המלך).

      24. "א?ל תצבור נכסים שצוברים אותך?/ כי תמות הרבה לפני מותך?"
      (דוד אבידן אומר לנו מה שאמר לנו קודם אברהם בן יצחק ומה שאמרו תמיד כל המשוררים).

      25. "בים העתיק שלנו אין חדש/ רק הרוח משתנה./ אינני חושב/ שהחמצתי משהו/ כל שניתן מאז/ הוא מתנה"
      (ישראל פנקס מגדיר את האושר).

      26. "ציפור צייצה כמשוגעת/ עד אפס כוחה/ ואחר בכתה./ אני שקעתי ואני נמוגותי/ לא, כי אל האוקיינוס טובעתי/ שם אהב אותי איש/ לא הותיר לי ציפורן"
      (דליה רביקוביץ מתארת אורגזמה, למרות שלא הודתה בכך או לא הייתה מודעת לכך).

      27. "יירד גשם ברחש אשה מתפשטת"
      (אורי ברנשטיין בדימוי נפלא. השבוע צפוי גשם. אפשר לשמוע ולהשוות)

      28. "והיא מחייכת, טיפש, אני פה ואני/ גם אצלם ואני עכשיו כעת גם בעוד מקומות למשל גם בעמק יובל יפעתיים/ בארמון של תועו מלך חמת ושם נוגה ארגוון וכרמיל ותכלת"
      (עמוס עוז בשיר על ילדה קטנה שמתה והתגלתה בחלונו מן המוות כדי לספר לו מה הולך שם)

      29. "יצאת? להשתין, חזר?ת??, וניצב?ת?? לעינ?י ערומה/ כמו איילה שלמה על קרניה מוגשת בטס זהב"
      (אהרן שבתאי בשיר על השכיבה הראשונה עם זיוה).

      30. "יש אנשים שבשבילם אמת בבית זה כמו מת בבית"
      (מאיר ויזלטיר בשיר אמת גדול, שבו הוא מספר לנו על כל סוגי ההתכחשות לאמת).

      דוד אבידן (מעריב , יוסי אלוני)
      מה שאמרו כל המשוררים. דוד אבידן

      31. "בבשרך? איני נוגע. אין לי פנאי/ לעלבון מותי הקדשתי את חיי"
      (חנוך לוין נעלב מהרעיון שימות, עד שמת).

      32. "לעיתים כאבסטרקט מצטייר גורל/ שאין דומה לו ביבשת כולה"
      (יונה וולך רואה בהזיה הופעה עתידית של איש משיחי).

      33. "ממש יום לאחר אותו סמינר מטאפיזי/ בו נשכח לגמרי שכל החומר אינו אלא רוח"
      (מרדכי גלדמן מגלה לנו שאין בכלל חומר. הכל רוח. "הכל הבל", אמר קהלת, וגם הבל זה רוח).

      34. "ידידתי שועל יפהפה, חתול/ מסודר, הקירות מאדימים ליופיה"
      (מאיה בז'רנו מזהה התפעלות מיופי גם בקירות).

      35. "האם בסוף אכיר/ את האיש שבקיר"
      (אגי משעול רוצה להתאהב ומתבדחת כדרכה. האם יש איש שאיננו "האיש שבקיר"?)

      36. "כשהייתי מתחבאה בלב הפירמידה השחורה/ לא הייתי פותחת לאיש"
      (אסתר מור לא פותחת, אבל הכל חושני כל כך: "יוני הקטן פני סנטה רוזה כיבד לי שזיף אדום").

      37. "שנאתי את אבא שלי/ יותר משאהבתי אותו"
      (חזי לסקלי פשוט וקטלני).

      38. "יומיים היתה הגופה, אמי התאבדה/ אותי שלחה אל דודתי ציונה"
      (מרדכי גלילי על המפתח לסיפור חייו).

      39. "בחדר אחורי, עוברת לה הערב/ ניתוח קיסרי, מולדת אנוסה"
      (סלמן מצאלחה נושא את כאב המולדת החצויה בין שני עמים).

      40. "קרה זיון קורע לב/ ובכל זאת לא הצליחו"
      (סמדר הרצפלד על רגע אימפוטנטי אחד).

      41. "שיעור באהבה מדרגה ראשונה/ מי א?ת מי תקף במרץ ומי נדחק להגנה"
      (רפי ירדני, המשורר הצעיר שהתאבד, בשיר שבו הוא נותן לנו שיעור באהבה).

      42. "חום חמסין של ליל דביק/ אצל נתנאלה היפה/ אנחנו/ הולכים בגג הלא חוקי של אחותה"
      (איתן גלס נוגע בלב העממיות והמיניות).

      43. "ועודי מתאמץ להבין את הגיונך?: איש בחטאו יו?מ?ת ושונא מתנות יחיה"
      (רמי סערי מנסה להבין את אלוהים).

      44. "ולא היתה להם אמא./ בכל החדרים לא היתה להם אמא"
      (דבורה אמיר על ילדים נואשים).

      45. "הכסף התאדה/ כערפל שעלה מן הביוב באותו פברואר"
      (חגית גרוסמן על אחד ממרכיבי המשבר של סילביה פלאת').

      46. "הדלת נפתחה. נורית עמדה שם. "אל תציצי!"/ צווחתי. היא הביטה ואמרה: כבר יש לך ציצי!"
      (אנה הרמן באחד השירים המטלטלים על פצעי ילדותה).

      47. "פרפר לבן/ מלווה אותך כל הדרך, מיטלטל/ כמו תלוי בחוט ניילון"
      (ליאור שטרנברג רואה באמת פרפר).

      48. "אינני יפה, אתה מבין,/ והלב הוא בגודל אגרוף"
      (אורית גידלי חושבת שהיא לא יפה. היא טועה, כמובן).

      49. "ספרי לי שוב על הקיץ שבו התדפקתי על דלת ביתך/ ילדה גבוהה ורזה, עונדת מוות לצווארה/ כמו מפתח"
      (מאיה קופרמן בשיר אהבה למישהי שהבינה את נפשה).

      50. "שני חדרים בפלורנטין: א?ינ?י ו?א?ת??"
      (שחר-מריו מרדכי בשיר על פרידה).

      51. "הרי אתמול השלתי את עורי ומתחת לגוף היה גוף"
      (סיגל בן יאיר בשיר גוף מיני, כשרק הגוף מדבר).

      52. "על גג הישיבה בירושלים/ הייתי שוטח עצמי בנרווים הידועים"
      (אלחנן ניר בהומור יהודי ישראלי חכם, הרחק מכל קדושה מזויפת, קרוב לעצמו).

      53. "רגלי עטופות גרביונים כחולים, להסתיר/ כמה ידיים נגעו שם"
      (לורן מילק בהומור מיני אופייני).

      54. "הלילה חלפתי על שלוש מיטות/ כמו שטתי במקונג/ ולחשתי את יפי הפרת והחידקל"
      (ואן נויין מחליפה אהבות ומיטות).

      המשוררת ואן נוין (יח"צ , תום אשחר)
      מחליפה אהבות. ואן נויין | צילום: תום אשחר

      55. "לאן שלא תיסע תיקח/ שני בגדים ודוכיפת"
      (שלמה ארצי ממליץ לנסוע בלי מזוודות כבדות מדי ועם תחושת היופי של העולם).

      56. "בן דוד שלי רצה לשחות/ כדי לצוף קבוע/ למד שחייה בהתכתבות/ אצל מציל ידוע"
      (דני סנדרסון והצחוק הטהור שלו).

      57. "ספיק אפ, דה לנגוויץ אוף דה היברו מן/ והיה ביום ההוא יבוא אחד בשם אחד/ יכירו ויידעו כל העולם שפה אחת"
      (אהוד בנאי מזכיר לנו שהעולם התחיל בעברית והוא יחזור לעברית).

      58. "תבוא/ אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים/ אנחנו השתגענו אין לנו יותר פנים"
      (עמיר בניון בשיר על הציפיה למשיח שהפך להמנון הציפייה לגלעד שליט).

      59. "חלונות ראווה יפים פה/ זה הכל למכירה/ גם אנחנו תלויים/ עם פתקי החלפה"
      (ברי סחרוף מזכיר לנו שהכל זמני, בעיקר אנחנו).

      60. "נהייתי בן אדם קטן, צר וקר וציניקן/ פסימיסט מטריאליסט שיינקין אבן גבירוליסט"
      (אריק ברמן שם לב שהוא מתרחק מעצמו).

      61. "כל לילה הרגשות צפים/ מה שמכוער מבריק כמו כ??ל?י התה החדשים"
      (עברי לידר ואסף אמדורסקי בשיר על הבדידות החותכת כמו סכין המנתחים).

      100 השורות הכי יפות: 40 מובאות נוספות בטור הבא, במגזין סוף השבוע